ירמיהו לב:יד מחשבת ישראל: קול התור, מורה נבוכים וצורת בית המקדש

כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָק֣וֹחַ אֶת־הַסְּפָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה אֵ֣ת סֵפֶר֩ הַמִּקְנָ֨ה הַזֶּ֜ה וְאֵ֣ת הֶחָת֗וּם וְאֵ֨ת סֵ֤פֶר הַגָּלוּי֙ הַזֶּ֔ה וּנְתַתָּ֖ם בִּכְלִי־חָ֑רֶשׂ לְמַ֥עַן יַעַמְד֖וּ יָמִ֥ים רַבִּֽים׃ (ס)

קול התור

צ) נרי-ה (ירמי׳ לב) – אחד משמותיו של משיח בן יוסף וכן בחושבנא ״נריה״ בגימ׳ ״מרחביה״ וראה להלן ובסימן צ״ו) בחינת ספר הגלוי וכן ערכת נר למשיחי.
שאל רבBookmarkShareCopy

קול התור

צו) ספר הגלוי בענתות (ירמי׳ ל״ב) – ענין שני ספרי המקנה המדובר בפרק זה הוא על ב׳ המשיחין, ספר הגלוי מכוון על משיח בן יוסף שהוא בבחינת עלמא דאתגליא. והוא סוד קץ המגולה שבחז״ל וספר החתום בבחינת משיח בן דוד בבחינת עלמא דאתכסיא, ענין ספר הגלוי קשור לענין ארבע הבחינות של אפרים כאמור לעיל (סימן א׳) בחינה אפרים בכורי והוא כוונת קץ המגולה.
שאל רבBookmarkShareCopy

מורה נבוכים

׳עמידה׳ – שם משתתף. יהיה בענין עמידת האדם וקימתו; ״בעומדו לפני פרעה״, ״אם יעמוד משה ושמואל״, ״והוא עומד עליהם״. ויהיה בענין ההמנע וההפסק: ״כי עמדו לא ענו עוד״, ״ותעמד מלדת״. ויהיה בענין הקיום וההשאר: ״למען יעמדו ימים רבים״, ״ויכלת עמד״, ״עמד טעמו בו״ – התקים ונשאר ולא נשתנה. ״וצדקתו עומדת לעד״ – קימת ונשארת. וכל ׳עמידה׳ שבאה באלוה ית׳ – היא מזה הענין האחרון: ״ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים״ – ויתקימו סבותיו כלומר: מסובביו. והנה יתבאר זה בזכר שתוף ׳רגל׳. ומזה הענין – אמרו ית׳ אל משה ״ואתה פה עמוד עמדי״; ולפי זה ״אנכי עומד בין יי וביניכם״.
שאל רבBookmarkShareCopy