ויקרא כא:א מחשבת ישראל: תורת העולה ומורה נבוכים

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו׃

תורת העולה

עניין ישראל במעמדן, והכהנים בעבודתן, ושיר הלוים וזמרם. כבר נתבאר ענין המקדש והכלים שבתוכו וכל עבודותיו שהיו מורים על ענין הבריאה, ועניני העולם בכללו, כמו שנתבאר. וכמו שידוע שאף על פי שהקדוש ברוך הוא ברא העולם וחדשו, הוא גם כן מנהיגו, בכל יום ויום מחדש מעשה בראשית, ונותן לו הקיום והתמידות חדשים לבקרים רבו אמונתו. לכן באה ענין העבודה במקדש בכל יום נגד מעשה אלקינו יתעלה בכל יום ויום. ואף על פי שהיה מסודר כל עניני העולם בבנין המקדש וכליו, מכל מקום באו גם כן ענין חדוש בכל יום ויום בפני עצמו, להורות על עניני העולם בכללו, ולזה היו ישראל נחלקים לשלשה חלקים, כהנים בעבודתם, ולוים בדוכנן, וישראל במעמדן, כי העולם כולו נחלק לשלשה חלקים, עולם השכלי, ועולם הגלגלי, ועולם השפל. הכהנים בעבודתן נגד העולם השכלי, כמו שנאמר (מלאכי ב) כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' כי מלאך ה' צבאות הוא. וכבר האריך בעל העקידה פרשת אחרי מות וריש פרשת אמור, בהראותו שהכהנים למטה הם כדמות מלאכי מעלה במרום, וכהן גדול הוא בכהנים דוגמת השם יתעלה בעולמו. וכמו שהאריך שם פרשת אמור שער ששה וששים, ומזה נמשכים טעמי בגדי כהונה, וכמו שאני עתיד לבאר אם ירצה השם יתעלה.
שאל רבBookmarkShareCopy

מורה נבוכים

ומפני שאי אפשר להיטהר ׳מטומאת מת׳ אלא אחר שבעת ימים ובמציאות ׳אפר הפרה׳ גם כן והיו ה׳כהנים׳ צריכים תמיד להכנס אל ה׳מקדש׳ להקריב, והזהיר כל ׳כהן׳ מ׳טומאת מת׳ לבד, רק להכרח גדול אשר יכבד ענינו על הטבעים – רצוני לומר: להמנע מקרוב אל האבות ואל הבנים ואל האחים ולעמוד עמהם ולנגוע בהם. ולרוב הצורך להיות ׳כהן גדול׳ ׳במקדש׳ תמיד, לאמרו: ״והיה על מצחו תמיד״ הוזהר מל׳טמא למת׳ כל עיקר ואפילו לאלו הקרובים, הלא תראה איך זאת האזהרה אינה כוללת הנשים: ״׳בני אהרן׳ ולא בנות אהרן״ – מפני שאין הנשים צריכות בהבקרבה. – ומפני שאי אפשר שלא ישגה אדם מישראל ויכנס ל׳מקדש׳ ׳טמא׳ או יאכל ׳קדשים׳ והוא טמא, או אפשר שיעשה זה ב׳מזיד׳ כמו שיעשו ה׳רשעים׳ והעברות הגדולות והם ׳מזידים׳ צוה מפני זה להקריב ׳קרבנות׳ שיכפרו על טומאת מקדש וקדשיו׳ – קצתם ל׳זדון׳ וקצתם ל׳שגגה׳ לפי מיניהם – והם ׳שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים ושעיר המשתלח׳ (כמו שהתבאר במקומו) כדי שלא יעלה בלב ה׳מזיד׳ שלא עשה רעה גדולה כש׳טימא מקדש יי׳ רק ידע ש׳נתכפר לו בשעיר׳ אמר ״ולא ימותו בטומאתם״ ואמר: ״ונשא אהרן את עון הקדשים וגו׳״. ונכפל זה הענין הרבה.
שאל רבBookmarkShareCopy