הושע ב:ט מחשבת ישראל: מורה נבוכים

וְרִדְּפָ֤ה אֶת־מְאַהֲבֶ֙יהָ֙ וְלֹֽא־תַשִּׂ֣יג אֹתָ֔ם וּבִקְשָׁ֖תַם וְלֹ֣א תִמְצָ֑א וְאָמְרָ֗ה אֵלְכָ֤ה וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אִישִׁ֣י הָֽרִאשׁ֔וֹן כִּ֣י ט֥וֹב לִ֛י אָ֖ז מֵעָֽתָּה׃

מורה נבוכים

וכאשר הושאלה להראות פעולה מפעוליו ׳יציאה׳ כמו שבארנו באמרו: ׳הנה יי יוצא ממקומו׳ הושאלה להעלות הפעולה ההיא כפי הרצון גם כן ׳שיבה׳ ואמר: ״אלך אשובה אל מקומי״ – ענינו: העלות ה׳שכינה׳ אשר היתה במה שבתוכנו מעלינו, אשר נמשך אחריה העדר ההשגחה בנו; כמו שאמר מיעד רע: ״והסתרתי פני מהם והיה לאכל״; כי כשנעדרה ההשגחה הופקר ונשאר מטרה לכל מה שאפשר שיבוא ויקרה ויהיה טובו ורעתו כפי המקרה – ומה קשה זה היעוד! ובעבורו כינה באמרו: ׳אלך אשובה אל מקומי׳.
שאל רבBookmarkShareCopy

מורה נבוכים

ולפי זאת ההשאלה הוא כל ׳לשון הליכה׳ שבאה באלוה ית׳ – כלומר: שהיא הושאלה למה שאינו גוף, אם להתפשט הענין, או לסור ההשגחה, אשר דומה לו בבעל החיים סור מן הדבר אשר יהיה בבעל החיים ב׳הליכה׳. וכמו שכנה הסתלק ההשגחה ב׳הסתרת פנים׳ באמרו: ״ואנוכי הסתר אסתיר פני״ כן כנה אותו ב׳הליכה׳ אשר הוא בענין סור מן הדבר – אמר ״אלך אשובה אל מקומי״.
שאל רבBookmarkShareCopy