הַקְהֵ֣ל אֶת־הָעָ֗ם הָֽאֲנָשִׁ֤ים וְהַנָּשִׁים֙ וְהַטַּ֔ף וְגֵרְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ לְמַ֨עַן יִשְׁמְע֜וּ וּלְמַ֣עַן יִלְמְד֗וּ וְיָֽרְאוּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְשָֽׁמְר֣וּ לַעֲשׂ֔וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת׃
חובות הלבבות
וְיֵשׁ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מְקַצֵּר בִּקְצָת עִנְיָנָיו וּמוֹסִיף בִּקְצָתָם וּמִתְחַלֶּפֶת הֶעָרַת הַשֵּׂכֶל בּוֹ בְּהִתְחַלֵּף הַכָּרָתוֹ וְהַהֶעָרָה הַתּוֹרִיָּה אֵינָהּ מִתְחַלֶּפֶת בְּעַצְמָהּ אֲבָל צוּרָתָהּ צוּרָה אַחַת לַנַּעַר וְלַבָּחוּר וְלַיָּשִׁישׁ וְלַזָּקֵן וְלַמַּשְׂכִּיל וְלַכְּסִיל וּמִתְחַלֵּף הַמַּעֲשֶׂה שֶׁיִּהְיֶה מֵחֲמָתָהּ בְּכָל אֲשֶׁר זָכַרְנוּ (ס״א כאשר ספרנו) כמ״ש הַסֵּפֶר בִּכְלִילַת הַהֶעָרָה הַתּוֹרִיָּה לְכָל הָעָם (דברים לא) הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְגוֹ׳ וְאָמַר שָׁם תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם:
הגיונות אל עמי
וכבר פירש אחד מגדולי החסידים את הכתובים בפרשת וילך (דברים לא: א-יב), ״בבוא כל ישראל לראות את פני ד׳ אלקיך, במקום אשר יבחר, תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם, הקהל את העם, האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך, למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ד׳ אלקיכם״, שלכאורה הקדימה התורה את המאוחר ואחרה את המוקדם, כי כדי לקרוא את התורה הזאת לפני הקהל הרי צריכים מקודם להקהיל את העם? והוא מותיב לה והוא מפרק לה, שזהו גופא קא משמע לן התורה שבמצות הקהל יש תורה שלמה והכתוב אומר בפשטות ״תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם, ואיזו תורה תקרא? זו היא התורה של ״הקהל את העם״, כי אז על ידי ההקהלה גופא יבואו למדרגה כזו, שגם הנשים והטף והגרים ישמעו, ילמדו ויראו את ד׳.
מורה נבוכים
וטעם תועלת החג הוא ידוע – למה שיגיע לאדם מן הקיבוץ ההוא, מהתחדש התורה בהפעלות ההוא והתאהב בני אדם וחברם קצתם אל קצתם; וכל שכן ׳מצות הקהל׳ אשר טעמה מפורש: ״למען ישמעו וגו׳״. וכן ׳דמי מעשר שני׳ – להוציאם שם – כמו שבארנו. וכן ׳נטע רבעי׳ ו׳מעשה בהמה׳ יהיה שם אם כן בשר ה׳מעשר׳ ויין ׳נטע רבעי׳ ו׳מעות מעשר שני׳ כדי להרבות המזונות שם. ולא הותר למכור דבר מאלו ולא לאחרו מזמן לזמן, אלא כמו שאמר ית׳: ״שנה בשנה וגו׳״. – ועל כרחו יעשה בהם צדקה. וכבר הזהיר על הצדקה במועדים ואמר: ״ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך וגו׳ והגר והיתום והאלמנה״ – הנה זכרנו טעם פרטי זה הכלל וחלקים רבים מהם.