ויקרא כ:ד מחשבת ישראל: חובות הלבבות

וְהָרְאָיָה עַל זֶה כִּי הָאֵל יִתְעַלֶּה עָרַב לְעַמּוֹ עַל הָעֲבוֹדָה הַנִּרְאֵית עַל הָאֵבָרִים גְּמוּל נִרְאֶה מַהֵר בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהוּא הַמְפֹרָשׁ בְּפָרָשַׁת אִם בְּחֻקּוֹתַי. וְכֵן עָרַב לָהֶם עַל הָעֲבֵרוֹת הַנִּרְאוֹת הַגְּלוּיוֹת עֹנֶשׁ נִרְאֶה מַהֵר בָּעוֹלָם הַזֶּה לְפִי שֶׁאֵין לַהֲמוֹן הָעָם אֶלָּא מָה שֶׁנִּרְאֶה מֵהַמַּעֲשִׂים לֹא מָה שֶׁנִּסְתָּר וְהוּא מָה שֶׁאָמַר (דברים כט כח) הַנִּסְתָּרֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם, וְאָמַר הַכָּתוּב (ויקרא כ ד-ה) וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ וְגוֹ׳ וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְגוֹ׳. אַךְ הָעֲבוֹדוֹת וְהָעֲבֵרוֹת הַצְּפוּנוֹת בַּלֵּב דִּין גְּמוּלָם עַל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא עַל כֵּן הִנִּיחַ הַסֵּפֶר פֵּרוּשׁ גְּמוּל הָעוֹלָם הַבָּא.