איכה ד:יט מחשבת ישראל: עקידת יצחק

ואתחנן אל יי' בעת ההיא לאמר אדני אתה החילות להראות את עבדך את גדלך וגו'. (א) יאמר שכיון שראה שלא עמדה להם זכות שתעשנה כל המלחמות הארץ על ידו כאלה היום והוא דבר שעתידין לקבל עליו נזק והפסד גדול כנזכר לא מנע עצמו מהפיל חחנוניו לפניו יתעלה בעבורם בעת ההיא ולומר אדני אלהים אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה וגו'. (ב) וזה באלו המלחמות שעשינו שהיו ענינים נפלאים בלי ספק לפי גדולת המלכים ההם וחזקם העצום וכמו שהעיד המשורר על זה באומרו למכה מלכים גדולים כי לעולם חסדו לסיחון מלך האמורי כי לעולם חסדו ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען (תהילים קל״ו:י״ט-כ׳). יראה שהיו שקולים כנגד כלם. ובאומרו אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה וגומר. יראה שכיון למה שעמקו מחשבותיו להקשות את רוחו של סיחון ולאמץ את לבבו כאשר כתבנו , (ג) ולזה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן. וטעם השאלה לראותה ולכבשה כענין לכו ראו את הארץ את יריחו (יהושע ב׳:א׳) כמו שראה את הארץ הזאת אשר לקח כי ירא מאד פן תהיה מיתתו להם לפוקה ולמכשול לענין כבישותה ונאמר ההר הטוב הזה והלבנון כלומר אשר נתפארת במאמר הנבואה עליו תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת י"י וגו'. (שמות ט״ו:י״ז) ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר יי' אלי וגו'. פירש להם כי חטאם גרם שלא נשמע תחנתו כי הם לא זכו לשתכבש הארץ לפניו כנזכר ולפי זה נתחייב שיסבול הוא למענם קצת הקצף והעברה במה שלא נתן לו רשות לעבור כי מתוך שלא זכו הם שהוא יעשה מלחמתם נמנעה ממנו ההעברה לשם. ולהפיס דעתי ולהשלים עמי אמר רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה עלה ראש הפסגה וגו' ירצה אתה אמרת אעברה ואראה וגו' כאלו בקשת לצאת מגזרת וכל מנאצי לא יראוה כן משפטיך את' חרצת אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ענין שיתפשט ממך לזולתך רצוני שתהיה הראי' לענין הכבישה (ד) אמנם במה שיאות לך עלה ראש הפסגה ושא עיניך וראה וגו'. והענין שלא מנע ממנו אלא הכניסה הגשמית אשר היא צורך העם אבל שכבר הגיע אליו מראייתו זאת השלמת האחרון שהיה בחוקו להשיג בהכנסו לשם וכמו שפירשו ז"ל (ספרי פ' הברכה) על ויראהו יי' את כל הארץ (דברים ל״ד:א׳) אמנם על ענין הכבישה עמד בגזירתו הראשונה ואמר וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבור לפני העם מזה והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה והטעם חזקהו ואמצהו וזרז אותו מזה אשר אתה ירא מפניו שכבר עלה במחשבה שהוא יעבור והוא ינחיל ואין זולתו ואם לא יעלה בידו כהוגן מה אעשה וחטאם גרם ואין לשנות. ויש בכל זה כי מאמר שנאמר לו בנקרת הצור נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה יי' כי נורא וגו' (שמות ל״ד:י׳) שזה יראה שירמוז אל מעשה הגדול משמש בגבעון דום וירח בעמק אילון (יהושע י׳:י״ב) ומהורדת אבני אלגביש על כל המלכים ההם הרי הוא מתקיים בשיעשה עם יהושע תלמידו ומשרתו כי בהעשות על ידו יראו העם כלו כי הוא ית' עושה עמו. וכבר כתבנו זה על ענין הנסים שער י"ג. והנה לפי שכבר היה להם זה הספור למורך לבב ושבר רוח לאמר הלא אתה הוא רוענו אביר הרועים ומי כמוך בחכמים ובנביאים עבד יי' נאמן ביתו והן לא שמע אליך יום אשר עמדת לפניו להתפלל בעדנו על זאת ואיך נעמוד אנחנו ומי יעמוד בעדנו בכל קראנו בעתות צרותנו. והנה מעתה נתיאש מהרחמים. (ה) לזה המציע להם בכאן עון פעור ומה שנעשה בו ללמוד מתוכו למוד נפלא לחזק את רוחם ולהאמיץ את לבבם ביי' אלהיהם ולהראות להם כי לא כאשר יראו בתחלת הענין אבל שזכות הרבים עדיף וצדקתם עומדת לעד במקום שלא תעמוד זכות היחיד ואפילו היותר שלם שאפשר כי זה יתחייב בטבע הרבים מצד מה שהם רבים בהכרח ולזה הניח הענין ההוא ראשונ' לפניהם ונשב בגיא מול בית פעור. והנה אחר שהזכירו הפליג בתוקף ראיתו (ה) אמר ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר יי' אלהיכם נותן לכם לא תוסיפו וגו'. ירצה הנה ישראל חזק ואמץ בשמירת חקי ומשפטי התורה האלהית הזאת אשר אנכי מלמד אתכם לעשות כי באמת בהם תחיו ובאחם וירשתם את הארץ אשר יי' נותן לכם אך שלא תוסיפו ולא תגרעו מהם וגומר כי ודאי הם חקים ומצות טובים ושלמים בנ' מיני השלמות אשר נתבאר בהם מעשה בראשית בכלל כמו שכתבנו הענין יפה במקומות אחרים ועל הכתובים האלו בתחלת השער הראשון. ואם תאמרו מה ענין זה לכוונתנו (ה) הנה עיניכם הרואות את אשר עשה יי' בבעל פעור אשר זכרתי כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו יי' אלהיך מקרבך ושם נאמר ויצמד ישראל לבעל פעור (במדבר כ״ה:ג׳) שנרא' שכלכם חטאתם הנה אם כן כלכם נתחייבתם בהשמד כמו שנאמר ויחר אף יי' בישראל (שם) ועם כל זה ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום ראו עתה סגולת העם במה שהם רבים שחטאו כלם ונשמדו כלם ונשארו כלם והוא פליאה כבר כתבנו ענינו במקומו שער פ"ג אמנם אם חטא יחיד אפי' היותר שלם שאפשר הוא אחד בעונו ימות ואיננו עוד (ו) והוא מה שסיים בסוף באומרו ויי' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן ולבלתי בא אל הארץ הטובה אשר יי' אלהיך נותן לך נחלה ראה זה זר ונפלא שאף ע"פ שהיה הכעס בשבילכם כי הנה אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר את הירדן ואתם עוברים וירשתם את הארץ הטובה הזאת אלא שהמציע בין תחלת דבריו וסופן פרשת ראה למדתי אתכם היום לסיים שבח התורה אשר התחיל באומרו ועתה ישראל שמע אל החקים וגומר לומר כי בה עשו את החיל הזה ולא בזולתה ^*והתקשרות אלה וכו' תוכן דעתו לבאר התקשרות הענינים השונים הבאים בפרשתנו שנראה מהם בהשקפה ראשונה שאין יחס הצטרפות וקשור ביניהם כלל ע"כ יאמר כי אחרי שספר להם מרע"ה שהי"ת לא רצה לשמוע תחנתו, לתת לו הרשיום לבוא אל הארץ, היה ירא פן ימס גם לבבם וייראו לנפשם, פן יחר גם בהם אף ה', ולא יביאם אל הארץ ע"כ אמר להם כי יחזקו ויאמצו את רוחם ולא ייראו ולא יחתו מזאת כי זכות רבים שלהם תעמוד להם תמיד. כמו שעמדה להם בעון פעור שהשמיד הי"ת רק את כל איש אשר הלך אחריו, ועל הדבקים בו חשה עינו לחמול עליהם. ולא האבידם בעון אחיהם המורדים והפושעים בו, אפס זאת ישימו תמיד אל לבם כי רק דבקותם בה' ושמרם את מצותיו מסבבים להם אהבת הי"ת הזאת להשאירם תמיד על פני הארץ כעס גדול ונבחר מאוד אשר הוא סגולה מכל העמים, וע"כ חובה גדולה מאוד היא עליהם לשמור תמיד דברי החקים והמשפטים אשר צום ולבלתי סור מדרכי הי"ת, כי רק עי"ז ישמרו גם נפשותם ויתמיד קיום האומה בכללה עד סוף כל הדורות, מה שא"כ אם יעזבו דרכיו, וחקיו לא ישמרו עוד, כי נדמו בזה לאיש הנאהב לחותנו רק בעבור היותו בעל בתו. שבאשר תמות אשתו זאת יפרד גם קשר האהבה הזה אשר ביניהם, כן גם רק כל עת ישמרו ישראל את התורה המקשרת אותם עם הי"ת תשאר להם אהבתו למנה, אפס כאשר יחדלו משמור מצותיו ינתקו מותרי אהבתו להם ומוסדות אחותו ית' תמוטינה ושאחז"ל הרי בתי מסורה לכם" וכו". והתקשרות אלה העניינים והסתבכותם הוא מה שיעלים הכוונה הנכונה זאת מעיני המעיינים ואחר שבארנו עד סוף הדבר והמשכו נחזור לכוונת באומרו ראה למדתי אתכם חקים ירצה ממה שראיתם שאף על פי שחטאתם בבעל פעור הנה היום כלכם חיים ודבקים ביי' אלהיכם תראו ותכירו כמה אתם צריכין ליזהר באלו החקים והמשפטים אשר למדתי אתכם כאשר צוני יי' אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה ושמרתם אותם כהוגן כמו שזכרנו פירושו בשער פ"ו כי על האופן ההוא היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כיי' אלהינו בכל קראנו אליו. והנה בטחון גדול למה שיראתם שלא ישמע אליכם כאשר לא שמע ממני בהתחנני אליו כי ודאי היה הגוי הגדול הזה מפורסם בין שאר העמים בהיותו קרוב לאלהינו ואין זולתו וכמו שאמר לבני ישראל עם קרובו (תהילים קמ״ח:י״ד) וזה יהיה מטעם כי מי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת וגו'. כי המצא ביניכם מציאות אלו החקים ומשפטים צדיקים ימציא ביניכם ובין אלהיכם ענין אהבה וקורבא וכמו שאמרו חז"ל (ש"ר פ' ל"ג) הרי בתי מסורה בידכם והנה יהי' הקירוב קיים כל זמן שהכלה קיימת אמנם אם תמות הכלה הרי הוא קירוב שנתרחק (ה) והוא מה שסמך רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעת' לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני יי' אלהיך בחורב באמור יי' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי וגו'. וידבר יי' אליכם וגו'. ויגד לכם את בריתו וגו'. ואותי צוה יי' בעת ההיא וגו'. ונשמרתם מאד וגו'. יאמר שכל המצות אשר צוה אותם לעשות בארץ אשר הם עוברים שם כנזכר כלם הם בחברת המעמד הנורא ההוא אשר ראו בעיניהם כי שם שמעו עשרת הדברים ושם ובעת ההיא צוה אותי ללמד אתכם חקים ומשפטים לעשותכם אותם בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה והכלל כי הקורבא המיוחדת אליהם היא תלוי' בענין הזה לבד. ולזה ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר יי' אליכם בחורב מתוך האש כדי שתהרהרו אחריה לשם אלהות ועבודה כמו שעשיתם בעון פעור שזכרנו והוא אומרו פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה תבנית כל בהמה וגומר. ^*ואחשוב וכו' הנה ידוע שהוברי השמים החוזים בכוכבים אמרו כי קצת כוכבים המחוברים יחד יש להם צורה ידועה הדומה לבע"ח או לשאר הדברים וכלים ידועים עלי ארץ, ועל פיה קראו להם שמות מיוחדים כמו שקראו לקצת מי"ב המזלות בשם "עלה שור אריה וגדי" בעבור דמיונם לבהמות וחיות אלה. ולקצתם בשם "סרטן ועקרב" בעבור דמיונם לשרצים זוחלי עפר אלה ולקצתם בשם "מאזנים קשת דלי" בעבור שתדמה צורתם לכלים אלה, ולקצתם בשם "בתולה או תאומים," ולאחד בשם "דגים" בעבור שכל אחד ואחד מהם ידמה בתבניתו לאחד מאלה, וכן נתנו שמות שאר בע"ח לשאר הכוכבים, כמו שקראו לצורה אחת בשם "הכלב הקטן" ולאחרת בשם "הכלב הגדול" ושתי צורות כוכבים אחרות קראו בשם "הדוב הקטן והגדול" וכוכב אחד קראו בשם "נשר" וכוכב אחד בשם "תנין" ולחיבור שבעה כוכבים יחד [יען כי מדי החלו להראות בימי האביב למעלה מהאופק החלו היונים לרדת הים באניות, וכאשר נשתרו מעיניהם בימי החורף חדלו מעשות זאת. (ואפשר כי עליהם רומז הרב ז"ל באמרו שצורת קצת הככבים דומה לספינה) ומושבם הוא סמוך למזל שור וטלה הקרובים לאמצע הרקיע, ונקראים בלה"ק גם בשם "כימה" (איוב ט' ול"ח) ועיין מזה ברכות דף נ"ח ע"ב. ור"ה דף י"א ע"ב וברש"י שם] הנקרא בלשון הכ' (איוב ל״ח:ל״ב) לדעת קצת המפרשים בשם עיש על בניה קראו בשם "תרנגולת" בעבור דמיונם לתרנגולת הדוגרת בניה בצלה, וכוכב אחד קראו בשם בלה"ק כסיל ואמרו שיש לו כעין אזור ושלשה חרבות, וכוכב אחד קראו בשם "אוריגיא" . בעבור דמיונו למנהיג עגלה. כמו שקראו לכוכב אחר "באאטעס" ר"ל מנהיג השורים, וכדומה עוד משאר צורות שהזכיר הרב ז"ל גם את כוכבי לכת ציירו הקדמונים בצורות ידועות השונות זו מזו. והעמים הקדמונים אשר לא ידעו את ה' וחשבו כי העולם מונהג רק על ידי השפעת הכוכבים האלה, עשו להם צורות בהמה חיה ועוף ודגים, או שאר דברים הדומים לכוכבים אלה, ועבדו אותם והשתחוו להם, וזאת היתה מקור כל עבודת הגילולים בימי קדם, כמו שעבדו במצרים לשור אחד ידוע להם אשר יקראו בשם ולשאר בהמות וחייתו ארץ, גם לדברים דוממים וכל זה נקרא בל"א בשם וע"כ למען השריש האמונה האמיתית בקרב כל ישראל. כי רק הי"ת מנהיג את העולם כלו, ומידו לבד יושפעו הטוב והרע לבני אדם, אם גם לא יסכימם עמם צורות הכוכבים השונים האלה, ולמען הרחיקם מעבודת הגילולים ומכל התועבות אשר ראו במצרים. הזהירם פה הכ' לבלתי עשות כאלה באמרו "פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל וכו' תבנית זכר או נקבה, תבנית כל בהמה" וכו'. ואחשוב שרמז להם הנה אל כל מיני הצורות והתמונות אשר הניחום הוברי שמים בככבים ובמזלות וכסילהם אמרו שיש שם תמונת מאזנים או קשת או צורת עיר או נהר או ספינה וכיוצא ואמר תבנית זכר או נקבה כמו שאומרים על המזלות שהם מחציתם זכר וחציים נקבה וכן כל כוכבי לכת מקצתם זכרים ומקצתם נקבות וכן אומרים שיש שם צורת אשה שיש לה בעל ושאין לה בעל וצורות איש מצויין וגבור לוחם וכדומה. תבנית כל בהמה אשר בארץ כמו צורות טלה שור אריה וגדי וזולתם וכן יאמר הכלב הגדול הכלב הקטון. תבנית כל עוף כנף כמו הנשרים הידועים אצלם קראום הנשר הנופל הנשר המעופף וגם צורת תרנגולת וזולת זה. ואמר אשר תעוף בשמים כמו שאמר כנשר יעוף בשמים (משלי כ״ג:ה׳) מנשרי שמים (איכה ד׳:י״ט). תבנית כל רומש באדמה כמו סרטן ועקרב והתנינים הידועים לבעלי הצורות. תבנית כל דגה אשר במים כמו מזל דגים ולייתן נחש בריח. והוא שפירש אחרי כן ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הככבים ואת כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק יי' אלהיך אותם לכל העמים אשר תחת כל השמים ואתכם לקח יי' וגומר. ירצה שלא תטעה בצלמי התבניות האלו מצד מה שמניחי' אותם ההוברים במלאכתן וגם שתשא עיניך השמימה ותראה הסכמת המציאות בקצת מה שאומרים לך מאותם הצורות ותמונתם השמר לך משתחשוב שיש בהם שום ממשות של אלהות ונדחת והשתחוית להם חלילה לך כי הם אינם רק כלים ומשרתים אשר חלק יי' אלהיך להנהגת כל העמים אשר עניינם להיות תחת כל השמים ומערכותיהם ואין להם שום ממשלה מעל השמים. אמנם אתכם לקח יי' לעצמו והוא יתעל' הנבדל מכל אלו התמונות תכלית ההבדל והריחוק הוא אשר לקח אתכם