וְהָיָ֣ה ׀ עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה וּשְׁמַרְתֶּ֥ם וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְשָׁמַר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לְךָ֗ אֶֽת־הַבְּרִית֙ וְאֶת־הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃
עקידת יצחק
וכבר היו רבן גמליאל ורבי יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של כרך גדול מאנטיפרס מאה מילין התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה משחק. אמר להם ומפני מה אתם בוכים. א"ל כותים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לאלילים הם שקטים ושלוים ובית הדום רגלי אלהינו נשרף באש ולא נבכה. אמר להם לכך אני משחק אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. ושוב פעם אחת היו רבן גמליאל ורבן אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא עולין לירושלם וראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים והתחיל כלן בוכין ור' עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה משחק אמר להם ומפני מה אתם בוכים. אמרו לו מקום שנאמר והזר הקרב יומת (במדבר א׳:נ״א) ונתקיים בו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו (איכה ה׳:י״ח) ולא נבכה אמר להם לכך אני משחק דכתיב ואעידה לי ערים נאמנים את אוריהו החתי ואת זכריהו בן ברכיהו (ישעיהו ח׳:ב׳). וכי מה ענין אוריהו אצל זכריהו והלא אוריהו במקדש ראשון וזכריהו במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריהו כנבואתו של אוריהו. באוריהו כתיב לכם בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה (מיכה ג׳:י״ב). ובזכריהו כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם וגו' (זכריה ח׳:ד׳) אם לא נתקיימה נבואתו של אוריהו מתירא אני שמא לא תתקיים נבואתו של זכריהו עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריהו שמח אני שיודע שנבואתו של זכריהו מתקיימת כלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו (מכות כ"ד) וכן הוא בספרו פרשת עקב כלשון הזה:
עקידת יצחק
ובמדרש ילמדנו בפרשת שופטים מנין אתה למד שישראל וכותי שיש להם עסק זה עם זה שאסור לישראל לומר לכותי לך עמי לערכאות שלכם שהוא עובר בלאו שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום והלא העכ"ום נצטוו על הדינין (סנהד' נ"ו.) שזו היא אחת ממצות בני נח ומהו בל ידעום אלא אלו דקדוקי הדין שכך שנינו (שם מ'.) מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים. הנה שבמאמר הזה נפסלו הכותים לבלתי היותם בני ברית כמונו ואף אם תמצא לומר שיש להם צד מצוה להיותם מכלל בני נח הנה הנם בכלל הדיוטות שאינן יודעין לכוין כמו שאמרנו ראשונ' ואין להם צד מצוה כלל שהכותים אינן מכוונין למצות בני נח כלל אלא הם דנין על פי עצמם ומדעתם ולזה תרוייהו איתנהו. ולהיות כל התועלות האלו נמצאים באלו המשפטים אמר החכם (משלי כ"א) עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח. ואמרו ז"ל (דברים רבות פ' שופטים) כזבח לא נאמר אלא מזבח כיצד הקרבנות וכו' כמו שכתבנוהו בביאורו בשער מ"ג. והוא כולל יפה אלו הענינים כלם: והנה עם זה הותר ודאי היטב הספק אשר נשאל בתחלה על מעלת אלה המשפטים ונתבאר כי גם שתהי' מעלת זה החלק המשפטי נערכת לפי החומר הנושא אותו לא תהיה במדרג' שפל' מיתר החלקים כי באמת נושא החלק הזה אינו הקנינים המדומים כמו שחשבנו אבל הם אישי העם הזה המיוחד עם לבדד ישכון ומכלל יתר הגוים לא יתחשב. ודרך פרט כחותיהם הנפשיות אשר בהם יוגבלו הגבל' שלמ' ואמתית להיותם שלמים בעצמם וכמו שאמר' כשיושקף בהם בתכליות הנפלאות הנמצאות בהם אם הראשון בתקון ושלמות ההנהג' מכל זולתם והאחרון שהוא העקר ותכלית הכל שהיא הצלחת הנפש הכרוכה בעקבם כמו שאמר המשורר (תהילים י״ט:י״ב) בשמרם עקב רב. תפח רוחם ונפשם של דוברי עתק על חכמי התלמוד ז"ל ואומרי' שכל עסקם בסדר נזיקין הם דברים של חיל וצורכי חיי שעה. לו חכמו ישכילו זאת ישימו יד לפה ויודו לה' חסדו. ובמדרש (ש"ר פ' ל') מאי דכתיב (תהילים קי״ט:קכ״א) עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי. משל לסוחר שמבקש לילך בדרך מה עשה לקח כל פרקמטיא שלו ועשאה אבנים טובות ומרגליות ונטלו בחיקו ויצא באו עליו ליסטים ותפשוהו אמרו לו מה בידך אמר אין בידי אלא כלי זכוכית אלו אמרו לו אלו בכמה אמר להם שתים בסלע ושלש בסלע. אמרו זה לזה ובשביל אלו נהרוג אותו הניחוהו והלכו להם. נכנס הסוחר אל המדינה התחיל יושב ומוכר בדמים יקרים נכנסו הלסטים אצלו אמרו לו זו בכמה וזו בכמ' אמר להם זה במאה מנה וזה ברבוא אמרו לו ואתה הוא שאמרת שתים בסלע ושלש בסלע. אמר להם באות' שעה במקום המות הייתי עכשו אם אין אתם נותנין בדמיה אין אתם נוטלין אותה. כך ישראל בעו"הז מי שהוא עושה מצוה אינו יודע מתן שכרה אבל לעתיד לבא הן תמהין ממתן שכרה שאין העולם כלו יכול לקבלה לכך נאמר (ישעיהו נ״ו:א׳) שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות כמה הפליגו חז"ל להמליץ במאמר הנכבד הזה אמתת כל מה שכתבנו כי האבנים הטובות והמרגליות ששמו דוגמתם המשפטים התוריים אשר עליהם אמר בתחלה עשיתי משפט וצדק ובסוף שמרו משפט וגו' הם אשר חשבום הלסטים הרשעים והחומסים לכלי זכוכית שהם שתים ושלשה בסלע כי לא נתן להם לב לדעת ועינים לראות שום תכלית אלא תועלת חיי העו"הז הנקל והחלוש ובשבילו לבד יקיימום. אמנם הסוחר החכם ידע מכרם ומכירם וזוכה ונוטל שכרם לעולמם בלי ספק אע"פי שלפעמים להכרח מונעים ומעכבים יזלזל בם זלזול מה כענין זה הסוחר מפני הלסטים שזלזל המרגליות באמרי פיו. אמנם דוד היה מתפאר שלא היה מזלזל בהם לשום סבה אפי' במאמר היה אומר משפטי ה' אמת וגו' הנחמדים מזהב וגו' גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב. והוא מה שרצה בזה הפסוק אשר זה המאמר נדרש עליו עשיתי משפט וצדק וגו' כלומר אני אפילו לפני העושקים לא גרעתי חוקם ולא זלזלתי בשיוויים לפיכך עליך מוטל שלא תניחם שיעשקום ממני ואע"פי שהם יקרים מזהב ומפז רב והכוונ' היא נכונה מאד לפי זה המשל. ובמדרש (דברים רבות פ' עקב) א"ר אחא שבועה נשבע הקב"ה שלא להניח את ישראל לעולם שנאמר (עמוס ד׳:י״ב) לכן כה אעשה לך ישראל ואין לכן אלא שבועה דכתיב לכן נשבעתי לבית עלי וגו' (שמואל א ג׳:י״ד) ועד היכן אני מיסר אתכם עד שתשמרו המצות התלויות בעקב דכתיב (עמוס שם) עקב כי זאת אעשה לך הכון לקראת אלהיך ישראל הדא הוא דכתיב (דברים ז׳:י״ב) והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה. וממה שקדם נתבאר טעם אומרם ז"ל על המשפטים שהם תלוים בעקב ועלה כלו כהוגן:
עקידת יצחק
ושהאדם במעל' יתירה עליהם נרא' במדרש ויקרא רבה פרשת אחרי מות (פ"כ) רבי לוי בשם רבי שמעון בן מנסיא אומר *תפוח עקבו וכו' הכוונה כי העקב ר"ל השכר הבא בעקב מעשה האדם הפועל בנפשו המשכלת בבחיר' חפשית גדול משכר מעשה גלגל תמה ושאר הגרמים השמימים אשר פעולתם היא אפשר רק מוטבעת בקרבם כתנועת ד' היסודות בלי רצון חפשי ובלי נפש משכלת אשר ע"כ נמצא כי שמעה השמש בקול יהושע איש האלהים להכנע למצותיו כעבד, השומע בקול אדוניו, וזש"א התנא, אם מעשה האדם יקר ממעשה הגלגלים ומכהה אור מעלתם, אף כי קלסתר פניו ר"ל דו ואור שכלו הנחצב ממקור עליון: תפוח עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה קלסתר פניו על אחת כמה וכמה. ואל תתמה בנוהג שבעולם אדם עוש' שתי דסקרין אחת לו ואחת לבן ביתו של מי הוא עושה נאה לא שלו כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב"ה וגלגל חמה לתשמיש הבריות. הנה שזה החכם בשם רבו הור' בבירור מעלת מין האדם בעצמותו על מעלת הגרמים השמימיים שגלגל חמה הגדול שבהם וזה במה ששמו סבת מציאות האדם גבוהה גבוהה לאין שיעור מסבת מציאות גלגל חמה שהוא המאור הגדול ואין צ"ל לאשר למטה ממנו והוא במה שהיה סבת הגלגל הזה ותכליתו לשמש הבריות שהאדם הוא הראשון ותכליתן וזה השמוש כבר אפשר שיהי' מבלי נפש משכלת ודעת את בוראה רק בהתחלה מה טבעית כתנועות היסודות כאשר כתבנו בשער ההוא. וכבר יספיק בזה לתועלת העולם כמעש' הרחים וכלי השעות ודומיהן. אמנם האדם סבת מציאותו הוא לשמש את בוראו במעשים נכונים מדעיים. וזה א"א מבלי נפש משכלת יודעת את בוראה ומסכמת לדעתו ומשתתפת עמו. ומזה חוייב כי זוהר וזיו פני הנמצא אשר כן תוארו יכהה כל אשר תחתיו ממדרגת הנמצאות כמו שמדרגת היתוש במה שהוא בעל נפש היא גדולה לאין ערך מהצומח והדומם אשר תחתיו ואם יהיו כל עצי עדן וכל אבן יקרה. מזה שתפוח עקבו של כל אדם מאלה שהוא כנוי אל השכר המקווה לו חלף עבודתו על דרך שאמר עקב תשמעון (דברים ז׳:י״ב) עקב אשר שמע וגו' (בראשית כ״ו:ה׳) ואצרנה עקב (תהילים קי״ט:ל״ג) שיכהה גלגל חמה והוא כנוי להכנעה ולהשתעבדות למה שיאות לעשות לשירות זה כענין שמש בגבעון דום (יהושע י׳:י״ב) או חזרת השמש דאחז (ישעי' ל"ח) וכדומ'. ואמרו קלסתר פניו לא כל שכך לומר שאם למעש' עבודתו הוא משועבד ונכהה מפניו לעצמו מצד מעלת שכלו ממש לא כל שכן. הנה זה המאמר נכבד מאד מור' על מדרגות הנמצאות כפי אמתתן ונוטה בו מעל דעות הפילוסופים ומהנמשכים אחריהם האומרים שהגלגלים הם עצמים מדברים משיגים בנפש משכלת כמו שאמרנו. ועוד יש מאמרים רבים לרז"ל פוסקין זה הדין על דעת ר"ל כאותו שזכרנו תנאי התנה הב"ה עם מעש' שמים וארץ וכו' (ב"ר פ' ה') ומ"ש כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל חנינא בני וכו' (ברכות ס"א:) מאי כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא בשביל לצוות לזה (שם י':) וזולתם: