וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּצְא֗וּ לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃
גן נעול
והנה דִבֶּר משה דברים אלו לישראל באותו הלשון עצמו שיאמרו העמים זה אל זה. והנה כל מה שדברנו מסכים עם המציאות המפורסם. כי בהיות ישראל שרויין אל אדמתם הולכים בתורת ה', וביניהם אנשי אלהים אנשי מופת, נלוו עליהם רבים מן העמים בשם ה'. כי בחנו וידעו כי תורת ישראל ומנהגיהם לבדם אמת. ובחדרים הסמוכים תמצא בענין זה ראיות ברורות מכתבי הקדש. וכאשר חטאו ישראל וגלו מעל אדמתם ונפלה עטרת ראשם, ואין עוד אתנו נביא ויודע עד מה5מליצה ע"פ תהלים עד, ט ונתקיים בנו (דברים לא, יז) "והסתרתי פני מהם" וגו' וכיוצא מן הקללות המיעדות שפלותינו, ושלא תֵרָאֶה כבוד ה' עלינו, סרו המופתים הנאמנים המעידים על התורה הקדושה שהיא לבדה עליונה, ודרכי חכמת השם ב"ה. כי הנפלאות הקדומות לא יאמינו [בהם] הדורות האחרונים, ואם יאמינום יאמר שבטל זיו התורה הזאת, וְחַדָשָׁה מקרוב באה מן השמים. ולכן קמים בכל דור ודור מתחכמים מכל העמים ושולחים לשונם לחלוק על חכמי ישראל ומנהגיהם ונתחלל שם שמים, ועונותינו גרמו כל אלה. ומידינו היתה זאת לנו. בושנו מאד ונכלמנו. עד ישוב ה' לרחם עלינו ויַראנו נפלאות כימי צאתנו מארץ מצרים. אז יבושו כל חכמי הגוים ממועצותיהם, וידעו כי יש אלהים בישראל, ושאין חכמה ובינה במציאות רק חכמת התורה. ובהגלות דבר זה הגלות גמורה ע"י מופתים גדולים, יִוָדַע לכל שוכני ארץ האמת הברור, ויתנו כבוד לתורה. על העת ההיא נאמר (צפניה ג, ט) "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם יי' לעבדו שכם אחד". ואילו שמרנו מצות ה' בימי שלוָתנו כבר היה מקויים הדבר הגדול הזה כי גדול הוא מאד, ואליו כִוְנָה החכמה העליונה. כי (תהלים קמה, ט) "טוב יי' לכל ורחמיו על כל מעשיו". והוא עצמו ענין הכתובים האלו שצוה לנו לשמור ולעשות דברי התורה הזאת. שלפי הנראה דבר לטובתנו, שעל ידה נהיה גדולים וחשובים בעיני העמים, שיודו כולם כי אנחנו לבד גוי גדול חכם ונבון. וכן אמת. אבל יש "תפוחי זהב במשכיות כסף".6משלי כה, יא ועיקר הכונה על כלל העמים שישובו כולם ליראה את השם כעמו ישראל לעבדו שכם אחד, ושיכנסו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה, לא בעבור טובות העה"ז, רק בעבור שיתברר להם קדושת התורה ואמתת חקיה ומשפטיה. ואשרינו אם אנו גורמים זה בקדושתנו ובלכתנו בדרכי התורה. וכדרך אברהם אבינו ע"ה שנאמר עליו (בראשית יב, ה) "ואת הנפש אשר עשו בחרן". ודי בזה:
גבורות השם
ויש דמיון גדול ביניהם; שהיו ישראל יושבין בארץ מצרים, שלא היה עם מקולקלים כמותם, וישבו ישראל ביניהם זרע קודש וטהור. וכך הכשדים "עם לא היה", כמו שאמרו ז"ל במסכת סוכה בפרק החליל (נב:) שהקב"ה מתחרט על הכשדים שבראם, שנאמר (ישעיה כג, יג) "הן ארץ כשדים זה עם לא היה וכו'", כדאיתא שם. ואברהם הפך זה, שעיקר הבריאה הוא אברהם, שבשבילו נברא העולם, כמו שדרשו רז"ל בבראשית רבה (יב, ט) "אלה תולדות שמים וארץ בהבראם" (בראשית ב, ד), אמר רבי יהושע בן קרחה, בזכותו של אברהם אבינו נברא העולם, אותיות "באברהם", שנאמר (נחמיה ט, ו) "אתה ה' לבדך אתה עשית את השמים וגו' הארץ וכל אשר עליה", ולמה כל זה, (שם פסוק ז) "אתה הוא האלקים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם וגו'". הרי לך כי בשביל אברהם נברא העולם. וכן אמרו ז"ל בפרק קמא דע"ז (ט.) שית אלפי שני הוי עלמא; שני אלפים תוהו, והיינו מן בריאת עולם עד שהיה אברהם בן נ"ב שנה, שהם ב' אלפים שנים, היה הכל תוהו, שלא היה תורה. וכשהיה אברהם בן נ"ב שנה היה עוסק בתורה, כדכתיב (בראשית יב, ה) "את הנפש אשר עשו בחרן", ומתרגמינן (שם) "דשעבידו לאורייתא", וקיימא לן בההיא שעתא היה אברהם בן נ"ב שנה. נמצא כי כל הדורות הראשונים היה תוהו, ואין בהם בריאה. ואין דבר שיותר תוהו כמו כשדים, כמו שאמרו בפרק החליל כדלעיל. והנה שם נולד אברהם, יסוד וראש אבן פינה, שבשבילו נברא העולם. הרי שיש כאן דמיון גמור; כמו שישראל היו לעם במצרים, האומה אשר הם מקולקלים מכל האומות, ושם נולדה האומה הקדושה גדורי ערוה ועבירה, וכן היה באבינו באברהם שהיה ראש אבן פינה, נולד בארץ כשדים, אשר עליהם נאמר שהקב"ה מתחרט בכל יום שבראם, מצד אשר הם אומה תוהו, ואין בה שלימות הבריאה, ועוד יתבאר בסייעתא דשמיא.
נשמת חיים
אברהם אבינו נקרא אוהבו של מקום כמו שכתוב זרע אברהם אוהבי. ואם שהנסיון יוכיח ששלשה המה הדברים היותר אהובים מהאדם והם ארץ המולדת הבנים והחיים ראינו שאברהם אבינו נתנס' ועמד בכלן הוא עזב ארץ מולדתו קרוביו ומיודעיו וילך לארץ לא לו. הוא הלך במצות בוראו לשחוט את בנו יחידו (בראשית כב ב) אשר כאהבת נפשו אהבו והוא מסר עצמו למיתה והושלך לכבשן האש וכמ"ש (שם טו ו) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים ובסכנ' עצומה היה מכריז בכל מקום אשר יבא בשם כ' אל עולם והיה מכניס למאות ולאלפים תחת כנפי השכינה וכמו שכתוב (שם י"ב ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן. ועם כל זה בבא עליו צרות רבות ורעו' ראינו שלא הרהר אחר מדותיו של הקב"ה ומעשיו ולא נתן תפל' לאלהי' ויען שכל פועל בשכל פועל בעבור איז' תכלית לא תמצא טעם לשבח אלא זה מהחיי' הנצחיי' אשר בעבורם מחפצו ורצונו בני חיי ומזוני וכל הדברי' הגשמיים היותר נבחרים ונעימים היה עוזב בעבור הקיום הנצחיי של נפשו בהיותו יודע כי בעברו את פי ה' לא תצלח ותהיה נכרתת מן העדן ההוא העול' על כלנה. זאת ועוד אחרת תראה שבמיתת שרה (שם כג ד) אשת חיל עטרת בעלה בהשתדלות נמרצ' בקש לה קבורה וקנה אותה בארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר. ואם במיתת הגוף יכלה הכל מה איכפת לו לאד' שיקבר פה או פה וכבר ציה דיאוגיניס חכם א' מפילוסופי הגוים שישליכו גופו אחר מותו על פני חוצה באחת מן השדות. וכאשר אמרו לו כי יאכלוהו העופות השיב אם כן שימו לי מטה בידי ואבריחם מעלי. ואם לא תרגיש השיבו איך תוכל להדיחם מעליך. אז שחק עליהם ואמר ואם לא ארגיש ובשרי לא ישכון לבטח מה לי אם אאכל מהעופות או מהתולעים אשר בגוש עפר יסודם. אולם הוא היה אפיקורוס ודבר ככופר בהשארות הנפש כי הגוף בהיותו מעון לנשמה הקדושה אם לא יקבר תקבל קלון מתמיד וכדי בזיון וקצף לצלם אלהים אשר נופח בו אם יראה אותו בסרחונו ועפושו. ולא לבד הקבורה היא צריכה אבל שיהיה במקום נאות ובחברה ושכונה טובה. ולכן תמצא שהיו הצדיקים משתדלים שיהיו נקברים בארץ ישראל ואצל צדיקים וחסידים כמוהם כי כמו שבעול' הזה אוי לרשע ואוי לשכנו כך בקבורה ראוי שלא יתחבר הצדיק לרשע כי בעולם הנשמות ג"כ עושים לכל א' וא' מדור בפני עצמה כפי שלמותה ולכן אף ממותי בית דין לא היו נקברים זה אצל זה. והנביא של בית אל אחרי קוברו אל איש האלהים צוה לבניו (מלכים א יג) במותי וקברתם אותי בקבר אשר איש האלהים קבור בו אצל עצמותיו הניחו את עצמותי ואחר כמה שנים אמר קרא (מלכים ב כג) וימלטו עצמותיו את עצמות הנביא אשר בא משומרון. וראינו שהאיש אשר במקרה (מלכים ב יג) הושלך בקבר אלישע ויחי ויקם על רגליו מפני שלא היה ראוי להיו' בחברתו כי הצדיקים אף במיתתן נקראים חיי' ומואסי' להתחבר לרשע. ולכן אברהם בהיותו מקובל אצלו שבמערה הזא' היו קבורים אדם וחוה אבות העולם עשה כל השתדלותו לקבור שם את אשתו והנאהבים בחייהם במותם לא נפרדו שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו והיה זה בעבור נפשותם היקרות אשר עד הנה מצפות עת פקודתם להחיות את גופם אשר שמה נשמרים לעת גאולתם: