איוב כג:יג מחשבת ישראל: תורת העולה, האמונות והדעות, מורה נבוכי הזמן ומורה נבוכים

וְה֣וּא בְ֭אֶחָד וּמִ֣י יְשִׁיבֶ֑נּוּ וְנַפְשׁ֖וֹ אִוְּתָ֣ה וַיָּֽעַשׂ׃

תורת העולה

וגם נראה שלזה כיון בפירושו לאיוב בפסוק והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש שכתוב שם שהוא סוד גדול, ונראה שכיון לזה שנאמר באחד רצה לומר בעולם בכללו שהוא אחד במספר. ואני ראיתי לכתוב הנה להחזיק עניין ודמיון זה ממה שנמצא בתורה ובדבריהם ז"ל במה שנאמר בתורה (בראשית א כו)נעשה אדם בצלמנו ונאמר (בראשית א או ט ו)) בצלם אלקים עשה את האדם ואף כי הרמב"ם ביאור בספר המורה פרק ראשון שאינו נאמר על דמות אדם ותוארו רק על הצורות המינית כו' מכל מקום המאמרים אשר נמצאו בזה לא יפסלו(?צ”ל יסבלו) פירושו. אמרו בפרק במה טומנין (שבת נ ב) תנא רוחץ אדם בכל יום פניו ידיו ורגליו בשביל כבוד קונהו שנאמר כל פעל ה' למעניהו. ובמדרש אמרו (ויקרא רבה לד ג) על הלל הזקן כשהיה נפטר מתלמידיו אמרו לו להיכן הלל הולך אמר ליה לעשות מצוה אמרו ליה וכי מה מצוה עושה הלל בכל יום אמר ליה לרחוץ במרחץ אמר ליה וכי זו היא מצוה אמר ליה הן ומה איקונן של מלאכים שהם מעמידים אותן בבתי טרטיאות ובבתי קרקסאות ומי שהוא ממונה עליהם מהדרן ומשטפון ולא עוד אלא שהוא ממונה עם גדולי מלכות אדום שנברא בצלם ודמות דכתיב בצלם אלקים עשה האדם על אחת כמה וכמה הרי משמע שקבלו עליהם הדבר כפשוטו.
שאל רבBookmarkShareCopy

האמונות והדעות

ואחר כן אומר שבשער הזה טעו הנוצרים וחשבו בו זולתו, והביאם זה אל שישימוהו שלשה, ויצאו ‏אל הכפירה. והנה אני מקיים שיש עליהם מהתשובה מהמושכל, ובאחד האמת באחדותו אעזר. ‏ואינני מכוין בתשובה הזאת עמי הארץ שבהם, כי הם אינם יודעים כי אם השלוש המוגשם בלבד, ‏ולא אטריד ספרי בתשובתם מפני שהוא מבואר ונקל, אבל אכוון להשיב אל חכמיהם, אשר חושבים ‏שהם מאמינים בשלשה בעיון ובדקות תבונה, ובאו אל אלה המדות ותלו עצמם בם ואמרו: לא יברא ‏כי אם דבר חכם חי, וחשבו כי חיותו וחכמתו שני דברים זולת עצמו, ושבו אצלם ג'. ותחלת מה ‏שתגל בו התשובה עליהם, שהם אינם נמלטים משיחשבוהו גשם או לא גשם, ואם חשבוהו גשם. הם ‏טועים כפתיי עמם, ועם זה הם חייבים בכל תשובה שהשיבונו בה על כל מי שיגשימהו. ואם לא ‏יחשבוהו גשם, אמרו שיש בו שנוי, עד שיהיה תארו זה אינו תארו האחר, הוא אמרם שהוא מוגשם ‏באמת, אבל אמרוהו בלשון אחר, כי מה שיש בו שנוי הוא גשם בלא ספק, ואנחנו כבר קיימנו, כי ‏הענינים האלה הם תאר אחד, אבל בלשון לא יוכל לקבצה בדבור, כאשר יוכל השכל לקבצה במדע. ‏ודומה זה למי שאומר הוא אינו עובד האש, אבל הוא עובד הדבר השורף המאיר העולה למעלה, ‏אשר הוא האש באמת. ואחר כן נשתדל עמם שיאמרו בפיהם שהוא גשם, ואם ימנעו מזה ויאמרו לא ‏יתכן לאמר שהוא גשם, שכל גשם עשוי, וכן יתחייב שלא יאמרו שחיותו וחכמתו זולתו, שכל מי ‏שחיותו זולתו עשוי. ואלה, ירחמך האל! סכלו אפני הבאה הראיה, והוא שאנחנו המון המיחדים ‏האמננו שחיי האדם זולתו, בעבור שראינוהו פעם חי ופעם מת, ידענו כי דבר היה בו והיה חי, ‏וכאשר סר ממנו שב מת. וכן כאשר ראינוהו פעם חכם ופעם סכל ידענו כי דבר היה בו והיה חכם, ‏וכאשר סר ממנו שב סכל. ולולי מה שראינו מאלה ב' הענינים באדם, היינו מאמינים כי האדם חי ‏חכם לעצמו. וכיון שבטל באמת מצוא עת לבורא הכל, שלא יהיה בה חי ולא חכם, כאשר נמצא ‏לאדם, התחייב בלי ספק שיהיה חי לעצמו וחכם לעצמו, ובטל מה שנטו אליו האנשים האלה ‏מעיקרו. ועם זה לא השלימו מה שראוי לידועם על דעתם, והוא שאמרו עצמו וחיותו וחכמתו, ועזבו ‏לומר ויכלתו וכן ענין שומע ורואה. ואם אמרם חי מספיק להם מיכול, ואמרם חכם מספיק להם ‏משומע ורואה, אמרם ג"כ חכם מספיק להם מחי, כי אין חכם כי אם חי. הלא תראה שהם לא הלכו ‏על דעתם אפילו אחר עיונם, אך הבהילו במאמר הזה לעמוד בו כנגד מה שנאמר להם. ואחר כן ‏אומר: כי אם היה אפשר בענינו שנוי אחד, היה אפשר בו כל שנוי שבעולם כי העיון איננו מעיין כי אם ‏בכללי הדברים ומיניהם, ואיננו מעיין באישיהם ופרטיהם. ואם האנשים האלה חשבו להביא ראיה מן ‏המושכל, כבר בארנו הפסדו עליהם במה שנטו אליו. ואם הביאו ראיה מן הכתוב, במה שאומרים ‏קצתם, ראיתי הכתוב אומר רוח ומלה, הוא אמרו (ש"ב כ"ג ב') רוח י"י דבר בי ומלתו על לשוני. ‏נאמר כי זה הרוח והמלה ברואים, הם הדברים המופרדים אשר שם הבורא בפי נביאו, וכבר ידענו ‏כי הספרים קוראים שם הבורא נפש, כאשר אמר (תהל' כ"ד ד') אשר לא נשא לשוא נפשי במקום ‏שמי. וכאשר היה בברואים נפש ורוח ענין אחד, והיה נפש בבורא ענינו שם, כן לו רוח וענינו חזון ‏ונבואה. וזה מאלה המביאים ראיה מעוט ידיעה בלשון העברים. וכן מצאתי קצתם מביא ראיה, כי ‏הספרים אמרו, כי רוח האל עושה. כאמרו (איוב ל"ג ד') רוח אל עשתני ונשמת שדי תחיני. ואמרו ‏שדבר הבורא עושה, כאמרו (תהלים ל"ג ה') בדבר י"י שמים נעשו. וראיתי שגם זה ממעוט ידיעתם ‏בלשון; אך חפץ הספרים באמרם כי העושה עשה הדברים בצוויו, או במאמרו, או בחפצו, או ברצונו; ‏כלומר שעשה אותם בכוונה, לא על דרך השוא ולא בשגגה, ולא בהכרח, כאשר אמר (איוב כ"ג י"ג) ‏והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש. ורוצים באמרו שהוא עשה אותו בדברו וברוח פיו ובמאמרו ‏ובקריאתו שעשה אותם בבת אחת, לא במדה מהזמן, ולא חלק אחרי חלק, כאשר אמר (ישע' מ"ח ‏י"ג) קורא אני אליהם יעמדו יחדיו. ונדמה לנו זה בדבר אשר נאמר לו בו או שנפח בו ברוח פיו, כן ‏אמר (תהל' ל"ג ו') וברוח פיו כל צבאם. מנשמת רוח אפך (שם י"ח ט"ז) ומזה אני מוצא אותם ‏עוזבים דעתם, כי הספרים אומרים כי ידו תעשה (איוב י"ב ט') כי יד י"י עשתה זאת. ושעינו תצור ‏‏(משלי כ"ב י"ב) עיני ה' נצרו דעת. ושכבודו יאסוף (ישע' נ"ח ח') כבוד י"י יאספך. ושאפו עולה (תהל' ‏ע"ח ל"א) ואף י"י עלה בהם. ושרחמיו באים (שם קי"ט ע"ז) יבואוני רחמיך ואחיה. ויהיה כל אחד ‏מאלו הענינים והדומה להם מדות אחרות מוספות על הרוח והמלה. מפני שלכלם פעל מיוחס להם ‏כאשר להם פעל מיוחס. ואלה, יישירך האלהים! והדומה להם אצלנו העברות בדבור והרחבות ‏נרחבה בהם הלשון, ולכל אחד מהם הקרבה והבנה, אבאר אותו בעתיד בעזרת האל:‏
שאל רבBookmarkShareCopy

מורה נבוכי הזמן

החכם אומר תמיד בעולם העליון והמלאכים והנשמות, שהם צורות אמת, ונקראים לו ישי בעלי שנים. עוד על הכתוב (דניאל ב') די מדרהון, המלאכים העליונים, שהם צורות אמת ואינם בגופות, והנשמות נגזרות מהן, באור היוצא מהשמש, והנשמות הם בגופות. אולם העולם התיכון, כבר יצא היש לגוף, ומן השנים של הקו נעשו השלשה מרחקים של הגוף, ועל כן יקרא לו משולש. והנה הבלתי תכלית ובלימה היא באחד, ברצונו הקדום, והוא בשנים בעולם העליון, בעשר מדרגות הגבלות עצמותו, והוא בשלש, בעולמות הגוף ובפועל באדם. וזהו עומק כונת החכם במה שאומר שם להלן: וזה השם הנכבד בעבור שהוא באחד, עומד בעצמו, ובעבור שימצא בשנים יסמך, על כן אמרו ה' אלהים ה' צבאות". ולהלן: "וטעם דברי יעקב, והיה ה' לי לאלהים כי יש כח במשולש לקבל, ואין צורך לשנים". ויתבאר כל זה עוד בסוד שם המפורש, ובסוד האדם. ואמר בזה המקום עוד: "על כן אמר יתרו: עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, וזה (גם כן) טעם, כי מי בשחק יערוך לה‘, כי לא יאמר ליוצר אין בכליך כמוך. ועוד שם: "וטעם אהיה, כאשר פירש, אשר אהיה; כי כל יש לא יעמוד כי אם השם, או בשם, וכל זה יתבאר בסוד שם המפורש. – ועל המקרא באיוב: והוא באחד ומי ישיבנו, כתב החכם: "יש אומר שהבי"ת נוסף, והאמת שאיננו נוסף, ולא אוכל לפרש, כי יש בו סוד גדול, והנה יבינהו המשכיל מדברינו. – והנה בעולם האמצעי אמר החכם (פ' שמות): "וככה הגלגלים תשעה, שהם גופות נכבדות, והעשירי שהוא קדש נקרא כן, בעבור שכחו בכל כסא הכבוד הוא התקיף, וכל הגופות מקיף. כונתו, להיות שכל תנועות הכוכבים לעצמם ממערב למזרח, אולם בכלל תהיה התנועה היומית בכל כ"ד שעות לכלל הצבאות השמים ממזרח למערב, עד שהוצרכו הקדמונים כנודע להניח למעלה מגלגל המזלות עוד גלגל אחד, חלק שקראוהו גלגל היומי, הנה יסבור החכם שזה הגלגל כבר איננו גוף בעל שלשה המרחקים, כ"א יש רוחני, לא גוף ובעל שנים לבד, ומניע הכל כמו תנועת הנפש לגוף. וזה נכלל בדבורו שהוא העשירי וקדש, ושם קדש הונח אצלו על כל הנעלה מהגוף, ואינו גוף, ולא בגוף, ולא עם הגוף. והנה התשעה שזכר לגופות נכבדות, החלק הנוכח מאש היסוד או האתירי, והוא גבנונית העולם השפל עד גלגל הירח, והוא הנקרא אצלו שמים סתם, ועליו שבעה כוכבי הנבוכה או המשרתים, ועליהם גלגל המזלות. ובספרו יסוד מורא כתב: ועוד ידוע כי גלגל האש והרוח אחד, כן גם גלגל המים והארץ, והמקיפים אותם ח' גלגלים בראיות גמורות. והנה יהי א"כ גלגל המזלות העשירי. וזו סתירה העירו עליה קצת מפרשיו, אולם להעומד בסודו הדבר נכון, כי לפי דרכו בסוד המספר שנבאר להלן, יבחן מספר העשר בשתי בחינות, בחינה שהוא כח מספר סך שוה בזה למספר תשעה ושמונה, ובחינת שהוא בה אחדות‏ למספר העשרות הבאים אחריו. והנה גלגל המזלות הוא עשירי במספר הסך, והוא לכן גוף, ובשביל התאחדו לאחדות נעלה, נתהוה בגבנוניתו לקדש ולעצם שכלי, המאחד הכל ותנועתו רוחנית. והנה לפי זה הדרך יהיו גם שני גלגלי היסודות בכללותם גופות נכבדות, ולזה יקראם מוסדות הארץ, ועוד נחקור בזה בהגיענו לעולם השפל. – לאלה עשרה העגולים יכנה החכם חיות גם אופנים, בשביל באור מרכבת יחזקאל על דרך הרב, אולם ביותר‏ עומק רוחניות הדברים ממנו. – וזה העשירי שהוא קדש, יכנהו רקיע שעל ראשי החיות, ואומר בראש מאמרו במעשה בראשית: "על ראשי החיה רקיע נקרא שער השמים, נטוי על ראשיהם ויהי מבדיל בין מים למים". – גם יכונו לו כמו שהזכרנו, כסא הכבוד, לפי שהם כסא לכבוד של מעלה מהם בעולם העליון השוכן בתוכם. והעשירי נקרא דמות כסא וכמו שהזכרתי דבריו, שכחו בכל כסא הכבוד". והראיה לפירושנו בגלגל העשירי, שהוא אחדות ורוחנית כל הגלגלים, ושלזה נקרא לו שער השמים, הוא אמרו על הראות בפ' שמות: "ושער העין משער השמים, כי ברגע אחד יראה תמונות רבות רחוקות עם קרובות, ואין ככה (במדרגה זו של הקבוץ לכלל ורוחניות) שער האזנים והאף והחיך והיד". וכבר הבאנו מאמרו38עיין למעלה במבוא כולל. "ואם היתה כך יכולת להבין, איך תראה העין צורות משונות ברגע אחד, ואיך יכילו השמים בגרגיר הלבן, אז תחל להשכיל. והנה אמר בביאור, שמדרגת העין באדם מדרגת שער השמים, והוא אחדות הגלגלים כלם ברוחניותם. וכן יבואר לו המקרא: אין זה וגו' וזה שער השמים, כמו שיתבאר להלן בהגיענו אל באור סוד העולם השפל.
שאל רבBookmarkShareCopy