הלכה על תהילים 145:2

כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מִנְהָג אַף עַל פִּי שֶׁמִּנְהַג נְבִיאִים הוּא כְּגוֹן נְטִילַת עֲרָבָה בִּשְׁבִיעִי שֶׁל חַג וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִנְהַג חֲכָמִים כְּגוֹן קְרִיאַת הַלֵּל בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד שֶׁל פֶּסַח אֵין מְבָרְכִין עָלָיו. וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁיִּסְתַּפֵּק לְךָ אִם טָעוּן בְּרָכָה אִם לָאו עוֹשִׂין אוֹתוֹ בְּלֹא בְּרָכָה. וּלְעוֹלָם יִזָּהֵר אָדָם בִּבְרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה וְיַרְבֶּה בַּבְּרָכוֹת הַצְּרִיכוֹת. וְכֵן דָּוִד אָמַר (תהילים קמה ב) ״בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ״:
סְלִיק הִלְכוֹת בְּרָכוֹת