ויקרא כא:א ציטוטים במקורות: צרור המור

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו׃

צרור המור

ורמז באומרו אל הכהנים ואמרת אליהם. שיזהירם ויקדשם. לפי שהקדושה ראויה להם מצד ב' דברים. הא' מצד היותם בני אהרן איש קדוש לאלהיו. וראוי להם להיות כאבותם. והב' מצד קדושת עצמם. וזהו ואמרת אליהם בבחינת עצמם. שאני קדשתי אותם מעדת ישראל. וזהו ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ מצד עצמם. מצד ב' דברים. האחד מצד היותם בני האבות שהם נצר מטעם. והשני מצד עצמם מצד היותם מעשה ידי להתפאר. ולכן אמר בכאן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו. אחר שהם נבדלים מהם וראוי להם להיות קדושים משאר העם. כי אם לשארו הקרוב אליו כי אחר שהם כהנים הדיוטים. אין להם כ"כ דבקות בשי"ת ובמקדשו. וראוי להם לזכור יום המיתה ולהטמא לקרובים. בענין שיזכרו וישובו אל ה'. כי אין דבר ראוי כזה כיום המות. כאומרו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. זה יום המיתה שהוא יום דומיה. וכן אמר טוב שם כשבא משמן טוב. שהיא התורה שנקראת שמן. ויום המות מיום הולדו. כלומר כשזוכר זה מיום הולדו. ולכן טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה. בענין שיזכור את השי"ת וזה יבחן מלכת אל בית משתה. כאומרם ז"ל הוזכרו רעי איוב בבית האבל. ולא נזכרו שם ועבר ואבימלך שהיו במשתה אברהם. ובזה החי שהוא יחידו של עולם. יבין האדם אל לבו. ובפירוש קהלת הארכתי בזה. ולכן בכאן צוה לכהנים הדיוטים שיטמאו לקרוביהם כדי שיזכרו וישובו אל ה'. וצוה לקדשם גם כן בנשים. ואמר אשה זונה וחללה לא יקחו כי קדוש הוא לאלהיו מצד עצמו. ומצד שני וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב. ואחר שאני מצוה להם אשה זונה וחללה לא יקחו. אם כן בת כהן כי תחל לזנות באש תשרף. זה הסדר אני נותן לכהן הדיוט. אבל הכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלובש בבגדי כהונה לשרת לפני ה' תמיד. והוא דבק בשם ה' ובזה יזכור תמיד את ה'. כאומר בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. וכן הכהן אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבוש את הבגדים. איש כזה אינו צריך להטמא אפילו לאביו. כי רבה היא עבודת הכהונה מזכירת יום המות. ומן המקדש לא יצא. מקדושתו לא יצא. אחר שיש עליו נזר שמן משחת אלהיו. וכן בנשים אשה בבתוליה יקח. אחר שהוא בא לתקן הכלה שהיא בתולת ישראל היא כנסת ישראל. ורבותינו אמרו הגדול מאחיו. שאחיו מצווין לחלוק לו כבוד. וליתן לו עושר גדול עד שיהיה גדול מאחיו:
שאל רבBookmarkShareCopy