הלכה על תהילים 128:2

הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה הִיא מִדָּה בֵּינוֹנִית שֶׁבְּכָל דֵּעָה וְדֵעָה מִכָּל הַדֵּעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם. וְהִיא הַדֵּעָה שֶׁהִיא רְחוֹקָה מִשְּׁתֵּי הַקְּצָווֹת רִחוּק שָׁוֶה וְאֵינָהּ קְרוֹבָה לֹא לָזוֹ וְלֹא לָזוֹ. לְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיְּהֵא אָדָם שָׁם דֵּעוֹתָיו תָּמִיד וּמְשַׁעֵר אוֹתָם וּמְכַוִּן אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית כְּדֵי שֶׁיְּהֵא שָׁלֵם בְּגוּפוֹ. כֵּיצַד. לֹא יְהֵא בַּעַל חֵמָה נוֹחַ לִכְעֹס וְלֹא כְּמֵת שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ אֶלָּא בֵּינוֹנִי. לֹא יִכְעֹס אֶלָּא עַל דָּבָר גָּדוֹל שֶׁרָאוּי לִכְעֹס עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה כַּיּוֹצֵא בּוֹ פַּעַם אַחֶרֶת. וְכֵן לֹא יִתְאַוֶּה אֶלָּא לִדְבָרִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶן וְאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בְּזוּלָתָן כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יג כה) "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ". וְכֵן לֹא יִהְיֶה עָמֵל בְּעִסְקוֹ אֶלָּא לְהַשִּׂיג דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לְחַיֵּי שָׁעָה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים לז טז) "טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק". וְלֹא יִקְפֹּץ יָדוֹ בְּיוֹתֵר. וְלֹא יְפַזֵּר מָמוֹנוֹ אֶלָּא נוֹתֵן צְדָקָה כְּפִי מִסַּת יָדוֹ וּמַלְוֶה כָּרָאוּי לְמִי שֶׁצָּרִיךְ. וְלֹא יְהֵא מְהוֹלֵל וְשׂוֹחֵק וְלֹא עָצֵב וְאוֹנֵן אֶלָּא שָׂמֵחַ כָּל יָמָיו בְּנַחַת בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. וְכֵן שְׁאָר דֵּעוֹתָיו. וְדֶרֶךְ זוֹ הִיא דֶּרֶךְ הַחֲכָמִים. כָּל אָדָם שֶׁדֵּעוֹתָיו דֵּעוֹת (בֵּינוֹנִית) [בֵּינוֹנִיּוֹת] מְמֻצָּעוֹת נִקְרָא חָכָם:

מַעֲלָה גְּדוֹלָה הִיא לְמִי שֶׁהוּא מִתְפַּרְנֵס מִמַּעֲשֵׂה יָדָיו. וּמִדַּת חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הִיא. וּבָזֶה זוֹכֶה לְכָל כָּבוֹד וְטוֹבָה שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קכח ב) "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" (משנה אבות ו ד) "אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא" שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב:

עוד תמצא בדברי משה בסוף התורה הבטחה מפורסמת בענין העוה"ב הוא שכתוב (דברים ל״ג:כ״ט) אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'. מפני שהזכיר למעלה היעודים הגופנים באמרו (שם) וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל, לכך סמך לו מיד אשריך ישראל, יאמר אל תחשוב שיהיה זה לכם תכלית הגמול ושכר המצות כי אין זה חלק בעוה"ב זהו אמרו אשריך ישראל, וכמ"ש חז"ל אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב. ואח"כ אמר מי כמוך כלומר מי כמוך בכל העמים שיהיה נושע בה' וזהו תשועת הנפש לעולם הנשמות, וע"כ אמר נושע בה' כלשון הנביא (ישעיהו מ״ה:י״ז) ישראל נושע בה' תשועת עולמים. ואמר מגן עזרך. כי אחר שהזכיר גמול הנפש ותשועתה בעולם הנשמות נתן להם מופת ע"ז ואמר שהוא יתב' מגנם ועזרם וחרב גאותם כלומר שיוכלו להתגאות בה זהו שאמר מגן עזרך, ועוד יכלול שקרא למדה"ד של מעלה מגן לפי שדרכו של מגן בשמאל והבטיחנו בה שיהיה בעזרנו ולא נפחד מן האויב אך נתגבר עליו, וכן אמר דוד (תהילים י״ח:ל״ו) ותתן לי מגן ישעך מגן שהוא ישעך. וביאר עוד (שם פד) כי שמש ומגן ה' אלהים הוא השם הגדול הוא מדתו של יעקב שנקרא שמש. וכן דרז"ל אמר יעקב מי גלה לו לזה ששמי שמש וקרא מדה"ד של מעלה מגן וז"ש שמש ומגן ה' אלהים זה הוא שהזכיר מגן עזרך ואשר חרב גאותך, כי בהיות להם לישראל ההצלחה התמידית והתגבורת העצום על כל אויביהם הנה כל זה מופת שהם דבקים ונושעים בה' בעולם הנשמות, אם כן אין סיפור יעודי הנפש שבתורה אלא הבנה ומופת, ותן לבך לדברי משה איך רצה ביום מותו לחתום דבריו בעולם העליון והבן זה: