דברים טז:כב מחשבת ישראל: עקידת יצחק, מורה נבוכים ותורת העולה

וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (ס)

עקידת יצחק

הספק הראשון באומרו שופטים ושוטרים תתן לך כי אחר שכל העמים יש להם סדר בו יחיו ולא עוד אלא אפילו הבעלי חיים הבלתי מדברים כמו שיבא מה טעם במצוה זו. ועוד מה טעם בסדר שנמשך אחריה. לא תטע לך אשרה. לא תקים לך מצבה ואח"כ לא תזבח. כי ימצא. כי יפלא. כי תבא. ואיך יתכן שיפלא המשפט בין דם לדם בין דין לדין וגו' בכל בתי דינין שבישראל. ולמה נקבל מבית דין הגדול אף על פי שיאמרו על שמאל ימין ועל ימין שמאל (ספרי פ' שופטים). ומה טעם הימין והשמאל באלו הענינים ואם נעלם הדין איכה נדע בין ימינו לשמאלו. ומה טעם ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי וכבר דברנו בעקר הספק הזה והתרנוהו. וכן מה טעם עגלה ערופה ותועלתה:
שאל רבBookmarkShareCopy

מורה נבוכים

דע – שאתה כשתסתכל בכל ה׳תורה׳ ובכל ספרי הנביאים לא תמצא ׳לשון חרון אף׳ ולא ׳לשון כעס׳ ולא ׳לשון קנאה׳ אלא ב׳עבודה זרה׳ לבד; ולא תמצא שיקרא ׳אויב יי׳ או ׳צר׳ או ׳שונא׳ אלא ׳עובד עבודה זרה׳ לבד. אמר ״ועבדתם אלהים אחרים וכו׳ וחרה אף יי בכם״, ״פן יחרה אף יי׳׳, ״להכעיסו במעשה ידיכם״, ״הם קנאוני בלא אל כיעסוני בהבליהם וכו׳״, ״כי אל קנא וכו׳״, ״מדוע הכעיסוני בפסיליהם״, ״מכעס בניו ובנותיו״, ״כי אש קדחה באפי״, ״נוקם יי לצריו ונוטר הוא לאויביו״, ״ומשלם לשונאיו״, ״עד הורישו את אויביו״, ״אשר שנא יי אלהיך״, ״כי כל תועבת יי אשר שנא״ – וזה הרבה משיסופר, אלא כאשר תעבור על כל מה שיש מזה הענין בכל הספרים – תמצאהו.
שאל רבBookmarkShareCopy

תורת העולה

אך אמנם לפי מה שכתבנו מענין שינוי המצות מיושב הכל, כי אפשר שאיסור שתי אחיות לא היה עבירה כלל בזמן האבות אלא נתחדשה אחר-כך, לפי שראתה חכמת אלקים, שבא תקלה גדולה על ידי זה, במה שקנאו בני לאה את יוסף בן רחל אחות אמן. גם קנאת לאה ורחל זו בזו, כי להיות לאה ורחל היו עקרי נשי יעקב, היה להם קנאה ביחד, מה שאין כן בבני השפחות. ולזה נאמר ביוסף (בראשית לז ב) והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה, הנה מצד האחיות שהן לאה ורחל, וקנאת בניהם זה בזה, ירדו אבותינו למצרים, ולכן נאסר אחר כך שתי אחיות, והוא טעם צורך ענין הסיפורים ההם, להעיר לנו על טעם מצוה מן המצות. וכעין זה כתב המורה פרק חמשים חלק שלישי על ספור אלה המלכים כו'. ואפשר שכמו שנשתנה דין האחיות, כן נשתנה נשיאת דודתו. ולכן הותר עמרם לישא דודתו. וכעין זה דרשו ז"ל באסור אחותו, שנאמר בה (ויקרא יט) חסד הוא. ודרשו רבותינו ז"ל (ירושלמי סנהדרין ט א) מה שהתרתי לקין והבל כו'. ולכן לא נאסרו עריות אלו עדיין בימי האבות, עד שעת נתינת התורה שנתחדשה ההלכה, וכזה כתב הרמב"ן ז"ל (בראשית כו ה) עצמו לענין המצבה, וזה לשונו והמצבה מצוה שנתחדשה בזמן ידוע, כמו שדרשו (ספרי דברים קמו) במה שנאמר (דברים טז כב) כי שנא ה' אלקיך. ששנאה אחר היותה אהובה בימי האבות, עד כאן לשונו. ומדהא איתא הא נמי איתא, ויש ללמוד בכל מקום מן הנגלה אל הנסתר.
שאל רבBookmarkShareCopy