להנהגתו העליונה אשר כל ענינה על פי התורה והחקים והמשפטים האלה אשר על ידם יהי' אלהים קרובים אליכם בכל קראכם אליו בין שיסכימו הצורות ההנה או שלא יסכימו. וכמו שאמר רצון יראיו יעשה וגומר (תלים קמ"ה) והנה למדתי אתכם כמה אתם צריכים להשמר במצות התורה האלהית ועל הכל מחטא עבודת אלילים כדי שתעמוד לכם זאת הקורבה ומזה תלמדו כמה חטאתם בעון פעור שזכרנו ראשונ' מקל וחומר מהצורות השמימיות כי ודאי נתחייבתם כליה ולא כן עשה כי אתם הרבים כמו שאמרנו וה' התאנף בי על דבריכם וישב וגומר כמו שביארנוהו כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר וגומר ואתם עוברים וירשתם וגומר (ו) ומלת מת משמש לשנים ^*כלומר ואתם מתים וכו' ר"ל גם אתם נתחייבתם מיתה וכליה בעון פעור, בכל זאת בעבור כי אתם הרבים חסה עין הי"ת עליכם וזש"א הרב ז"ל "כי זה הוא מסגולת הרבים", ר"ל שזכותם הקדום להם תגן יותר עליהם (מאשר תגן זכות היחיד עליו) לבלתי כלותם ולבלתי השמידם מעל הארץ. כלומר ואתם מתים ועוברים כי זה היא מסגלת הרבים כאשר הונח. מ"מ השמרו לכם פן תשכחו את ברית יי' אלהיכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך יי' אלהיך כי יי' אלהיך אש אוכלה הוא. ירצה מה שחטאתם בבעל פעור לא היה מתוך ששכחתם את ברית אלהיכם אלא שבאתם אליו בתחלה לסבת זנות בנות מואב והיחה עבודתכם מאהבתן אמנם אם תשכחו את ברית אלהיכם ותעזבו אותו ותלכו אחרי אלהים אחרים לא יעמוד לכם זכותכם על האופן שעמד בעון פעור כי יי' אלהיך אל קנא ולא יחמול ביום נקם וחמתו אש אוכלה הוא ותוקד עד שאול תחתית רמז להם מה שהיה בסוף. והנה עכ"פ נתבאר תכלית הביאור שהענין השני הזה כלו מואתחנן ועד הנה הוא מאשר היה ענינו מבקשת התפלה והתחנה כאשר לא הספיק הזכות ובמה שהישיר אותם משה והחזיק את לבם להודיעם במה יתרצו אל אלהיהם להיות אלהים קרובים אליהם בכל קראם אליו אשר על הענין ההוא ימצא זכות הרבים תמיד יתירה על זכות היחיד בענין השארותם. (ז) ומזה נעתק אל ענין הג' והוא בקשת הדברים הצריכים על דרך לא טוב ומה שנמשך אליו מתחלה ועד סוף ואמר כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל וגומר העידותי בכם היום וגומר. יאמר כאשר תעתקו מזה הענין השני אשר אמרנו רצוני משתהיו קרובים אל יי' אלהיכם לבקש ממנו ע"י התפלה והתחנה הדברים הצריכים לכם ותחזרו לבקש אותם בדרכים רעים ומקולקלים ומגונים ככל הגוים אשר גרש הש"י מפניכם ככל אשר עשה אחאב ואיזבל אשתו אשר הרעו לעשות בדבר אשר זדו על נבות אשר הבאנו אותו למשל הודעתי אתכם נאמנה כי מרה תהי' באחרונה. וכן תשיבו גם אתם תשלומי כפל וארבעה וחמשה בלי ספק עד שלא ישאר לכם רק רחמי הש"י ורוב חסדיו אשר הם לבדם הם תוחלת הלב והנפש האנושיים כל אחד לפי טבעו כמו שאמרנו ראשונה וסוף סוף יתקיים מה שאמר חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו. ולזה סמך אל הענינים הראשונים ואמר גם כי תולידו בנים ובני בנים ונושנתם בארץ ההיא עד שיבאו דורות אחרונים שלא ידעו את ה' והשחתם לעשות פסל תמונת כל מיני העבודות הזרות והמקולקלות שהוא הדבר היותר מכעיס את השם יתעלה אשר חוייב לבא העדות על זה כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ כמו שהיה בבית ראשון ואם תשובו בבית שני לא תאריכון ימים עליה כי השמד תשמדון והפיץ ה' אתכם בין העמים הפתאים אשר ינהג ה' אתכם שמה ושם תעבדו קצתכם אשר יצאו מהכלל אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן כמו שהוא המנהג בקצתם ואמר אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון על גלוי הגנאי ופרסומו או שיהי' המאמר מוסב אל האדם הנזכר באומרו מעשה ידי אדם יאמר שהעושים אותם לא יגיע להם מהם שום תועלת והנאה שיש בו טעם ריח או שכבר היו עושיהם כהם מחוסרי החושים וההשכל כענין כמוהם יהיו עושיהם וגומר (תהילים קט״ו:ח׳) וכאשר פירשנו בתחלת שער נ"ה הנה אין ספק כי מרוב הצרות ועוצ' התלאות בנפול שמיכם על ארצכם ואפם עצור ועזוב מכל צד ומכל עבר ואחרי ככלות הכל ובקשת משם את יי' אלהיך ומצאת כי ודאי אז תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך ופירש ענין הוראות הזה ואמר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד יי' אלהיך ושמעת בקולו כי אל רחום יי' אלהיך וגומר (ח) ירצה שהכוונה האלהית בהצר לך עד שתמצאן אותך כל הדברים הרעים האלה באחרית הימים אינם להנקם ממך רק כדי שתשוב אליו מתוך הדחק ושמעת בקולו ונתן הטעם כי אל רחום יי' אלהיך וגומר וזה כי כאשר ייסר אותך לא יכוין להרע עמך רק לרחה עליך שתשוב אליו וכמ"ש כי כאשר ייסר איש את בנו יי' אלהיך מיסרך (דברים ח׳:ה׳). ובמדרש משל לבן מלך שהיה מבקש לפרוש בים וא"ל אביו א"א לפרוש עליו שהוא בסכנה מי שפורש עכשיו והיה הבן דוחק וכיון שדחק הרבה א"ל אביו אני יודע שאם תפרוש סופך ליאבד וסוף הספינה לישבר וכל אשר יהיו לך בה אובדין אלא הריני אומר לך מעכשיו שאם עברת על דברי ופירשת ואירעוך כל הדברים שאמרתי לך ונמלטת אתה לבך אל תתבייש לחזור אצלי לומר שמא אינו מקבלני אלא חזור ואני מקבלך כך אמר הב"ה לישראל העידותי בכם היום את השמים וגו'. הרי אמרתי לכם מעכשיו בצר לך ומצאוך וגומר ושבת עד יי' אלהיך וגו' והרי הוא מאמר נחמד מאד. (ט) כי שאל נא לימים ראשוני' וגומר וכי ירך לבבך ותשתומם במחשבתך כאשר תהיינה כל התלאות האלה באחרית הזעם לאמר עד אשר עד הנה לא עזרנו יי' ונטשנו מעל פניו זה כמה מאות מהשנים ואין קול ואין מקיץ לרחם על פליטתנו להשיב שבותנו כפעם בפעם הן בהחזיר עטרת הצלחתנו הרוחנית ליושנה כבראשונה הן לאסף חרפתנו בהשיב תפארת כל טובותינו הזמניות לאיתנה כבתחלה איכה ואיככה יאמין באחרית הימים אחר היאוש יעור כישן מתרדמתו לעשות את כל הגדולות והנוראות ההמה המחוייבת אל המאמר הזה ודאי לו חפץ יי' להחיותנו כוליה האי לא שתיק. ונוסף על זה את אשר יחרף צר כל היום על פנינו לאמר ואם אין יי' אתנו ודבר אמת מאתו אין בפינו למה מצאתנו כל זאת ההפלגה מהטובות וההצלחות הזמניות המתמידות לנו זה ^*שבעתים ממאות שנה וכו' ר"ל כי מלבד אשר ירך וימס לבנו בקרבנו על אשר הסתיר הי"ת פניו ממנו זמן רב, לבלתי השיב עוד שבותנו כמקדם, ולתת לנו ההצלחה האמיתית והאושר הרוחני אשר היו לנו בשבתנו עוד על אדמתנו בארץ הקדושה הם מעמדנו השפל בבחינת אושר המדיני והזמני מכאיב מאוד לבנו ויוכל על נקלה להניא לבב הצעירים בבני ישראל, לסור חלילה מאחרי ה' ואמונתו האמיתית ולהסתפח בנחלת זרים אשר הם יושבים תמיד בהשקט ובבטחה ולהדיח אותם בזה מאמונתם כאשר הורה הנסיון, כי העם אשר שכן אז בימי הרב ז"ל בארץ באמצע המאה הט"ו למספרם, שלו ושאנן מבלי מחסור כל דבר מאשרם הזמני והמדיני, הונו אז את ישראל לאמר כי אחרי שכבר יותר מי"ד מאות שנה שהוא שני