קישורים על דברים ג:כג

ואתחנן אל ה' וגו' ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי וגו'. ופירש"י מספרי הרבה מזה שמור לך וכו' היינו לעוה"ב. ובפשוטו הוא ע"פ שאמרו (סוטה י"ד.) מפני מה נתאוה משה רבינו לכנוס לא"י וכי לאכול מפרי' הוא צריך וכו' אלא הרבה מצות וכו' ואינן מתקיימין אלא בא"י אכנס אני לארץ וכו'. וע"ז אמר לו רב לך לעוה"ב וכמו שא' בגמ' שם מעלה אני עליך כאלו עשיתם. אבל מ"מ קשה כיון שרצון משרע"ה היה לקיים המצות מה יועיל לו ע"ז השכר הלא הוא רצה רק בקיום המצות ולא בשכר המצות ובודאי הי' עובד שלא ע"מ לקבל פרס. אך הענין ע"פ שא' (כתובות קי"א.) שש שבועות הללו למה וכו' ושלא ידחקו את הקץ ופירש"י שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מדאי והיינו שיש שהי' כח בידם להרבות בתפלה והיו פועלים בתפלתם לקרב את הקץ כעין שמצינו בר"ח ובניו (ב"מ פ"ה:) וע"ז הי' השבועה שלא ידחקו את הקץ. וכן הפי' כאן רב לך בידי לעוה"ב היינו בעד דבר זה שלא תפציר בתפלה כי אם הי' מפציר בתפלה הי' כח ביד משה רבינו לפעול בתפלתו לבטל הגזירה אבל רצון השי"ת הי' שישאר משרע"ה בחו"ל כדי שעי"ז יכניס גם דור המדבר לעתיד כמו שנא' ויתא ראשי עם וגו' וכמו"ש (מ"ר חקת) תהא בצידן ותבא עמהם. וזה שאמר רב לך בידי לעוה"ב לא בעד שכר המצות רק בעד זה שלא תרבה בתפלה אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה כיון שכן הוא רצוני. וכן המכוון בהשבועות שלא יעלו ישראל בחומה ושלא ימרדו באו"ה ולכאורה למה צריך שבועה ע"ז כיון שלא יהי' הזמן והרצון מהשי"ת בודאי לא יהי' בכחם לעשות מאומה וכמו שמצינו שנא' אל תעלו כי אין ה' בקרבכם ולא תנגפו וגו'. אך הפי' שלא יעלו בחומה היינו אף שיעלה על דעתם שהם ראוים לגאולה וכמו שא' (פסחים פ"ז.) אני חומה זו תורה וכו' וכן נדרש (שהש"ר פ' ח') אם חומה הוא זה אברהם וכו' אם מעמיד הוא דברים כחומה וכו' אני חומה וכו' ואעמיד מעשים טובים כחומה. וזהו שלא יעלו בחומה שלא ירצו דוקא לעלות בכח החומה אפי' כשיראו שהם ראוים ויש להם תורה ומעש"ט כחומה ע"ז הי' השבועה שלא יעלו בחומה. ושלא ימרדו באו"ה היינו ג"כ כשיראו שכבר גדלה רשעת הגוים עד שראוים להגאל עי"ז ע"ז בא השבועה שכיון שהקץ לא נגלה וכל זמן שלא עלה ברצונו אין אתנו יודע אם ראוים. לגאולה מצידם כנ"ל. וכן אם נתמלא סאתם של האו"ה שאין הקב"ה נפרע מן האומות עד שעת שילוחה (כמ"ש סוטה ט'.):

ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר וצריך להבין אומרו בעת ההיא לאמר שאין לו שחר והנראה כי הנה חז"ל נתעוררו כמנין ואתחנ"ן תפלות התפלל משה רבינו שיזכה לעלות בהר ה' לעבור את הירדן ויכנס לא"י ולא עלה בידו ולא הועיל בתפלותיו כלום ויש להתבונן מה היה מאותן התפלות שהוציא עתק מפיו צרופים אותיות ותיבות ובלה עתיו ורגעיו עליהם ללא יועיל כיון שלא נתקבלו בעולמות עליונים ולא נעשה מבוקשו וא"כ לריק ולהבל טרח ומה נעשה מהזמנים והעתים שעמד בהם בתפלתו אמנם בעצה יגיד הכתוב ללמוד לאדם דעת כמוהו כמונו אל ירע בעיני האדם בהשפוך שיחו להתפלל עבור איזה דבר מצרכו או מצרכי כללות ישראל ולפעמים מבלה עתים וימים ואחר כך לא הועיל כלום וא"כ מה פעל עם תפלותיו וגם מה הנאה לחלקי העתים והרגעים שלא עבד בהם את הבורא ב"ה כי על כל פנים מדבק פנימיות מחשבותיו לרוממות אלהות עם אותן הדבורים ועצה היעוצה שנותן לנפשו איך להתחנן לפני אלהים ובהאיך אנפין ירום קדם מלכא לשאול עבורו ועבור צרכי כללות ישראל ונמצא ניתן אז הארה בזמן לערך אותן התפלות והדבורים והעצות שנתן לנפשו כי מן הידוע שבחי' הזמן לית לה מגרמה כלום כ"א אנחנו בני ישראל במעשה המצות ולימוד תורה ותפלה נותנים הארה בזמן שיש להם במה להתפאר כמו שזכרנו בשם המגיד זללה"ה שהיה אומר יום ליום יביע אומר יום א' יביע אומר משמעו התפארת ליום ב' לומר כזה וכזה עבדו בני ישראל בי מעשה מצותם ותורתם רבו וגם כבר עבר לפנינו מאמרם ז"ל שנתעוררו מאי חשמל תנא עתים חשות ועתים ממללות והכוונה מוסב על העתים שהם משתנים בבחינתם פעמים ברבות מעשים טובים של ישראל אזי ממללות ומתפארים בכשרון פעולתם שנתנו בהם הארה ופעמים שהעתים חשות בהעדר המשכילים לעסוק בתורה ועבודה בהעתים אזי אין להם במה להתפאר וחשות ודאי ולזה אפשר לרמוז בדבריהם בשעה שהדבור יוצא מפי הקב"ה משוה והכוונה כי הנה בודאי בשעה שהדיבור יוצא מפיו אזי מתבטלים כל העולמות ממציאותן ופשיטא אדם הגשמי אשר בעפר יסודו בודאי נבטל ממציאות מלהרים יד ורגל ונעשה אלם מלהוציא דבור לפני אלהים מפני פחדו והדרו של דבור הקב"ה היוצא מפיו וכיון שכן ממילא אינו יכול להאיר אז בהעת כיון שבטל ממציאות ממילא גם העתים חשים ולזה רמז בשעה שהדיבור יוצא מפיו חשות מוסב על הזמנים כיון שכל העולמות בטלים ממציאות וגם האנשים אשר בארץ המה שבהם תולה עיקר חינה הזמן אין להזמנים במה להתפאר וזה שרומז הכתוב ואתחנן אל ה' ולא נתקבלה תפלותיו המרובים כמנין ואתחנן ותרצה לדעת א"כ מה פעלתי עם תפלתי לזה בא כמתרץ ואומר שעכ"ז תועלתו גדולה ונשגבה שנתן חיות והארה להעתים והרגעים שעמד בהם בתפלותיו ואם לא פעל מבוקשו עכ"פ פעל ועשה הרבה שהחיה את חלקי הזמנים להיות להם במה להתפאר לפני הקב"ה וזהו בעת ההיא אפי' עת ההיא שאינו עת רצון לקבל תפלתי בקשתי ותחנתי שבעת ההיא בעצמה לאמר משמעו לשון התפארות להתפאר לפני הקב"ה כנזכר ודו"ק ותבין:

ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. פירש"י ז"ל אין חינון בכל מקום אלא מתנת חנם אע"פ שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים מאת המקום אלא מתנות חנם כבר נתעוררו בזה מפורשי התורה הלא אסור לשמש ע"מ לקבל פרס ואיך אמר שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים. ונוכל לתרץ הגם שאסור לשמש ע"מ לקבל פרס. אך זאת מותר לצדיק לתבוע מאת המקום שיוסיף לו חיים בשביל לעבוד עוד את הש"ית שכיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. אך גם לכי זה לא אתי שפיר הלשון לתלות במעשיהם הטובים כי הלא לא יתבעו חיים לעבודתו ית"ש בשביל מעשיהם הטובים רק לחשקם בעבודתו ית"ש. ונקדים המדרש אמר ר' מכאן שאין לשום ברי' כלום אנל בוראו כו אמר לו הקב"ה למשה וחנותי את אשר אחון מי שיש לו בידי ורחמתי במדת הרחמים אני עושה עמו. ומי שאין לו בידי וחנותי במתנת חנם אני עושה עמו. גם המדרש הזה אין לו פירוש דמי שיש לו בידו אמאי יצטרך לרחמים ונקדים עוד קושיות אדומ"ור הרב הקדוש רבינו אלימלך זצוק"ל כיון ששכר מצוה מצוה א"כ הצדיק הוא מוכרח להיות צדיק כי כשעשה מצוה שכרו שיעשה מצוה אחרת וכן לעולם. והנראה בזה דהנה בענין הבחירה והידיעה כבר נתעוררו קדמאי והרמב"ם ז"ל כתב כמו שהידיעה אינו מושג בשכל אנושי כמו כן הבחירה אינה מושגת בשכל אנושי. והאר"י ז"ל כתב שהדיעה היא למעלה מן הבריאה והבחירה היא בבריאה ולהבין זה הענין הוא מי שהוא הולך בתומו צדיק ועושה מצות ומעש"ט ע"פ התורה הקדושה ואינו מתחכם לעשות מגמת עבודתו כדי להתדבק באור אין סוף ב"ה נדמה לו שכוחו ועוצם ידו עשו לו את החיל הזה שמאס ברע ובחר בטוב ותבוע שכר מאת הקב"ה הואיל ומסר הקב"ה הבחירה ליד האדם הבחירה הוא בידו לאשר יחפוץ יטנה. ובאמת ע"פ פשטות התורה הבחירה ביד אדם כנאמר ובחרת בחיים אבל הצדיק האמיתי שכל מגמת נפשו בעבודתו להתדבק באור א"ס ב"ה ובפנימיות התורה שהיא קדומה לעולם אלפים שנה ושם קודם הבריאה אין שם אלא התורה הקדומה ונשמות הצדיקים וקודם הבריאה כשעלה ברצונו הקדום לברוא את העולם שם היא הידיעה אשר בלתי מושגת לשום נברא ומה שייך שם בחירה ששם הוא כולו טוב רק למטה בבריאה יש ימין ושמאל שם נאמר ובחרת בחיים כמו שמצינו באברהם אבינו עד שלא קיים התורה הי' עומד תחת המזל כמאמר חז"ל אברם אינו מוליד כו' ואחר שנכנס לגופה של תורה הי' למעלה מן המזל ושידד לו הקב"ה המערכת. הגם שהמזל הוא אמת וע"פ המזל ראוי להיות כן מ"מ הצדיק יוכל לשדד המערכת ולבטל הגזירה כיון שהצדיק הוא למעלה מן המזל כמו כן הגם ע"פ פשטות התורה הבחירה ביד אדם. אבל הצדיק שהוא למעלה ודבק בפנימיות התורה ושם הידיעה בלתי מושגת והצדיק ההוא נפשו יודעת מאד שהוא אינו עושה כלום ומה שהוא עובד את הש"ית הוא כמוכרח ואינו תובע כלום אצל בוראו. ולענין עונש מחזיק עצמו שהבחירה בידו והאיש ההוא שלא הגיע למדריגת הצדיק מחזיק א"ע שהבחירה בידו הן לטוב הן למוטב ותובע שכר מאת המקום ב"ה והקב"ה אינו מקפח שכר שום ברי' ונותן לו שכרו מדה במדה מעולם שיש בו השגה ואף גם זאת ברחמים כי האמת האמיתי שאין לשום ברי' כלום אצל בוראו כי אלמלא עוזרו לא הי' יכול לו. והצדיק האמיתי שהוא דבוק בפנימיות התורה נפשו יודעת מאד שאין לו אצל הבורא ב"ה כלום כנ"ל הקב"ה נותן לו מעולם שאין בו השגה כלל שמשם יוצא החנינה של חנם כי העולם של וחנותי את אשר אחון אין בו השגה כלל ואפילו הנביא לא השיגו וצוח מדוע דרך רשעים צלחה וזה פי' המדרש מי שיש לו אצלי ורחמתי במדת הרחמים אני עושה עמו פי' האיש אשר לא עלה למדריגת הצדיק האמיתי נדמה לו שהבחירה בידו ויש לו אצלי שכר במדת הרחמים אני עושה עמו כי באמת אין לו כי כחומר ביד היוצר כן אתם בידי וגו' רק ברחמים אני נותן לו שרומז לעולם שיש בו השגה ומי שאין לו בידי ר"ל הצדיק האמיתי שנפשו יודעת שהוא אינו עושה כלום כמבואר למעלה ואין לו לתבוע שום שכר אז וחנותי את אשר אחון במתנת חנם אני עושה עמו כלומ' שגם אני מודד לו מדה כנגד מדה מעולם שאין בו השגה שממנו יוצא מתנות חנם וזה ביאור דברי חז"ל אע"פ שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים. פי' שמצד הבחירה מאסו ברע ובחרו בטוב והי' להם לתלות במעשיהם הטובים שכוחן ועוצם ידם פעל כל אלה ויקבלו עליהם שכר אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם ר"ל אין תשוקתם אלא להשיג עריבות נעימות ידידות אלהותו יתברך שיטעימן מעולם של וחנותי את אשר אחון שהוא עולם שאין בו השגה.