תהילים סג:ט הלכה: לקט יושר

[לכסכוס"י מרורי"ם בכזי"ת ובברכ"ה], הכי מסיק תלמודא דאיבעי לכסכוסי ליה כדי שיטעום טעם מרור בפיו. מרורי"ם, כלומר הרבה מרורים יש¹ ואוכל. והן ה' מיני חזרת ועולשין ותמכה וחרחיבנה² פסחים ד' ל"ט ע"א. ומרור, כך שדנו חכמים ומסיק תלמודא דמצוה בחזרת יותר מכלם, משום דנקרא חסא, דחס רחמנא עלן. וכתב בסמ"ק דצריך לחזור עליו, ואפילו לקנותו בדמים יקרים, ואי ליכא חזרת כל המוקדם במשנה קודם, כך כתב הגאון. ועולשים לא ידענא מאי היא, אבל תמכה פי' בהג' במיימוני שהוא מירעטיך שאנו קורין בארצותנו קריין. וכתב ר"ת³ עי' מש"כ בס' דקדוקי סופרים בדבר סדרן (ונ"מ דכל המוקדם במשנה קודם) וכתיבתן. שאין אנו יוצאין בשרשים, מדנקט במתניתין דיוצאין בעלין ובקלחין ושרשים לא הזכיר. לכך הזהירו רבותינו שלא ליקח גוף הקריין אלא הקלחין והעלין שבראשו, ובקלח יוצאים אפילו יבש, אבל בעלין בעינן לחין, ויראה דאפילו כמושין לא, דמיימוני ואשירי כתבו דוקא לחים. והא דלא כיילי החבורים כמושים בהדי שלוקין וכבושין, י"ל דמשום קלח שיירי' דיוצאים בו אפילו יבשים ה"ה כמושים, אבל כבושים ושלוקים אפילו קלח אין יוצאין בו. ותו דבגמרא סתם ברייתא⁴ הובא בהגהת מיימוני פ"ז סק"ל ובהגהת אשירי פ"ב דפסחים סי' י"ט ועי' לעיל עמודה פ"ג שאלה חמש. דאין יוצאין בהן כמושין. ומשום ר"א בר' צדוק אמרו דיוצאין בהם כמושים, ומסתמא הלכה כרבים לגבי יחיד. [ואע"ג דאיכא נמי סתם ברייתא התם, דקתני ושוין שיוצאין בהן כמושין, מ"מ מדמייתי תלמודא על אותו ברייתא תנא אין יוצאין בהן כמושין. ומשום דר"א אמרו יוצאין, משמע דבעי לאתויי דברייתא⁵ פסחים ד' ל"ט ע"ב. יחידאי היא], ויש רמז ליקח תמכה ע"ש בי תמכה ימינך⁶ דשוין. (ה'). [מצאתי בתשובת שאירי מהרי"ל⁷ תהילים ס"ג, ט'. זצ"ל, וז"ל: וקורביל פי' הג' דמיימון שהוא עולשין, ואח"כ מצאתי בתשובה⁸ ריש סי' נ"ט. דלעיל וז"ל, דלא איתברר דעולשים קורביל כיון דכתוב בתפלות ויקח קירביל בטבול ראשון⁹ שם להלן ד"ה ילמדנו.].