דברים לד:ה מחשבת ישראל: עקידת יצחק ומורה נבוכים

ועל כל פנים האנשים האלה אף על פי שחטאו הנה לא יצאו ולא היו עתידין לצאת כמותן אל המציאות בזמן וענין שיוסכמו שם שאר הסבות לתת תורה לעם יי' כמו שנתבאר והרי נתבאר זה משלשת הרועים אחים גם יחד במה שמתו בנשיקה (ב"ב י"ז.) שהוא ענין אחד נפלא באיכות ההפרדה וזה כי לעוצם שלמותם והפרדתם בעוד בחיים חיותם היתה תשוקת נפשם נפלאה להקשר ולהדבק עם האלהים אשר נתנה עד כי בהפלגת זה הכוסף יצא רוח נשמתם בנשיקה ובאהבה רבה ועזב את הגוף ומת. וזה ענין שנתבאר בהם מאד בהיות מיתתם ע"י מצוה יאסף אהרן אל עמיו וגו'. וכל אותו הענין שכבר נראה היה המות ברשותם לעשות אותה כעושה המלאכה היותר נקלה שבידו. וכן במשה עלה אל הר העברים וגו' והאסף אל עמך כאשר נאסף אהרן אחיך וגו' (דברים ל״ב:מ״ט) והוא מה שאמרו חז"ל (ב"ב י"ז.) שביארו ענין הנשיקה הזאת מאמרו בהם על פי יי' (דברים ל"ד) כלומר שהיה בידם לעשות ע"י צואה. וכן במרים שנאמר ותמת שם גזירה שוה וימת שם משה וגו' (ב"ב י"ז.) ועליהם נאמר ממתים ידך יי' וגו' חלקם בחיים (תהילים י״ז:י״ד) אמנם במדרגתו של משה רבינו אצל אליהו ז"ל ובהפרש אשר ביניהם לענין הסתלקם מן העולם ידובר בו יפה במקום פטירתו שער ק"ה בע"ה. זה מה שראיתי להקדימו אל ביאור זה הספור החמור מענין חטאם של משה ואהרן וקנס מיתתם אשר נאמרו בו דברים רבים ולא נתקררה הדעת בשום אחד מהם. ולא עוד אלא שהם סותרים זה לזה וטעמי האחת סתירות לזולתו כמו שנראה שהרמב"ן ז"ל סתר דברי הרא"בע ז"ל הסותר דברי הכל כמו שהוא בפירושו ודבריו גם הוא נעלמים ממנו ומופלאים מן דעתנו ואנחנו נרצה בדברים מה שנוכל להולמו כפי השגתנו ומה שיראה לי בו אזכור אותו אחרי זכרון הספקות הנופלות בענין והדעות הנזכרות בו על סדר הכתובים:

ועל זה הענין רמזו ה׳חכמים׳ במות משה אהרן ומרים, ש׳שלשתם מתו בנשיקה׳ – ואמרו שאמרו: ״וימת שם משה עבד יי בארץ מואב על פי יי״ – ״מלמד שמת בנשיקה״; וכן נאמר באהרן ״על פי יי וימת שם״; וכן אמרו במרים ״אף היא בנשיקה מתה״ – אבל לא זכר בה ׳על פי יי׳ להיותה אשה ואין טוב לזכור זה המשל בה; – הכונה בשלשתם שמתו בענין הנאת ההשגה ההיא מרוב החשק. ונמשכו ה׳חכמים ז״ל׳ בזה המאמר על דרך מליצת השיר המפורסמת, שתקרא שם ההשגה המגעת עם חיזוק חשק האלוה ית׳ ׳נשיקה׳ – כאמרו: ״ישקני מנשיקות פיהו וגו׳״. וזה המין מן המיתה אשר הוא ההמלט מן המות על דרך האמת, לא זכרו ה׳חכמים ז״ל׳ שהגיע רק למשה ואהרן ומרים; אבל שאר הנביאים והחסידים הם למטה מזה, אך כולם תחזק השגת שכלם עם המות – כמו שנאמר: ״והלך לפניך צדקך כבוד יי יאספך״; וישאר השכל ההוא אחר כן לנצח על ענין אחד, כי כבר הוסר המונע אשר היה מבדיל בינו ובין מושכלו בקצת העיתים, ויעמוד בהנאה הגדולה ההיא, אשר אינה ממין הנאות הגוף – כמו שבארנו בחיבורינו וביאר זולתנו לפנינו.