שבועים שנה, הם מצליחים ומאושרים תמיד תחת כי היהודים האומללים הם תמיד במצור ובמצוק מכל אויביהם מסביב, הלא זאת להם לאות כי האמת אתם ובני ישראל שוכנים בערפל ושקועים חלילה במצולת הטעות בבחינת אמונתם, ועל כל זה יאמר הרב ז"ל כי הראיה והמופת מהעדר הצלחתנו הרוחנית והזמנית במשך זמן רב כזה, בנוים רק על אדני שוא ותוהו כי נראה כי גם מיום ברוא אלהים אדם על הארץ עברו יותר מאלפים שנה אשר בהם כסה עוד חושך הבערות והסכלות והעדר האמונה האמיתית את פני כל יושבי הארץ. והיה חסר מהם האושר הרוחני והאמיתי עד אשר נגלה הי"ת אח"כ על הר סיני לתת את תורתו לבני ישראל, ולהורותם האמונה האמיתית אשר רק מהם ועל ידיהם תתפשט מעט מעט על פני כל הארץ עד אשר תמלא באחרית הימים את ה' כמים לים מכסים וכל העמים כלם יעבדו אותו שכם אחד. גם העדר האושר הזמני. לא יעיד אל חסרון האמונה האמיתית מבעליו, אחרי כי נראה כי גם הצדק והמוסר. והאושר הזמני והמדיני לא ילכו תמיד צמודים אחוזים ודבוקים יחד עלי ארץ ויהי להפך כי יש צדיק ורע לו ויש רשע שלו ושלאנן ומתערה כאזרח רענן. כמו שנראה ג"כ כי כמה מצדיקי עולם ונביאי אמת וצדק מאדם עד סוף הדורות חיו תמיד בלחץ ועוני. הערו למות נפשם והוכו והומתו על לא חמס בכפם רק בעבור החזיקם בתומתם ובאמונתם האמיתית ובכל זאת לא פדה אותם ה' מיד צר באופן נסיי, כי אם שכרם ופעולתם צפונים אתו שם בארצות החיים הנצחיים היעלה על דעת כל משכיל לחשוב בעבור זה חלילה, כי רק בשוא נתעה לבם ולתוהו וריק כלו חייהם ביגון ואנחה ? גם משלות גויי הארצות אשר לא יכירו ולא ידעו את אלהים אמת כי אם יעבדו לשמש ולירח וכל צבא השמים או לשאר הבלי נכר, אין ראיה ומופת כי האמת אתם אם בכל זאת לא יפקוד ה' על עונם להענישם על זה כראוי, כי כמו שלא יקנא בעל אשה. ולא יחר אפו בראותו אשה זונה שלטה המנאפת. אשר תחת אשה תקח את זרים ורק כאשר תשטה אשתו תחתיו. תעבור עליו רוח קנאה לקנאות אותה, כן יעניש הי"ת ג"כ רק את ישראל אם יעזבו בריתו וילכו ויעבדו אלהים אחרים יען כי ארש אותם לו בצדק ובמשפט, בחסד וברחמים. והודיעם על הר סיני עיקרי האמונה האמיתית (כמו שאה"כ "אתה הראית לדעת" וכו' ואחז"ל ע"ז "מלמד שקרע להם השמים העליונים" וכו' שהכונה רק שהסיר מהם המסכות ההילאניות, ר"ל שהסיר מהם סכלותם ובערותם הטבעית האחוזה והדביקה בהם בעבור היותם קרוצים מחומר הארציי. עד שראו מראות אלהים והשיגו העיונים הרוחנים. ואם בכל זאת יעזבו חקיו ותורותיו לא ינצורו, יחר אפו בם, לפקוד בעבור זה גם את עונם עליהם, אבל על שאר עמי הארצות אשר לא עליהם נגלה כבודו, לא ישפוך חמתו אם גם בעבור סכלותם והעדר ידיעתם האמת ילכו אחרי ההבל ויהבלו. כמא"כ (עמוס ג׳:ב׳) "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקיד עליכם את כל עונותיכם" ורק באחרית הימים ישפוך רוחו על כל בשר, ויהפוך אל העמים כלם שפה אחת ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו בלב שלם, ועל כל האמור עד הנה ר"ל להכחיש כל מופתי כזב אשר יביאו זולתינו לסתור בהם עיקרי אמונתנו האמיתית יורו גם הכתובים בפרשתנו "כי שאל נא לימים הראשונים וכו' עד וידעת היום והשבות אל לבבך" וכו' כמו שהולך ומבאר הרב ז"ל (עיין בפנים הספר.) שבעתים ממאות השנים ועד היום הזה ועיניכם הרואות ולבכם גם הוא ידע כי אל נקמות יי' ונקה לא ינקה לכל אשר יודה שום אלהות לזולתו כי ה' קנא שמו אש אכלה הוא למהר להצמיח פורענותו ככתוב ושנוי ומשולש בתורתו. והנה חלוף המצב אשר בינותינו יבא ויעיד כי אתם פושעים וחטאים באמונתו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו והנה על התר הספק א' אשר מצד שני מיני ההצלחות הנה על העקר שהוא ההצלח' הנפשיית אשר עליה אמר הנביא על כן אוחיל לו (איכה ג') כאשר אמרנו אמר כי שאל נא לימים ראשונים וגו' השמע עם קול אלהים וגו' ירצה אל תתיאש מן הרחמים מפני אריכות הזמן הרב ההוא לומר כי מה שלא היה בתוך הזמן הארוך ההוא לא יהיה אחרי כן כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו מלפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ואפילו תשאל לכל בני העולם מקצה הארץ ועד קצה הארץ הנהיה כדבר הגדול ההוא שהעולם כלו לא נברא אלא בשבילו או הנשמע כמוהו הדבר ההוא ואמרי השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כדי שיחיה בו חיי עולם כאשר שמעת אתה ביום המעמד הנורא ההוא וכמו שנאמר להלן היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי וכאשר נתבאר בשער מ"ד. והנה מה שלא היה כן מבריאות עולם עד היום ההוא שעברו יותר מאלפים מן השנים לא היה ראיה לשלא יבא הדבר ולא יהיה שכבר ראיתם אותו בעיניכם וכן עיניכם תחזינה בטוב העליון הרוחני אשר אעשה לכם באחרית הימים ואם יתמהמה חכו לו. והנה על המין השני מהטובות והם ההצלחות הזמניות גם כן אמר או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו' (ט) ירצה או אם ראיתם או שמעתם שקודם שיוציא יי' אתכם ממצרים היה מנוסה ומורגל לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות וגו' כאשר עשה לכם יי' אלהיכם במצרים לעיניך ודאי לא נראה ולא נשמע. אמנם כאשר עלה במחשבתו לעשות תשועה ופורקן כהיום ההוא עשה כרצונו והצליח וכן יעשה יי' עמכם ביום ההוא כי כחו עתה ככחו אז ואין אורך הזמן טענה של כלום והנה טענה זאת גדולה להשיב חרפנו דבר ובפרט אל המתקוממים עלינו על זה כי ישאל נא מפיהם דבר לפי הנחתם כמה עברו מאלפי השנים מיום אשר ירדו שאול נפשות אדם שת אנוש קינן מהללאל וירד מתושלח נח שם ועבר אברהם יצחק ויעקב וכל כתות הצדיקים אשר בדורותיהם וכל הנביאים אשר באו אחריהם על לא חמם בכפיהם עד אשר בא משיחם לפדות אותם משם מיד השטן שהיה רודה בהם ואיך יטענו על עם יי' המחכה בשעבוד הגוף או קצת הממון לבד בעודו על פני האדמה כאחד מהם:

