הלכה על שמות 33:22

ואחר שביארתי לך ענין עולם הנשמות הנקרא ג"ע אצל רבותינו ז"ל וגליתי לך טעם למה לא הזכירתו התורה בפירוש כ"א למשכיל הנלבב. הנני מרחיב לך באור בענין התענוג ההוא שיהיה כשיעור התענוג שהתענג אדם הראשון בג"ע קודם החטא, בשכבר ידעת כי היתה עמידתו שם רב ועצום מאד רב בתענוג הנפש ומיעוט בתענוג הגוף בהשקט והנחה וקורת רוח שאין כמוה, בהיותו כלו שכלי ונפשו וגופו הסכמה אחת בהשגת בוראו ולא מנע ממנו תחלה עץ החיים הגורם חיי עד אבל אחר החטא שאכל מעץ הדעת אחר האכילה ההיא גרמה לו שימשך אחר התאוות וישתדל בצרכי הגוף יותר מצרכי הנפש ככל אשר אנחנו עושים פה היום. ולכן נתתייב שיתקצרו ימיו ותשלוט עליו מיתה. אבל קודם החטא היה מתענג בג"ע ומשתעשע ברצונו. וזהו שאמר ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה כי הניחו בגן עדן כדי שיהיה עובד אדמת הגן ויהיה זורע בו כל מיני תבואות ונוטע כל מיני פירות והיתה פרנסתו מעצי הגן והיו משתיו מנחלי עדן והיו מלבושיו ענני כבוד עד שנתקנאו מלאכי השרת במעלתו ונתגלגל הענין למה שידעת, ואל המעלה הזאת ואל שיעור התענוג הזה עתידים בני תחית המתים שיתעדנו יחדו בגוף ובנפש ויהיה הרב בתענוג הנפש ומיעוט בתענוג הגוף כאדם הראשון קודם החטא, לכך יתחייב על כל מי שהוא בבני תחית המתים שיחיה חיים ארוכים או חיים נצחיים כי אז יחזור העולם לשלמותו כשיהיה לרצון בוראו יתעלה:

ועתה אודיעך ענין האור העליון שזכרתי למעלה ואחתום בו השער הזה. דע כי האור העליון שזכרתי למעלה הנקרא במעשה בראשית יום ועליו אמר הנביא (זכריה י״ד:ז׳) והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור, ביאור הכתוב והיה יום אחד מלת והי"ה באותיותיו השם המיוחד וכן כתוב (תהילים כ״ז:א׳) הי אורי וישעי ממי אירא ה' וכו'. יום אחד האור הוא יודע לה' יודע לעצמו. וכן דרשו ז"ל גנזו לעצמו הבדילו לעצמו. לא יום ולא לילה כלומר יגיע זמן שישמש היום ההוא לצדיקים ולא יהיה הזמן נוהג יום ולילה כמו עכשו שהוא מתנהג אור וחשך אלא לעת ערב יהיה אור גדול. וערב זהו סוד האלף הששי שהוא שבת כמו יום ו'. והאור הזה הוא שזכה בו משה רבינו ע"ה בנקרת הצור לאספקלריא המאירה שמשם התנבא וזכה בקירון עור פניו שהיו כפני חמה. ובפירוש אמרו נובלות אורה של מעלה גלגל חמה כי אורה של מעלה היא מעלת נבואתו של משה גלגל חמה שהיא הנובלת היא קירון עור פניו היה מיד הקב"ה למשה, והקירון הזה הוא הפירות שהיה לו בעוה"ז מלבד הקרן קיים לו לעוה"ב והוא מעלת האור העליון וג"כ מלת קרנים כוללת הפירות והקרן. וכל זה היה לו מתוך הלוחות וכן נרמז בו לוח (חבקוק ב) קרנים מידו "לו "ושם "חביון עוזו ראשי תיבות לוח, ואמרו במדרש והנה קרן עור פניו כל ההוד שנטל משה לא היה אלא פירות מתן שכרו, אבל הקרן קיים לו לעוה"ב שנאמר קרנים מידו לו. ודרשו עוד (שמות ל״ג:כ״ב) ושמתיך בנקרת הצור מנקרת הצור זכה משה לקירון עור פניו וכה"א קרנים מידו לו ושם חביון עזו:

המלמד תינוקות אינו רשאי לתרגם מגלת שיר השירים בלשון ערבי או שאר לשונות כפי משמעות המילות ממש בלבד יען כי דברים אשר במגילת שיר השירים לא נאמרו כפי פשוטן ממש אלא רק נתנו להדרש בלבד. ולכן תמצא בעל התרגום לא תרגם מגילת שיר השירים כשאר תרגומים שהם תרגומי המילות בפשוטן אלא הביא על כל פסוק דברי מדרש יען כי פשוטן הוא נאמר דרך משל ודמיון בלבד וגם בתרגומי התנ"ך כולו בשאר לשונות שמלמד לתינוקות יזהר וישמר בכמה דברים להרחיק ההגשמה וכאשר תמצא בתרגום אונקלוס שמוסיף מלות בתרגום המקרא כדי להרחיק ההגשמה ודע כי תמצא פה תרגום המקרא בלשון ערבי ולשון פרסי מיוסד מרבנו סעדיה גאון ויש בו כמה דברים מתוקנים היטב בלשון ערבי ואזכיר פה דבר אחד אשר בו תדע יקרת פנינים של התרגום הזה והוא כי פסוק "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו" (בראשית ו, ו) תרגם הגאון הנזכר "ותוואעדהום אללה למה צנעהם פי אל ארץ ואוצל אל משקה אלי קלובהם" וכן פסוק (בראשית ו, ז) "כי נחמתי כי עשיתים" תרגם הגאון "אד תווהעדתהום כמה כלקתהם" נמצא הגאון מפרש נחמה מגזירת וועד שגזר לאדם מועד וזמן קצוב ולא שיחיה לעולם כי בתחלה כשבראם ידע שסופם לחטוא ולא אפשר שיחיו לעולם וקצב להם במחשבתו זמן מוגבל שיהיו חיים בארץ הלזו וכן תרגם הגאון פסוק "ועשו אחיך מתנחם לך להרגך" (בראשית כז, מב) - "מתואעדך לייקתל" כלומר, קבע זמן ועת להריגתך. אך תרגום פסוק "והנחם על הרעה לעמך" (שמות לב, יב) תרגם הגאון תיבת "והנחם" - "ואצפח" עיין שם והנה מה שתרגם נחמה לשון ווע"ד הוא אמת וככה ראוי לאדם שיתרגמו המלמדים לילדים ועד למדנו מתרגומים שתרגם ויתעצב אל לבו דקאי על האדם והא ביארו נכון וכן יזהר המלמד להוסיף דבר בתרגום בשאר לשונות כמו "וראית את אחורי" (שמות לג, כב) שתרגם הגאון "אואכר נורי" וכן "ותסיתני בו" באיוב (ב, ג) צריך להוסיף מלת "דמיתה" יען כי אות ו' של תיבת "ותסיתני" משמש במקום תיבת "דמיתה" כמו "אביו ואמו" (שמות כא, טו) דאות וא"ו ישמש במקום "או", וכן פסוק "הנמלים עם לא עז, ויכינו בקיץ לחמם" (משלי ל, כה) דאות וא"ו של "ויכינו" משמש במקום "אף על פי כן". וכן "ועבדיך באו לשבר אוכל" (בראשית מב, י) אות וא"ו משמש במקום "אבל" וכן פסוק "כי היה ארון האלהים ביום ההוא ובני ישראל" (שמואל א יד, יח) דאות וא"ו של "ובני" הוא במקום תיבת "עם" כאלו כתוב עם בני ישראל וכאלה רבות. ובדרך זה התנהג אנקלוס בתרגום שלו, ישמע חכם ויוסיף לקח: