דברים ג:כג מחשבת ישראל: עקידת יצחק, האמונות והדעות, נשמת חיים ודרוש

ועתה ראה כי אלו השני ענינים נזכרים באלו המאמרים שזכרנו ראשונה בפירוש כי הנה הראשון באומרו עליו מטעם קול המונה של כרך ששמע ממאה מלין והוא קול המיית ההצלחות הזמניות אשר הם שקטים ושלוים בחזקתם ור' עקיבא דן קל וחומר מדת טובו ורב חסדיו לעוברי רצונו לעושה רצונו על אחת כמה וכמה והוא ממש מאמר חסדי ה' כי לא תמנו וגו' ומאמר אם אמרתי מטה רגלי חסדך יי' יסעדני. אמנם המאמר השני באו אליו מטעם שמעון ביתו והר קדשו של אלהינו והיא תשובת רבי עקיבא מדברי הנבואות לומר שאחר שנתקיימו דברי הייסורין הממרקין את העונות המבדילים בינם לבין אלהיהם אי אפשר שלא ישוב עטרה ליושנה ותחזור עבודה למקומה והדבקות האלהי יגלה ויראה כבתחלה כי זה הוא תוחלת הנפש אשר עליו אמרה על כן אוחיל לו והמשורר תנחומיך ישעשעו נפשי כמו שאמרנו. ועל שני הענינים האלו שבשתי תשובותיו של רבי עקיבא אמרו נחמתנו נחמתנו שני פעמים. ולהורות על אמתת זה הקפידו במאמר ונאמרו בלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו והיא דיוק נכבד חוזר אל שני המעשים אשר היו לו עמהם הנה הנם הסבובים והגלגולים אשר הורגלו בהם עם אלהינו ואשר היינו עליהם בזמנים העוברים וההוים ובמה שאנו מקוים אליו לעתיד כשיכמרו רחמיו עלינו. ואולם יראה ששלשת הענינים הסמוכים אשר זכרנו ראשונה ראשי פרשיותיהם הססובבים על אלו האופנים עצמם כי מלחמות סיחון ועוג וזולתם שסיפרו שם הנה באמת הם מהמין הראשון ומאמר ואתחנן אל ה' והנמשך אליו מהענין השני ופ' כי תוליד בנים הוא עצמו הענין השלישי עם המשך טוב התוחלת כמו שנזכר וכמו שיבא הביאור בכלל אחד מהם אחר זכרון הספקות הנופלות עליהם אמנם מה שהיה לו לדקדק בענין הראשון כבר נזכר בשעת מעשה מלחמות ההם ובמקומות הנזכרים שם. ומעתה נתחיל מפרשת ואתחנן אל יי' וגו':

כי יכרית יי' אלהיך וגו' שלש ערים תבדיל לך וגו'. כבר כתבנו פעמים האחד בפרשת אלה מסעי והב' בואתחנן שנתכוונה תורה לסדר עניני אלו הערים במקומו' שיורה ענינם על כל הנדבר שם מצד מה שמתבאר במשפט הבדל האנשי' השוגגים מהמזידים כי אלו נתנו למחילה ולמקלט ואלו נמסרו למיתה אם ביד גואל הדם ואם ביד בית דין בלי שום חמלה וחנינה כמו שאמר בהם ולא תקחו כופר וגו' (במדבר ל"ה) וללמד על כל מה שדבר ראשונה מהענינים החמורים אשר ראוי לתת להם לב כפי ההתראות שעשה בהם ומעתה ידעו שיבוקש הדין מהם כפושעים במזיד הגמור והיו הדברים הנאמרים שם נכונים כפי ענינם. והנה עכשיו בפעם השלישית נגמרה החזקה שיראה שכאשר הרבה להזהיר בשער הקודם באופני ההנהגה אם על ידי השופטים ואם על ידי המלך ע"י שמירת מצות התורה האלהית ולבלתי סור מן המצוה אשר יצוו על פי נביאי הש"י ימין ושמאל והזהירם והתרה בהם לבלתי נטות אחרי חקות העמים ההולכים אחרי אלהים אחרים השומעים אל מעוננים ואל קוסמים בכל הנהגותיהם כי אם אל פי יי' אשר על פי נביאיו אותו ישמרו לעשות ווהיה זה דבר שבו תלוי ישיבתם בארץ בלי ספק (א) לזה סמך גם כן מצוה זו על אותה כוונה עצמה כלומר שמכאן ואילך הרי הם נדונין כמזידין המותרין ועומדים בדברים והחוטאים בדעת שלימה שלא נתנו למחילה וכמו שאמר בסוף ונתנו אותו וגו' לא תחוס עינך עליו ונו'. והוסיף בכאן לומר תכין לך הדרך וגו' לומר שיהיו הדרכים מתוקנין ומזומנין בלי שום מכשול שיהא מעכב הנה בדרך וכמו שאמרו חז"ל (מכות י':) שיכתבו מקלט על העצים או האבני' כדי שלא יצטרכו לדרוש על הדרכים כי אפשר שעל ידי השאלה יתפשו מגואלי הדם. גם יראה לפי הפשט שפירש כאן ענין שלא נתבאר ראשונה והוא כי כמו שהמכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שונא לו מתמול שלשום הוא נדון לשוגג כן אף על פי שיודע שהוא שונא לו אם היה הדבר באופן שהוכר בטוב שהכהו שלא לדעתו שנדון לשוגג. והוא אומרו וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שונא לו וגו'. (ב) ואשר יבא את רעהו ביער וקרה רוע מקרהו כי בנדוח ידו על הגרזן לכרות העץ נשל הברזל מן העץ אשר הוא תחוב בו או שהשיל ברזל הגרזן חתיכה מן העץ הנקצץ ונתזה בחוזק ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי כי באמת המקרה מעיד שלא עשה מדעתו ושנאתו הקדומה לא תספיק לענות בו סרה ומה שאמר פן ירדוף גואל הדם וגו' ולו אין משפט מות כי לא שונא הוא לו מתמול שלשום הנה הוא צודק על מה שאמר ראשונה וגם על זה יראה שאינו נדון כשונא לו כלל והוא מה שנתאמת בסוף באומרו וכי יהיה איש שונא לרעהו וערב לו וקם עליו והכהו נפש וגו' ושלחו זקני עירו וגו' ונתנו אותו וגו' לא תחוס עינך וגו' (ב) יאמר כי כשיהיה שונא ואורב אע"פ שלא הותרו יהיה נדון כמזיד למסרו ביד הגואל בלי חנינה. אמנם יראה כי אף על פי שיהיה שונא אם נתבאר שלא ארב יצא מכללו ונכנס בכלל שוגג הוצל בערי מקלט. והנה אחר שזכר צורך הערים וענין קליטתם אמר על כן אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך. ואם ירחיב יי' אלהיך את גבולך וגו' ויספת לך עוד וגו'. (ג) לדעתי מאמר ואם ירחיב הוא חוזר לראש הכתוב הראשון שיעורו על כן על כל דברי הצורך הנזכר אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך והם אותם שנאמר עליהם אז יבדיל משה ג' ערים מעבר הירדן מזרחה שמש כי אף על פי שהבדילן הוא היה מצוה עליהן שיסכמו בהם על הבדלתו ומיד תהיינה נבדלת ועומדת להם ועוד אני מצוך שאם ירחיב יי' אלהיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך לתת להם את הארץ אשר יכנסו בה אחרי מותו. ופירוש טעם מאמר אם ירחיב שהוא כמסופק כאומרו כי תשמור את כל המצוה הזאת וגו' כי הוא באמת דבר שהכל תלוי בו כמו שנזכר בכל מקום. הנה אז ויספת לך ג' ערים על הג' האלה שהבדלתי כבר והוא פי' נכון בעיני: ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך וגו' למד על השוגג שהוא אינו העושה בעצם וראשונה כי האבן או המקל או זולת זה הוא ההורג אמנם כאשר אין לבו עליו הוא לא עשה ואם יפגעו בו הרי שפכו דם נקי והארץ הזאת אשר יי' אלהיהם נותן להם לא תוכל שאת:

וכיון שבארתי המאמר הזה, אחבר אליו שאר הדברים אשר לא תקובל עמהם התפלה, ואומר כי הם שבעה. תחלתם, כשיתפלל אדם אחר שנגזר דין עליו בדבר, כאשר ידעת מענין משה רבינו. ע"ה, (דברים ג' כ"ג) ואתחנן אל י"י, וענה אותו (שם כ"ו) רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. והשני התפלה מבלי כוונת הלב, וכמו שאמר (תהלים ע"ח לה-לז) ויזכרו כי אלהים צורם וגו' ויפתוהו בפיהם וגו' ולבם לא נכון עמו וגו'. והשלישי מי שאינו רוצה לשמוע דברי תורה, כמו שאמר (משלי כ"ח ט') אוטם אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. והרביעי מי שמתעלם מזעקת העני, כמו שאמר (שם כ"א י"ג) אטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה. והחמישי מי שמתיר לעצמו ממון שאסור לו, כמו שאמר (מיכה ג' ג' ד') ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו וגו' אז יצעקו אל י"י ולא יענה אותם. והששי כשהוא מתפלל בלא טהרה, כמו שאמר (ישעי' א' ט"ו ט"ז) גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו רחצו הזכו וגו'. והשביעי מי שרבו עונותיו ואיננו מתפלל בתשובה, כמו שאמר (זכרי' ז' י"ג) קראתי ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע. וצריך שאבאר במקום הזה, שכל העונות ימחלו עם התשובה, חוץ משלשה, המתעה עם בדעת רע שמראה להם, או בהוראה רעה שמורה להם, כי לא יתכן לו להשיב את מה שעשה, ובו אמר (משלי כ"ח ט') משגה ישרים בדרך רע בשחותו הוא יפול ותמימים ינחלו טוב. ומי שהוציא שם רע על חבירו. כי אי אפשר לו להשיבו, ובו אומר פן יחסדך שומע ודבתך לא תשוב (שם כ"ה י'). ומי שיש בידו גזלה ואיננו משיבה אל בעלה, כמ"ש (ויקרא ה' כ"ג) והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל. ואמר (יחזקאל ל"ג ט"ו) חבול ישיב רשע גזלה ישלם בהקות החיים הלך. ואם ימות הנגזל ישיב ליורשיו, כמ"ש (שם ויקרא ה' כ"ד) לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו. ואם לא ידענו, יפקירנה ותהיה הפקר: