דברים לא:יט מחשבת ישראל: האמונות והדעות, אגרות צפון, לנבוכי התקופה ובית אלהים

ואחר כן התבוננתי בתורה בשירה אשר שמה לעד לו על בני ישראל, כאשר אמר (דברים ל"א י"ט) ‏למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל. ומצאתי בה זכרון תחיית המתים בעת הישועה, ‏והוא מביאה על סדר. ספר תחלה חסדו על עצמו, באמרו (שם ל"ב ו') הלא הוא אביך קנך הוא עשך ‏ויכוננך, עד ודם ענב תשתה חמר (שם י"ד). ואחר כן ספר בעטם וכחשם, וישמן ישורון ויבעט (שם ‏ט"ו), עד מכעס בניו ובנותיו (שם י"ט). ואחר כן ספר קצפו עליהם וענשו להם, באמרו (שם כ') ויאמר ‏אסתירה פני מהם וגו' אשביתה מאנוש זכרם (שם כ"ו) ואחר כן ספר חמלתו עליהם בגבור האויב ‏עליהם והתרוממו, באמרו (שם כ"ז) לולא כעס אויב אגור, ומה שעתד לאויב מן הנקמה והשלום, ‏באמרו (שם ל"ד) הלא הוא כמוס עמדי, ומרחמיו על עמו בעת רוב חולשתו ומיעוט יכלתו, באמרו ‏‏(שם ל"ו) כי ידין יי' עמו, עד יהי עליכם סתרה (שם ל"ח). ואחר כן יעד בהגלותו להצילו ולגאול אותו, ‏באמרו (שם ל"ט) ראו עתה כי אני אני הוא. והשיב בזה על ארבעת מיני המכחישים. הראשונים מהם ‏מי שאמר כי אין בורא. השיב עליהם באמרו, ראו עתה כי אני אני הוא. ומהם מי שאמר שהוא בורא ‏אך שתף עמו. השיב עליו ואין אלהים עמדי. והשלישי מי שהכחיש תחיית המתים. השיב עליהם ‏באמרו, אני אמית ואחיה. ובעבור שידע שיהיה מי שיאמר, כי רוצה באמרו אני אמית ואחיה שהוא ‏ממית דור ומחיה דור אחר אחריו, חבר אליו מחצתי ואני ארפא, לברר אצלנו כי כאשר הנרפא הוא ‏אשר מחץ כן המחויה הוא אשר המית. והרביעי מי שהכחיש החשבון והענש. השיב עליו באמרו, ‏ואין מידי מציל. ואחר כן סדר שאר עניני הישועה, באמרו אם שנותי ברק חרבי (שם מ"א), אשכיר ‏חצי מדם (שם מ"ב), הרנינו גוים עמו (שם מ"ג). וכל זה בעולם הזה, כאשר פרשתי ובארתי:‏

— כי תלוה אל הכלל אשר רק על ידו תוכל לפעול בכמות מרובה ולעולמי עד, מצד אחד בעד העדה. — ומצד השני, בעד המדינה אשר תקביל אותך להחסות בצלה. - וכן בכל חייך, בכל מקום ובכל אופן, אשר תוכל בחוג קטן וגדול קדוש ה' תהיה מטרתך, עליך להיות עד נאמן ועמוד זכרון בעד ממשלת ה' ותעודת האדם; למען יראו בזה אחיך בני ברית ושאינם בני ברית את האור כי טוב ללכת לנוגה זרחך, ילמדו לדעת את האל המיוחד ולקבל עליהם עול מלכותו, לכבדו ולאהבהו בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאדם ולחיות חיי צדק ואהבה כפי רצונו; ואם כן אתה בחוג הקטן אשר לך בחייך הפרטיים תהיה, את שהיא תעודת עמך בהיקף כללי.

על כן נקראת כל התורה שירה, ומהכתוב ״‎וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת״‎ (דברים לא, יט) למדים אנו שהחובה על כל אחד מישראל שיכתוב לו ספר תורה לעצמו, כי אומנם כל התורה מ״‎בראשית״‎ עד ״‎לעיני כל ישראל״‎ היא שירה ארוכה. כי מהי שירה אם לא ההרמוניה של קולות שונים?!