במדבר לג:לח מחשבת ישראל: מורה נבוכים

וַיַּעַל֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֵ֜ן אֶל־הֹ֥ר הָהָ֛ר עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה וַיָּ֣מָת שָׁ֑ם בִּשְׁנַ֣ת הָֽאַרְבָּעִ֗ים לְצֵ֤את בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בַּחֹ֥דֶשׁ הַחֲמִישִׁ֖י בְּאֶחָ֥ד לַחֹֽדֶשׁ׃

מורה נבוכים

ועל זה הענין רמזו ה׳חכמים׳ במות משה אהרן ומרים, ש׳שלשתם מתו בנשיקה׳ – ואמרו שאמרו: ״וימת שם משה עבד יי בארץ מואב על פי יי״ – ״מלמד שמת בנשיקה״; וכן נאמר באהרן ״על פי יי וימת שם״; וכן אמרו במרים ״אף היא בנשיקה מתה״ – אבל לא זכר בה ׳על פי יי׳ להיותה אשה ואין טוב לזכור זה המשל בה; – הכונה בשלשתם שמתו בענין הנאת ההשגה ההיא מרוב החשק. ונמשכו ה׳חכמים ז״ל׳ בזה המאמר על דרך מליצת השיר המפורסמת, שתקרא שם ההשגה המגעת עם חיזוק חשק האלוה ית׳ ׳נשיקה׳ – כאמרו: ״ישקני מנשיקות פיהו וגו׳״. וזה המין מן המיתה אשר הוא ההמלט מן המות על דרך האמת, לא זכרו ה׳חכמים ז״ל׳ שהגיע רק למשה ואהרן ומרים; אבל שאר הנביאים והחסידים הם למטה מזה, אך כולם תחזק השגת שכלם עם המות – כמו שנאמר: ״והלך לפניך צדקך כבוד יי יאספך״; וישאר השכל ההוא אחר כן לנצח על ענין אחד, כי כבר הוסר המונע אשר היה מבדיל בינו ובין מושכלו בקצת העיתים, ויעמוד בהנאה הגדולה ההיא, אשר אינה ממין הנאות הגוף – כמו שבארנו בחיבורינו וביאר זולתנו לפנינו.
שאל רבBookmarkShareCopy