בחדש השלישי וגו'. כבר פירשנו בחלק השני מהשער שכוונו בכאן ששה ענינים שצריך לכוין אותם ולסדרם בבקשת דברים כאלו. והם הזמן והמקום והאמצעי וסדור הדברים. ואפשרות המבוקש וכשרותו. והנה הפסוק ראשון ידבר מהכשר הזמן. והב' מהכשר המקום. והשלישי מהאמצעי ומהקפדת כוון הדברים באומרו כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל וכבר דברו חז"ל (מכלתא פ' מ"ת פ"ב) במה שייחד לשון אמירה לבית יעקב והגדה לבני ישראל ואמרו בית יעקב אלו הנשים וגו'. ולהלן תתבאר הכוונה: אתם ראיתם את אשר עשיתי וגו'. לפי שלא יערב על האדם לשמוע מה שקבל מהטובות מזולתו כי הוא לו ענין הכנעה ושעבוד וכבר ייחס החכם זאת המדה אל ההמון אשר בעבור' יהיו עושי הטובה אוהבים למקבלים הטבותם יותר ממה שיאהבו המקבלים לעושים אותו בשמיני מהתשיעי מהמדות לזה קצר הספור במה שעשה עמהם מהטובות והזכירם בדרך כלל באומרו אתם ראיתם את אשר עשיתי במצרים ואשא אתכם וגו'. לומר שלקחתם מקצה הרע והביאם אל קצה הטוב ובאופן היותר נאות שאפשר והוא על כנפי נשרים ואחשוב שרמז להם בזה אל הקלות המגיע להם בזה המעמד להגיע אל שלמותם מבלי שיוקדמו אליהם ההתחלות הראויות להקדים בהמשך זמן רב רק בפתע כאשר ידאה הנשר וכנפי נשרים הם נשרי שמים הידועים לבעלי הצורות שהתנוע' היומית תניעם עם כל המון הכוכבים תנועה שלמה בכל יום. ואיפשר שעליהם אמר ירמיהו במליצת הקינה (איכה ד') קלים היו רודפינו מנשרי שמים. וירצה במדבר ארבו לנו כי מזמן המדבר שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי לדמם יארובו כי ידעו שבתם וקימתם. ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו'. ירצה עם היות שבעבור מה שעשיתי עמכם תתחייבו לעשות מצותי בלי שום תגמול אחר אבל עם כל זה איני חפץ בכך רק כי אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה וגו'. והנה קיצר להם בזכרון המצות וסתמם בכלל. אמנם הרחיב במתן שכרם לפי שעכשו בא עליהם בדברי חן ופיוסי' הפך ממה שעשה במרה שנאמר (שמות ט"ו) שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו וכו' הרבה בזכרון המעשים ומיעט בגמול כמבואר שם היטב. (א) אמנם ענין הסגול' הזאת הוא הלציי מאד להורות שאם עכשיו יקבלו עליהם עול מלכותו בו יושלם נסיונם להביאם באוצר סגולתו מזולתם מכל העמים מבלי שיהיה שם ערעור ומחלוקת מהשרים אשר חלק ה' ממשלת העולם ההם לאמר שכבר נמסרו תחת ממשלתם מתחלת אבותיהם אשר מעולם תרח ומולדתו ומי יוציאם מתחת יד ממשלתם. ולזה אמר שהוא היה כמלך שנתן לעבדיו או עיר או מקום או אחוזת נחלה ואחר זמן נמצא באחד מהם מחצב כסף או זהב כי מהידוע מחוקי המלוכה שהוא למלך כי לא נתן להם רק פירות הארץ הנהוגים והנראים לעין רק כל עושר טמון הוא למלך וכן מתחל' עובדי ע"א היו אבותינו והיו נמסרין תחת אלהי נכר הארץ כאשר אמרנו אמנם כשנתעורר ממזרח שמש צדקו של אברהם אבינו היה כמוצא מטמון יקר מזהב ומפז רב ואז שם לו חק ומשפט ושם נסהו לבחון אותן ולצרפו אם הוא שלם עמו וכזהב יצא מזוקק מכור הברזל כמו שאמר (נחמיה ט') והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך ואחרי כן הוסיף לנסותו עשר פעמים (אבות פ"ה). אמנם היו פסולות וסיגים רבים בתוכו כי ישמעאל ובני קטורה רבים ויצחק יחידי אשר מטעם זה אמר (בראשית כ"ב) את בנך את יחידך והנה ביצחק כבר נתמעטו הסיגים חלק בחלק. אמנם יעקב היתה מטתו שלמה אבל עדין לא היה טבעם יוצא עד שירדו למצרים ויהי שם לגוי ומשם הוציאם ה' והביאם אל המקום הזה הנכבד והנורא למען נסותם כיום הזה לדעת מה יענו אותו דבר כי בזה יושלם הנסיון לקחת אותם ממשלת כל שרי מעלה לברור אותם לחלקו ולתתם עם סגולתו. ולזה אמר אם שמוע תשמעו בקולי וגו' והייתם לי סגולה מכל העמים ויש לי יכולת לעשותו כי לי ממשלת כל הארץ והמטמונות הנמצאות שם הם סגולות המלך בלי ספק. והנכון שיאמר ומה הוא ענין הסגולה כי לי כל הארץ בכלל ואתם לבדכם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ובזה יודע סגולתכם. ואולם באומרו ממלכת כהנים וגוי קדוש כלל כל עניני הפרישות והקדוש' המיוחדים אל השרידים בעם והנכספים אליהם כמו שבלשון סגלה כלל הענין המשותף לכללם ויתכן שמהפלגת כיון הדברים האלה ותיקן מליצתם היה לחלק המאמרים על שני קצותם. (ב) וזה כי אומרו ראשונה כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל כיון לסדר שני מיני מאמרים. אחד לכללות העם הנקרא בית יעקב והוא מה שאמר ראשונה אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים כי מה שיפייס מאד החלק ההמוני הוא מה שהוציאם משעבוד הגופי' אל החירות השלם ובבחינתם הוא מה שסמך אומרו ועתה אם שמוע וגו' והייתם לי סגולה מכל העמים לומר אמנם כי אתם עם אבל תהיו לי סגולה מכל העמים בתת להם חקים טובים ומנהיגים נאותים אשר עליהם יחיו בחיים הזמניים על הצד היותר נאות ויותר מספיק ומצליח מכל שאר האומות אשר על פני האדמה. (א) אבל אל השרידים אשר בשם ישראל יכנו אמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' שהוא חיי הפרישות והשלמות הנפשיי כלומר ועצמיכם אתם תהיו לי וגו'. (ב) ועל המאמר הזה המיוחד סמך בסוף אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל כלומר שהענין הזה האחרון הוא אשר ייעד ראשונה להגיד אותו ולכל אשר בשם ישראל יכנה לבד כי להם יאתה וכמ"ש אח"כ (ויקרא י"ט) דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו וגו'. (ג) ועל זה הענין הנכבד תמצא שלא נשתמש בכל הספור הזה רק בלשון עם עד אחרי העשרת הדברות שנאמר כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם וגו' וסמיך ליה אלה המשפטים וגו' ואמרו ז"ל (גיטין פ"ח:) לפניהם ולא לפני הדיוטות והטעם לפי שבענין הזה של המעמד הנכבד עסק רב היה לו עם ההמון כמו שיבא בפירושנו ובסדר קדושים תהיו שער ס"ה יתבאר זה ג"כ ב"ה. והנה הפירוש הזה הוא נאות אם מצד ענינו ואם מצד התכת הכתובים דוגמת מה שנאמר לו בתחלת ענינו (שמות ג') כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם לך ואספת את זקני ישראל וגו' כמו שנתבאר שם. ובמדרש (ש"ר פ' כ"ח) לבית יעקב אלו הנשים ולמה לנשים תחלה שהן מזדרזות למצות וכו' אמר רבי תחליפא אמר הק"בה כשבראתי את העולם לא צויתי מתחלה אלא לאדם ואח"כ לחוה ועמדה וקלקלה את העולם עכשיו אם אין אני מצוה לנשים תחלה הן מבטלות את התורה לכך כה תאמר לבית יעקב. מהמבואר שהוא דרך זר לומר שדבר עם הנשים תחלה גם כי זה לא נזכר שנעשה. אבל יראה שכוונתם לחלוף מדרגות העם כמו שאמרנו כי לאדם לא אמר רק (בראשית ב') ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו וגו' והוא הפרישות המיוחד אל החלק השכלי לבד ולזה לא עמד בו כי צריך התקון החומרי תחלה והוא ענין נכון. גם ענין הקדימ' יתכן שהיה בהקדים בעבורם כל הדברים הראויים להמצא שם להכין החמר שהוא הנקבה והזמנתו אל הקבלה כדי שיבא הכח השכלי אל שלימותו בלי שום קיטרוג והכל ענין אחד ועל כל פנים כלל בדברים מה שיורה בהם איפשרות הדבר המבוקש וקירובו לעשותו גם הפלגת תועלתו אל הכלל ואם אל הפרט כל אחד לפי תשוקתו: ויבא משה אל זקני העם וישם לפניהם את הדברים האלה. נראה ששמם לפניהם כשלחן ערוך כלומר הדברים עצמן כמו שהושמו בפיו מבלי תוספת וגרעון ואם שהוא כיוון לדבר אל הזקנים הנה כל העם יחדו להתחבר בדבור ההוא שכלל וששה העניינים שקדמו ולא מצאו מענה אחר כי אם להודות ולומר כל אשר דבר ה' נעשה. ובהגדה (שבת פ"ח.) אמר רבי אבדימי בר חמא מאי דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגגית ואמר אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. כוונו חז"ל אל עוצם ההכרח והכפייה השכלית שהיה שם מחוזק העניינים ההם אשר הקדים אליהם הנאותים להביאם אל ההודאה ומכח הדברים אשר סדר לפניהם באומרו אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם וגו'. ועתה אם שמוע וגו'. והייתם לי סגולה מכל העמים וגו'. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. כי הודיעם כי בזה הענין תהיה הבדלתם מכל העמים וסגולה והבדל כמו שביארנו היטב בחלק הראשון אשר בשער ולזה המריצו המליצה שהכריחם בסדור עניני ומתק שפתיו כאלו כפה עליהם ההר ההוא כגיגית לאמר אם תקבלו את התורה מוטב שתזכו להיות מסוגלים ונבדלים מכל העמים לחיות חיים נעימים בעולם הזה והשאיר אחריהם ברכה לעולם הנצחי. ואם לאו אכן כאדם תמותון ושם תקברו ואחר קבורתכם לא יהיה לכם עוד אחרית ותקוה ולזה סבר וקבלו ברצון שלם. אמנם מפני שהבחינה הזאת היא מיוחדת לבני עלייה המכוונים אל השלמות הנפשיי המקווה אחר המות יותר מההצלחות הזמניות אמרו שם אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעה רבה לתורה. והכוונה להמון העם כי באשר לא ידעו הודו ובאשר לא הכירו הוסכמו ואין אונס ואונאה גדולה מזו. והיתה התשובה (שם) שכבר קיימו וקבלו עליהם בימי מרדכי שנאמר (אסתר ט') קיימו וקבלו עליהם קיימו מה שקבלו תחלה. והכוונה שלא לבד בבחינת ההצלחה הנפשיית הוכרח להם לעשות כי גם בבחינת מציאות החיות הזמניי אשר לא ישוער כי אם בהיותם חיים על פי התורה אשר עמה הם בעלי ברית לאלהים ושומר אותם מכל רע ופגע. ושם לזכרון ומשל. מה שהצילם בימי מרדכי ואסתר אשר נגזר עליהם להשמיד להרוג לאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד וגו' (שם ג'). לולי ה' שהיה לנו, והנה בבחינה זו יחוייב לקבל כלם את אשר החלו לעשות והנה היה ההכרח אם מצד הטוב המשותף הזמני ואם מצד הטוב המיוחד הנכסף אל השרידים והמכוון מהם ולזה היה מענה כל העם אשר דבר ה' נעשה. אמנם מה שראוי לתת לב אליו הוא מה שהקדימו מאמר נעשה לבד למאמר (שמות כ"ד) נעשה ונשמע הנאמר אחר כך מפיהם בפעם השלישית כי הנה זה יורה על שלמותם וטוב בחינתם במאמריהם הנכונים והיות תשובותיהם באשר שם כהלכתן ומשפטן. וזה כי למה שראו והשכילו ששלימות כל אדם הוא כשיפעל לא כשישב ובטל כמו שביאר אותו על ידי אותות ומופתים החוקר בספר המדות אזכרם בסמיכות הכתובים שער נ"ה ב"ה. ולזה הודו במעמד ההוא בתחלת המעשה ואמרו כל אשר דבר י"י נעשה והוא מאמר שלם כי לא קבלו עליהם אי זה מעשה. אבל שיהיה המעשה המיוחד אל האדם השלם שהוא פועל הנפש כפי המעלה ולזה כוונו באומרם כל אשר דבר י"י כי המעשה ההוא המיוחד אשר דבר או ידבר י"י הנעשה בעצת הנפש המשכלת והסכמתה אותו נעשה והוא עצמו המכיון ממנו בעת הבריאה באומרו (בראשית ב') ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. ירצה לעבוד ולשמור משמרת הנפש הנזכר ראשונה בספור באומרו (שם) ויפח באפיו נשמת חיים שהיא פירו' נכון כמו שכתבנו שם ^*אמנם, ר"ל אחרי שהכירו כי ע"י קבלתם התורה האלקית ישיגו מעלה עיונית ומעל' מעשיית מעלה עיונית, כי על ידה יתישרו דעותם בהכרת הי"ת ותאריו הנשגבים, ומעל' מעשיית כי על ידה יתוקנו מעשיה בכל מעמדי ויחסי חייהם עלי ארץ ראו ג"כ כי המעל' העיונית תהי' למנה רק להשלמים ולאנשים האלקיים הפורשים עצמם כפי היכולת מעניני החומר ורק קנין המעל' המעשיית יושג מכל העם וזשאה"כ "ויענו כל העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה". אמנם לפי שהכירו והשכילו עוד שפועל הנפש ישנו לפי המעלה המעשיית וישנו לפי המעלה השכלית וזה מצד המעלה השכלית ייוחד לשכלים הנבדלים ולאנשים האלהיים הפורשים עצמם הרחק מאד מאדם אשר ימעט מאד מציאותם. והיה כוונת המעמד ההוא אל טוב ושלימות כללותם בזה השתוף האלהי כאשר ביארנו בחלק השני מזה השער בא מחכמתם להשיב שלחם דבר כלבבו לאמר כל אשר דבר ה' נעשה לומר כי קבלתם עליהם פועל הנפש כפי המעלה המעשיית יוכלו כלם לעמוד עליה והוא טעם ויענו כל העם יחדיו כי כלם אפשר שישוו בזה והוא עצמו מה שיזכור אחרי עשר' הדברי' (שמות כ"ד) ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה. ואולם בפעם השלישית נזכר מה שנתייחד מהשלמות אל יחידי סגולתם על ידי אזון וחקור התורה האלהית בטעמיה וסודותיה שהוא ודאי פועל הנפש לפי המעלה השכלית ולזה נאמר שם ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע וכבר כללו הפועל אשר לפי המעש' במלת נעשה ואשר לפי השכל במלת נשמע שהאחת בלי ספק הכנה לחברתה ודרך אליה ובזה נגמר מה שאמרו חז"ל (שבת שם) לשון שמלאכי השרת משתמשין בו עושין ברישא והדר לשמוע כמו שכתבנו ראשונה. וזה מ"ש שדבר עם הנשים תחלה כי הם ענו תחילה נעשה כנגד החלק החמרי אשר בעבורו נאמר אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים כנזכר. ואחר כך אמר ונשמע כנגד החלק השכלי אשר בעבורו נאמר ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו'. כמו שכתבנו למעלה או קרוב אליו. ובשער מ"ז יתבאר עוד טעם נכבד להתחלפות המאמרים פעם נעשה פעם נעשה ונשמע פעם ושמענו ועשינו (דברים ה') נוסף על מה שכתבנו הנה ב"ה. וישב משה את דברי העם אל ה'. (ה) לפי שעדין לא בא משה לתכלית כונתם באומרם כל אשר דבר י"י נעשה כי לא שיער מהם בתחלה רק הקבלה עליהם כל אשר דבר אליהם לזה לא נאמר ויגד משה כי מלת הגדה כוללת תורף הדברים וכונתם אבל נאמר וישב משה שיש במשמע שהשיב המלות ההם בעצמם מבלי ההתבוננות בכונתם. אמנם כשאמר לו השם יתעל' הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם הבין שלא לחנם אמר ליה כן רק מפני שגלוי וידוע לפניו שהם חפצים לשמוע מפיו דבר ואז נתעורר לרדת לסוף כוונתם ושיער כי באומרם כל אשר דבר י"י נעשה ירצו כל אשר יתברר לנו שדבר י"י אותו נעשה כמו שאמר אם שמוע תשמעו בקולי ולזה חזר ואמר ויגד משה את דברי העם אל י"י כלומר עתה ידעתי סוף כוונתם בדבריהם כי הוא הנרצה אליהם באומרם כל אשר דבר י"י נעשה. והנה עד עתה היה משיב דבר בטרם ישמע ועכשו מגיד דבר אמת. והוא עצמו שאמרו ז"ל (מכלתא פ' מ"ת פ"ב) תשובה על דבר זה שמעתי מהם רצוננו לראות את מלכנו כלומר ודאי על דבר זה שאמרת היתה תשובתם רצוננו וכו'. והנה באמת היתה כוונתם שלמה מאד וכמו שבא בקבלה (מדרש חזית שיר א') על זה מאמר (שיר א') ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. ולהמשך העין אחרי זאת ההגדה נאמר לו לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלות' כי לא יוכלו לשמוע כאשר רצו באופן אחר: והפירוש הזה הוא נכון מאד מכל מה שראיתי בו. והנה הרלב"ג ז"ל לישב שני אלו הכתובים המציא המציאות בענין הנבואה אשר כלבבי ואמר שלא תושפע הנבואה לנביא מאת השם יתעלה על דבר מהדברים רק על האופן אשר תשוטט מחשבתו בדבר ההוא. ולפי שכבר היו במאמר כל אשר דבר י"י נעשה שתי משמעיות. האחד שיתאמת להם כי דבר י"י אותו בשום אות וסימן. והב' שיתאמת להם כי מה שידבר להם בשם י"י הוא עצמו אשר דברו י"י בלי ספק. ומפני שהבין משה ממאמרם בתחלת הענין הראשון שאליו כיון הכתוב באומרו וישב משה את דברי העם אל י"י לזה באה לו התשובה מתיחסת אל מה שהבין מהם הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך כמו שהם מבקשים והנה אחרי כן כאשר הוסיף להתבונן בדבריהם ונפל על הכוונה השנית שעליה נאמר ויגד משה את דברי העם וגו'. באה התשובה השנית על פיה ואמר לך אל העם וקדשתם שכיון שהם חפצים לשמוע קול דברים ממנו ית' ראוי הוא שיתקדשו. זהו תורף דבריו ואם הוא האריך הרבה וחשבו לתועלת נפלא בסודות הנבואה ועינינו הרואות שהוא המשיך בזה מציאות העניינים הנבואיים למה שנתדמה אליו צרכו לישב הכתוב אחר אמתת מציאותם. כי מי שמע כזאת ואם משה נשתבש בדמיונו ולא הבין מאמרם מי סכל את רוח ה' שישיב לו דבר בסכלותו וחלילה מהיות דבר ה' על זה האופן שהוא לעג וקלס בערך אחד מקטני הנביאים כ"ש אצל רבן של כלם. אמנם מה שכתבתי הוא נכון מאד כי בא דבר י"י אליו להודיעו אשר לא עלה על לבו וגם הוא חכם והבין את טעמו: ושוב מצאתי במדרש חזית (שיר א') משל למלך שמבקש ליקח לו אשה בת טובים ובת גנוסים שלח אצלה שליח ואמר אליה אמרה איני כדאי להיות שפחתו אלא רצוני לשמוע מפיו כיון שחזר אותו שליח אל המלך היו פיו שוחקות ושיחותיו אינם נשמעות. המלך היה פקח אמר פניו של זה שוחקות דומה לו שקבלה עליה ושיחותיו אינן נשמעות. דומה לי שא"ל רצוני לשמוע מפיו. כך ישראל בת טובים השליח זה משה המלך זה הקב"ה בשעה ההיא אמר וישב משה את דברי העם אל י"י ומה ת"ל ויגד משה וגו'. אלא ע"י שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם אמר כך תבעו. הנך רואה בעיניך כמה הפליגו לבאר הענין הזה כמו שכתבתי כי הנה הוא ע"ה בתשובה הראשונה היו פניו שוחקות כמי שיבין מהם שהם מקבלים על עצמם מבלי שום תנאי אבל שיחותיו אינן נשמעות אליו כלומר שהוא לא הבין עדיין סוף כונתם אמנם פקחות המלך הבין מהם שרצונם לשמוע מפיו וע"י שאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן וגו' הבין השליח גם כן ואמר כך תבעו. והנה לא נפל דבר אחד מכל דברינו בו. והנה תוכן הפירוש הביאנו לרדת לכוונתם ז"ל בזה המאמר הנכבד אשר לא תובן זולתו: ואחר שנתישב זה נשוב אל כוונת עקר הכתוב האומר הנה אנכי בא אליך וגו'. והנרצה בזה כי למה שהנבואה היא עקר ושרש התורה האלהית ואם תוכחש הנבואה תפול התורה בכלליה ופרטיה והיה הדבר אשר יגיע אמתתו אל האדם מצד עצמו חזק ההתאמתות ממה שיגיע לו מזולתו. לזה היה מהחסד והרצון האלהי שיזכו כל העם המשותפים בקבלת עול התורה האלהית במעמד הנכבד והנורא ההוא אל מעלת הנבואה עד שיושוו כלם בענין אמותו מבלי השערת שום ספק: (ט) אמנם לפי שהוא זר ונפלא שיהיה עם רב ועצום מוכנים תמיד אל הנבואה כל שכן שיהיו כלם כאחד נביאים אמנם מה שהיה אפשר לפי טבעה היא להמצא על איש מהאישי' או במתי מעט בדור. כמו שנאמר (דברים י"ח) נביא מקרבך יקים לך י"י אלהיך אליו תשמעון. והיתה הכוונה שיכירו וידעו כי סבת היות הדבר על זה האופן המעטי הוא חסרונם והעדר הכנתם לא קצור יד וצרות עין של מעלה מהיטיב לטובים ולראויים לה כלל. והיה זה ע"י החרדה והמורא הגדול המחוייב להיות להם שם באותו מעמד מהקולות וברקים וזולת זה להיותם בלתי שלמים מצד עצמם אל ההשגה ההיא כמו שנראה זה מהנביאים בזמני הטרדות ומיעוט ההכות מהצער והחרדה כמבואר מיחזקאל ומדניאל אשר היו השגותיהם בתוך הגולה איש כפי מעלתו. וכל שכן שיתחייב זה לכל הקהל הגדול ההוא להפשיט העניינים החמריים מהם ולהפרידם מהדברים המורגשים כדי שתתרשם בנפשם ההשגה ההיא הנפלאה אשר בזה יהי' להם המעמד ההוא נורא מאד ולא ישוערו האיפשרות בהתמדתם בו והנה אלו הכוונות ביארם הכתוב במאמר הזה ועל האיום והמורא הגדול אמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן כי עב הענן הוא החשך והערפל אשר ממנו היו הקולות והברקים כמו שנא' ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר ונאמר (דברים ה') מתוך האש הענן הערפל: אמנם אמר שהי' זה ההראות להם על זה האופן בעבור שימשכו משם ב' ענינים. האחד שישמע העם את קול דברו כמו שאמר כל אשר דבר י"י כפי מה שפירשנו והוא אומרו בעבור ישמע העם בדברי עמך. והכוונה שישמע וישכיל העם ענין דברי עמך שזה לא יהיה רק בהגיעם אל מעלת הדבור עצמו ושומעים הדברים הנדברים שם: (ד) ועל השני והוא השמעת עצמם מהנבואה מכאן ולהבא בהוראת' חסרונם והעדר הכנתם לשיהיו כל עם י"י נביאים והתחייבם לסמוך על נביא אחד בדור אמר וגם בך יאמינו לעולם שלא יהרסו עוד אל י"י רצוננו לראות את מלכנו אבל יסמכו עליך או על נביא מקרב אחיהם כמוך. והרי הכתוב מעיד כי לא שב דבר י"י ריקם כי אם עשה את כל אשר חפץ בענין ההוא וזהו במה שאמר בסוף וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר וגו'. וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק והרי שהיה להם המעמד נורא מאד אשר בעבורו אמרו דבר אתה עמנו ונשמעה. הרי הענין הראשון שעליו אמר בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם. ועוד אמר ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות הודו האמנה אל הנביא המוכן יותר מהם כי מעתה ראו והכירו שא"א שיהיו הם מתמידים בדברות ההם פן ימותו עליהם והוא עצמו מה שנזכר במשנה תורה (דברים ה') ותאמרו הן הראנו י"י את כבודו וגו' היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי שכבר האמינו במציאות הנבואה כמ"ש, בעבור ישמע העם בדברי עמך ואמר ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוספים אנחנו לשמוע וגו'. כי מי כל בשר וגו' קרב אתה ושמע וגו' (שם) הודו כי אין בהם ולא יתכן שיהיה בכלל כל בשר כח לעמוד בכמו המעמד ההוא. ולכן שיקרב הוא לבדו והנמשכים אחריו מהנביאים ומפיו ישמעו ויעשו. ועל ענין אלו הכוונו' נענה דבר הש"י (שם) שמעתי את קול העם אשר דבר אליך לאמר הטיבו כל אשר דברו ויאמר י"י אל משה לך אל העם וקדשתם הזהירם על ההזמנה בפרישות הגופות וכבוס הבגדים וזכוך המדות הראויות להקדים לבא לידי רוח הקדש עם היות שהם הגיעו לזה ברצון האל יתברך בזמן קצר כמו שרמז להם באומרו ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי כאשר אמרנו והוא מה שאמר והיו נכונים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד י"י לעיני כל העם כמו שבקשו ממך: והגבלת את העם. כל המפרשים נדחקו בפירוש הכתוב הזה עד שיש מי שאמר שהעם נאמר חלוף ההר. אמנם כשיושם לב אל מה שכתב החכם בפ' י"א מהט' מהמדות יודע שכל מי שכללו בספר ההוא אינו רק להגביל האנשים ולהדריכם בחיים המוגבלים אשר אליהם יכספו האנשים המעולים. והיא עצמה כוונת התורה ומצוותיה אשר בה יגבילם ויעמידם על הגבול הראוי ולא יעברוהו כמו שכתב הרב המורה פ' ל"ג חלק ג' ^*והוא טעם מאמר והגבלת, ר"ל שכונת הכ' שע"י התורה והמצות יוגבלו מקבליהם, שלא יהרסו בתאותם לפרוץ גדר המוסרי כ"א לתת משג ורסן לכל תשוקותיהם הגופניות: והוא טעם מאמר והגבלת את העם בלי ספק כי אזהרת השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו כל הנוגע וגו'. בין שיהיה על ההווה בין שירמוז אל כללות התורה הנתונה בהר ההוא אינו אלא הגבלת העם לא זולת: לא תגע בו יד וגו' במשוך היובל וגו'. לפי מה שאמרו ז"ל (ביצה ה':) כל דבר הנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו יראה שהיה לו לומר בפסוק היובל עד שאמרו שהמשך הקול הוא סימן להפסק וא"כ בא הכתוב להתיר בזמן ההמשך ההוא והוא דרך זר כמו שכתבנו בספקות: (ז) ולזה יראה כי פשוטו הוא לצוות לב"ד שאם יעלה על ההר איש או אשה. או יגע בקצהו שלא יגעו בו יד לתפשו ולהביאו לב"ד שמא יהרסו גם הם לעלות בהם או ליגע בו כי סקול יסקל העולה ההוא או הנוגע או ירה יירה מחוץ להר. גם יכוין כי על זה האופן פתאום יבא אידו והוא אומרו אם בהמה אם איש לא יחיה כלל ואם יברחו בתוך ההר באופן שלא יוכלו לסקלו במקום מעמדם או לירות בו חצים אפילו במשוך היובל המה יעלו בהר לסקלו וזהו על דרך שאמר הכתוב (שמות כ"א) וכי יזיד איש וגומר מעם מזבחי תקחנו לתות וזה תראה כוונת אנקלוס, במיגד שופרא אינון מורשן למיסק לטורא וכל זה להפליג האיום והמניעה שלא יבואו לשם כי כשידעו שנתן רשות לבא אחריו להמיתו מי מלאו לבו לגשת: וירד משה וגומר ויאמר אל העם היו נכונים לשלשת ימים וגו'. (ח) לפי הפשט הוא עצמו מה שא"ל הש"י וקדשתם היום ומחר כשיובן שיהיו היום ומחר שני' כמו שאמרו ז"ל (שבת פ"ז.) מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו. ושיעור הכתוב וקדשתם היום הראשון שלם ומחר כי ביום הג' ליום הראשון. ירד ה' וגומר לא ליום הציווי. והוא עצמו מה שאמר כאן היו נכונים לשלשת ימים כי הוא מנה להם יום הציווי עצמו. ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וגומר ויחרד כל העם וגו' ואחר נאמר ויוצא משה וגו' עד ויחרד כל ההר מאד. (ט) לפי שהקושי והמניעה בכמו אלו ההשגות הוא מבואר שיעמדו משני צדדים. אם מצד קוצר המשיגים: ואם מצד מעלת המושג. לכן נרמזו בכאן שני הענינים האלה בעולם. ועל מה שישיגם מהצער והקושי מצד עצמם אמר ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה. יאמר שכבר נפל עליהם בהתחלות מצד קצורם ומעוט הכנתם כל אלו הצערים והחרדות שהזכיר והוא אומרו ויחרד כל העם אשר במחנה. ואח"כ אמר ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה שכבר נעתקו מקצה שפל מצבם ובאו לקראת האלהים. (י) אמנם שהתיצבו בתחתית הר ה' ושם השיגם הקושי והמניעות אשר מצד מעלת המושג ורוממותו ועל זה אמר והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד הנה שהית' שם חרדה מצד העם תחלה ואח"כ חרדה מצד ההר ההוא הר ה' גם כן. וראה כי רוב המניעות והעכובים אשר מצד עצמם ייחס אותם אל המוחשים אשר אצל השמע והם הקשת הגשמים הקשים והכבדים. אמנם אשר מצד ההר ייחס אותם אל המוחשים אל חוש הראות שהם יותר דקים ופשוטים והיא ענין נפלא מאד כי אלו הם מצד הענינים המורגשים ואלו מצד המושכלות: ויהי קול השופר הולך וחזק מאד. (יא) הנה קול השופר היה מהדברי' המורגשי' הנזכרים אצל חרדת העם כמו שאמר שם וקול שופר חזק מאד לומר שעם שהיו שם קולות וברקים וענן כבד המורים על קצורם מצד שהם קולות בלתי מורות על דבר מובן. הנה כבר נתחזק להם קול שופר שקולו מורה על מובן מה והוא כנוי אל ענין התחלתם בהשגה כמו שנזכר. ולזה אמר אחר כך ויהי קול השופר הולך וחזק מאד על האופן ההוא מהמובן עד שהגיע מהשגתם להשכיל ולשמוע כי משה ידבר והאלהים יעננו בקול. והענין שהיו שומעין כל ישראל את הקול בדברו עמו על דרך שואל ומשיב והיה זה כדי שיתאמת להם שהקול אשר בו ישמעו הדברות אחרי כן אשר עליהם נאמר (דברים ה') פנים בפנים דבר ה' עמכם כמו שיבא במקומו הוא קול ה' עצמו המדבר עם משה בפניהם כמו שאמר להם והיה אם שמוע תשמעו בקולי והם דקדקו כל אשר דבר ה' נעשה כמו שאמרנו והוא עצמו מה שייעד בעבור ישמע העם בדברי עמך והנה אחד מהעניינים אשר נדברו בפניהם הוא מה שקרא אליו ה' אל ראש ההר ויעל משה. ויאמר ה' אל משה רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב. שכיון שעלו ביום ההוא אל מעלת הנבואה אי אפשר שיפול מהם רק רב כי אין עייף ואין כושל בם: ויאמר משה לא יוכל העם. כבר כתב הראב"ע ז"ל בשם הגאון ז"ל כי ימים רבים נצטער על זה הכתוב עד שראה בנמוסי פרס שאין רשות לשליח לאמר למלך עשיתי שליחותך עד שיצוה לו דבר אחר והוא תפס עליו מאד לך רד ועלית אתה ואהרן. והנה הוא הסכימה דעתו אל מה שכתב רש"י ז"ל שהוא חשב שאינן צריכים עוד אזהר' אחר שכבר זרזם הקב"ה אמר שיזהירם עוד בשעת מעשה. (יב) והנרא' כי למה שעלה משה אל ראש ההר סמוך אל הערפל אשר שם האלהים והיה מרצון האל יתעלה שיהי' בשעת הדברות יותר קרוב למחיצת הזקנים והעם כדי שלא יחשבו שהוא המדבר וגם שיראוהו ויוכלו לדבר עמו בשעת צערם כמו שאמרו לו בסוף (דברים שם) דבר אתה עמנו ונשמעה וגו': (יג) לזה א"ל הש"י בדרך תחבולת המוסר שילך להעיד עוד בעם. וכאשר נתירא משה כי בצאתו משם מיד יתחיל הדבור היה דוחה הציווי באומרו לא יוכל העם לעלות וגומר. אולי ישר בעיני האלהים ויקבל תשובתו למלא רצונו ויניחהו שם. והנה כאשר טען עליו טענת אמת חזר ואמר לו לך רד ועלית אתה ואהרן וגו'. והנה הוא שמח במעלת אהרן ויצא ולא יספיק לשוב אל מעמדו הראשון עד שהתחיל הדבור הוא מה שנאמר וירד משה אל העם וידבר אלהים וגומר (א) וחפשתי במדרש ומצאתי דברים כהויתן (ש"ר פ' כ"ח) א"ר לוי ^*משל למלך וכו', אפימטיטא נגזר לדעתי מפעל, # וביחס הפעול, וכונתו שרצה לעשות מה שיעץ חוץ מדעתו וכו' י איפרכוס בל"י. שר הצבא או המדינ'. משל למלך שבקש לעשות אפי מטיטא חוץ מדעתו של אפרכוס אמר לו עשה דבר פלוני אמר לו כבר נעשית שוב אמר לו עשה דבר פלוני במה שהלך עשה המלך מה שבקש. כך בקש הקב"ה ליתן הדברות והיה משה עומד מצדו ואמר לו רד העד בעם. אמר לו לא יוכל העם. ושוב א"ל לך רד ועלית אתה ואהרן. עד שמשה הלך נגלה הקב"ה שנאמר וירד משה וגו'. מיד וידבר אלהים וגומר. כמה נמלצו דברי זה המדרש לישב פשט הכתובים בהורות על הפלגת תשוקת האיש השלם להגדיל מדרגתו וחסידות הרב במה שהערימ' חכמתו לדחותו בדבר אמת וענות צדק כאשר יאות לדחותו וכמו שאמרו (אבות פ"ד) יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך ומאד יתאמת זה מאמרו (שמות כ"ד) ואל משה אמר עלה אל ה' וגו' הבא בסוף אלו העניינים כמו שיתבאר לשם ב"ה וזה שיעור מה שרצינו ביאורו בזה החלק מהספור: