אֶשְׁתַּחֲוֶ֨ה אֶל־הֵיכַ֪ל קָדְשְׁךָ֡ וְא֘וֹדֶ֤ה אֶת־שְׁמֶ֗ךָ עַל־חַסְדְּךָ֥ וְעַל־אֲמִתֶּ֑ךָ כִּֽי־הִגְדַּ֥לְתָּ עַל־כָּל־שִׁ֝מְךָ֗ אִמְרָתֶֽךָ׃
אבודרהם
גרסינן בברכות בפרק אין עומדין ת"ר אלו ברכות שאדם שוחה בהן באבות תחלה וסוף בהודאה תחלה וסוף. ובירושלמי מפרש הטעם באבות ואקוד ואשתחוה לה' ואברך את ה' אלקי אדוני אברהם, ובהודאה ואשתחוה למלך ומתרגמינן ומודינא למלכא. ואם בא לשחות בסוף כל ברכה וברכה ובתחלת כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה, א"ר תנחומא א"ר יהושע בן לוי המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה. פירוש שיהיו בולטים הקשרים שבפרקי חליותיו לאחוריו והוא מלשון פקק הגפן שהו' קשר שבגפן שהו' בולט לחוץ. עולא אמר עד שיראה איסר כנגד לבו. פירש רבינו האיי שיכוף ראשו כאגמון עד שאהיה איסר מונח בקרקע כנגד לבו שיראה אותו ולא שישחה גופו וראשו זקוף. ורש"י פירש שיכרע עד שיראה ב' קמטים אחד למעלה מן הלב ואחד למטה וכרוחב איסר ביניהם. ור' חנינא אמר כיון שנענע בראשו שוב אינו צריך, אמר רבא והוא דמצער נפשיה ומתחזי כמאן דכרע. אלא שאינו בריא ואינו יכול לכרוע כראוי. וכריעות אלו הם כדי שיזכור לפני מי הוא עומד וכי סופו היות עפר.