יחזקאל י:ט מחשבת ישראל: מורה נבוכים

כאשר זכר יחזקאל – עליו השלום – מתואר ה׳מרכבה׳ מה שסיפר בתחילת ה׳ספר׳ שבה לו ההשגה ההיא בעצמה פעם שנית כשנישא ׳במראה הנבואה לירושלים׳ ובאר לנו דברים שלא התבארו תחילה. מהם – שהעתיקנו ממילת ׳חיות׳ למילת ׳כרובים׳ והודיענו ש׳החיות׳ הנזכרות תחילה הם גם כן ׳מלאכים׳ – רצוני לומר: ה׳כרובים׳. – אמר ״ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם ובשאת הכרובים את כנפיהם לרום מעל הארץ לא יסבו האופנים גם כן מאצלם״, וחיזק הקשר שתי התנועות כמו שזכרנו, אחר כך אמר ״היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה״ והשיב הצורות בעצמם והתנועות בעצמם, והתבאר שה׳חיות׳ הם ה׳כרובים׳ וה׳כרובים׳ הם ה׳חיות׳. ואחר כך באר בזה הסיפור השני ענין אחר, והוא שה׳אופנים׳ הם ה׳גלגלים׳ – אמר ״לאופנים – להם קורא הגלגל באזני״. אחר כך באר ענין שלישי ב׳אופנים׳ ואמר בהם ״כי המקום אשר יפנה הראש – אחריו ילכו לא יסבו בלכתם״ – הנה באר שתנועת ה׳אופנים׳ ההכרחית אמנם היא נמשכת ׳אל המקום אשר יפנה הראש׳ שבאר שהוא נמשך ׳אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת׳. ואחר כך הוסיף ענין רביעי ב׳אופנים׳ ואמר: ״והאופנים מלאים עינים סביב לארבעתם אופניהם״ – ולא זכר זה הענין תחילה. אחר כך אמר ב׳אופנים׳ בזאת ההשגה האחרונה ״בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם״ – ולא זכר ל׳אופנים׳ תחילה לא ׳בשר׳ ולא ׳ידים׳ ולא ׳כנפים׳ אבל שהם גופים לבד, ושב באחרונה לאמר שהם בעלי בשר וידים וכנפים אבל לא זכר להם צורה כלל. אחר כך באר גם כן בזאת ההשגה השנית שכל ׳אופן׳ ייוחס ל׳כרוב׳. ואמר: ״אופן אחד אצל הכרוב אחד ואופן אחד אצל הכרוב אחד״. אחר כך באר עוד הנה שהארבע ׳חיות׳ הם ׳חיה אחת׳ להדבק קצתם בקצתם – אמר ״היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר״. וה׳אופנים׳ גם כן אמנם קראם ״אופן אחד בארץ״ ואף על פי שהיו ׳ארבעה אופנים׳ כמו שנזכר – להדבק קצתם בקצתם והיותם כולם ״דמות אחד לארבעתן״. זה מה שהוסיף לנו מן הבאור בתמונת ה׳חיות ו׳האופנים׳ בהשגה הזאת השניה.

צריך להעירך על ענין אחד שנטה אליו יונתן בן עוזיאל – עליו השלום – והוא כי כאשר ראה מאמר הנביא מבואר ״לאופנים – להם קורא הגלגל באזני״ גזר אומר שה׳אופנים׳ הם השמים. ותרגם כל ׳אופן׳ – ׳גלגלא׳ וכל ׳אופנים׳ – ׳גלגליא׳. ואין ספק אצלי, שמה שחיזק אצלו עליו השלום זה הפרוש – הוא מאמר יחזקאל עליו השלום ב׳אופנים׳ שהם ״כעין תרשיש״ וזה – מראה מיוחס לשמים כמו שהוא מפורסם. וכאשר מצא הכתוב: ״וארא החיות והנה אופן אחד בארץ״ שיורה בלא ספק שה׳אופנים בארץ׳ היה קשה עליו לפי הפרוש ההוא, ונמשך אחר פרושו ופרש אמרו הנה ׳ארץ׳ – שטח השמים, שהוא ׳ארץ׳ בערך למה שעל השטח ההוא, ותרגם ׳אופן אחד בארץ׳: ״מלרע לרום שמיא״. והבן פרושו איך הוא. ואשר יראה לי מה שהביאו לזה הפרוש הוא חשבו – עליו השלום – ש׳גלגל׳ שם הראשון לשמים; ונראה לי שאין הדבר אלא כך והוא – שהגלילה שמה ׳גלגל׳: ״וגלגלתיך מן הסלעים״, ״ויגל את האבן״ ; ומפני זה נאמר: ״וכגלגל לפני סופה״ – להתגלגלו; ומפני זה נקראת ׳גולגולת׳ הראש כך להיותה עגולה. ומפני שכל כדור מתגלגל במהרה, נקרא כל דבר כדורי ׳גלגל׳; ולזה נקראו השמים ׳גלגלים׳ מפני עיגולם – רצוני לומר: להיותם כדוריים – ואמרו: ״גלגל הוא שחוזר״ וקוראים גם כן הגלגלים הקטנים של עץ והגדולים ׳גלגל׳ לזה הענין בעצמו. אם כן, אמרו: ׳לאופנים – להם קורא הגלגל באזני׳ היה – ללמדנו תמונתם כי לא נזכר להם תמונה ולא תואר, אלא שהם ׳גלגלים׳. אבל אמרו בהם ׳כתרשיש׳ הנה באר לך זה גם כן בסיפור השני ואמר ב׳אופנים׳: ״ומראה האופנים כעין אבן תרשיש״ ותרגם יונתן בן – עוזיאל – עליו השלום – ״כעין אבן טבא״ – והנה ידעת שבזה הלשון עצמו תרגם אונקלוס ״כמעשה לבנת הספיר״. ואמר: ״כעובד אבן טבא״ – אם כן, אין הפרש בין אמרו: ׳כעין אבן תרשיש׳ ובין אמרו: ׳כמעשה לבנת הספיר׳ והבן זה!