הושע יא:י מחשבת ישראל: ספר המליצה, מדבר שור ומורה נבוכים

הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבְּחֻקּוֹת הַמְּלִיצָה הוּא כְלָל מָה שֶׁתַּכְלִיתוֹ לְחַזֵּק רשֶׁם הַצִּיּוּר בַּשֵּׂכֶל וּלְקַיְּמוֹ, וְגַם זֶה יֵעָשֶׂה עַל דְּרָכִים שׁוֹנִים. הָדֶּרֶך הָרִִאשׁוֹן — עַל יְדֵי כְפִילַת הַדְּבָרִים, וְזֶה אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בָעִנְיָנִים אוֹ בַמִּלּוֹת: בָּעִנְיָנִים (סִינוֹנוֹמִיאָה Synonomia) — כְּשֶׁנִּכְפֹּל³⁹"נכפל", תהלים מב ו, יב. (מג, ה). עִנְיָן בְּמִלּוֹת שׁוֹנוֹת וּמִזֶּה תִמְצָא הַרְבֵּה מְאֹד בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ. דֶּרֶך מָשָׁל: וְשַׂח גַּבְהוּת הָאָדָם ושָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים (ישעיה ב יז), הָעִירָה וְהָקִיצָה לְמִשְׁפָּטִי אֱלֹֹהַי וַאדֹנָי לְרִיבִי (תהלים לה כג) יְיָ אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא, יְיָ מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד (שם כז א), וְרַבִּים כָּאֵלֶּה. בַּמִּלּוֹת — הוּא שֶׁנִּכְפֹּל⁴⁰"נכפל", פעמים שונות, ישעיה ט, יא, טז, כ. הַמִּלּוֹת עַצְמָן (רֶפֶּטִיסִיּוֹן Repeticion), וְגַם זֶה בִּדְרָכִים שׁוֹנִים, יֵשׁ שֶׁתִּכָּפֵל הַמִּלָּה בְּרֹאש מַאֲמָרִים שוֹנִים, וְיֵש שֶתִּכָּפֵל בְּסוֹפָם וְיֵשׁ שֶׁתִּכָּפֵל בַּמַּאֲמָר עַצְמוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וְכוּ' וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְכוּ' (הושע ב כא-כב): רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְיָ (ישעיה יא ב); הִנֵּה עֲבָדַי יאכֵלוּ וְכוּ' הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ וְכוּ‘, הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׂמָחוּ וְכוּ' (שם סה יג), — כָּל אֵלֶּה כְּפִילַת מִלָּה בְּרָאשֵׁי הַמַּאֲמָרִים וּפִרְקֵיהֶם. הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל וְכוּ' יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרוֹן וְכוּ' (תהלים קיח א-ג), הוּא כֵפֶל בְּסוֹף הַמַּאֲמָרִים. זַמְּרוּ אֱלֹהִים זַמֵּרוּ (שם מז ז), כֵּפֶל בַּמַּאֲמָר עַצְמוֹ בְּרֹאשׁו וְסוֹפוֹ; נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי (ישעיה מ א), שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים (יחזקאל לג יא), הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל (ישעיה כט א), כֵּפֶל בַּמַּאֲמָר עַצְמוֹ. וְיֵשׁ כֵּפֶל שֶׁקּוֹשֵר מַאֲמָר אֶחָד עִם הַשֵּׁנִי (אֲנַאדִיפְּלוֹזִיס Anadiplosis) וְהַיְנוּ, שֶׁהַמִּלָּה שֶׁבָּהּ יְסַיֵּם הָאֶחָד בָּהּ יַתְחִיל הַשֵּׁנִי, דֶּרֶך מָשָׁל: הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת (ישעיה כח טז), וְכֵן: וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת יְיָ יְיָ רָמָה יָדְךָ בַּל יֶחֱזָיוּן וְכוּ‘. (ישעיה כו י-יא), לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארוֹת נִשְׁבָּרִים (ירמיה ב יג). עוֹד יֵשׁ כֵּפֶל בְּהַדְרָגָה (גְּרַאדַאסִיּוֹן Gradacion), שֶׁמִּלָּה מִלָּה שֶׁנּוֹסִיף וְנֹאמַר נָשׁוּב וְנִכְפְּלָהּ. הַמָּשָׁל לָזֶה בְּדִבְרֵי הוֹשֵׁע: אַחֲרֵי יְיָ יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג כִּי הוּא יִשְׁאַג וְיֶחֶרְדוּ בָנִים מִיָּם יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר וְכוּ' (הושע יא י-יא). וְהִנֵּה, יִמָּצֵא כֵפֶּל מַאֲמָר אֶחָד עַצְמוֹ יִכָּפֵל בַּסִּפּוּר לְחִזּוּקוֹ — לִפְעָמִים בִּמְעַט שִׁנּוּי וְלִפְעָמִים בְּלִי שִׁנּוּי כְּלָל. הַמָּשָל לָזֶה ובְּמִזְמוֹר מב: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ וְכוּ' יוֹדוּךָ וְכוּ' (תהלים סז ד-ו), הִנֵּה, נִכְפַּל שָׁם הַמַּאֲמָר "יוֹדוּךְ עַמִּים וְכוּ' בְּלִי שִׁנּוּי כְּלָל. וּבְמִזְמוֹר מה: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִי וְכוּ' נִכְפַּל שָׁם וּבַמִּזְמוֹר שֶׁלְּאַחֲרָיו (מג) גַּם בִּמְעַט שִׁנּוּי. וְכֵן בְּמִזְמוֹר מט⁴¹"במזמור מט", יג, כא.: וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ. וּבְדִבְרֵי יְשַׁעְיָה: בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה (ישעיה ט טז) נִכְפַּל פְּעָמִים שׁוֹנוֹת. וּבְדִבְרֵי עָמוֹס: וְלֹא שַׁבְתֶּם⁴²"ולא שבתם" עמוס ד, ו, ח–יא. נחם, עמוס ז, ג, ו. עָדַי נְאֻם יְיָ (ד ו) וְכֵן: נִחַם יְיָ עַל זֹאת לֹא תִהְיֶה (שם ז, ג).

וזהו שאמר הכתוב בהושע: "אחרי ד' ילכו כאריה ישאג, כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים", נותן טעם למאמרו "אחרי ד ,"'ולא לפני ד'. ואמר: "כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים" פי' ממערב, כי השמש והאור מתיחשים למזרח: "מי העיר ממזרח צדק". ואמר שהבנים נתרחקו הרבה מהאור, עד שהם בים לערך האור המזרחי, וצריכים להתקרב אל האור שכבר היה זורח עליהם, ושבשבילו זכו לשם בנים, ע"כ צריכים רק ללכת אחרי אותו האור, "אחרי ד' ילכו". ובמד"ר: '"ונח מצא חן בעיני ד", כתיב: 'ימלט אי נקי ונמלט בבור כפיך', א"ר חנינא אינוניתא, אונקיא אחת היתה ביד נח, א"כ למה נמלט אלא בבור כפיך, אתיא כההיא דא"ר אבא בר כהנא: 'כי נחמתי כי עשיתים ונח', אפילו נח שנשתייר מהן לא הי' כדאי, אלא שמצא חן בעיני ד', שנאמר: 'ונח מצא חן בעיני ד"". והדברים צריכים ביאור, חדא איך אפשר להאמר על נח, שהכתוב מעיד עליו "איש צדיק תמים", שלא הי' כדאי להנצל והי' ראוי לכליון חרוץ, הלא לא היו לו אותן עונות שעליהם נחתם גז"ד של דור המבול. ועוד מהו זה שאמר: "אלא שמצא חן בעיני ד ,"'וכי משוא פנים יש בדבר, וכי על מגן יתכן שימצא האדם חן בעיני ד', א"כ הוא ודאי מצד מעשיו הטובים. ונראה שכונתם ז"ל לפי מה שכתבנו שצורת שלמותו של נח היתה רק להעמיד על מכונה את השלמות כפי הראוי אל הדור, ולא השתדל לעשות הכנה לרומם את השלמות הנפשית של הדור באופן שיהיו ראויים לחינוך יותר נהדר ונשגב, שזהו ענין "נעשה ונשמע", היינו "נעשה" כדי שתהיה העשיה הכנה להוסיף שמיעה והבנה לבא עי"ז לחינוך יותר גדול. ומי שמגיע למדרגה כזאת שאפשר לו לרומם את עצמו וזולתו למדרגה יותר גבוהה, שתהי' עכ"פ הכנה שהדורות הבאים אח"כ יהיו ראויים להשפעת שלמות יותר נשגבה, אם האיש ההוא לא עשה מה שהיה לאל ידו ועמד במקומו, ולא צעד למעלת השלמות ההיא, הרי זה מקצר מהחוב של הטוב אשר נטל עליו לעשות.

ויהיה בענין ההמשך אחר הדבר ולכת בדרכי מדות איש אחד: ״אחרי יי אלהיכם תלכו״, ״אחרי יי ילכו״ – רוצה לומר: המשך אחר רצונו ולכת בדרכי פעולותיו והתנהג במדותיו ״הלך אחרי צו״; ולפי זה הענין נאמר: ״וראית את אחורי״ – תשיג מה שנמשך אחרי ונתדמה לי ונתחיב מרצוני – כלומר: בריאותי כולם – כמו שאבאר בקצת פרקי זה המאמר.