כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָק֣וֹחַ אֶת־הַסְּפָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה אֵ֣ת סֵפֶר֩ הַמִּקְנָ֨ה הַזֶּ֜ה וְאֵ֣ת הֶחָת֗וּם וְאֵ֨ת סֵ֤פֶר הַגָּלוּי֙ הַזֶּ֔ה וּנְתַתָּ֖ם בִּכְלִי־חָ֑רֶשׂ לְמַ֥עַן יַעַמְד֖וּ יָמִ֥ים רַבִּֽים׃ (ס)
שו"ת חתם סופר
והנה דעת הרמב"ם פ"ג מה' עדות דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי עדים שנאמר עפ"י שני עדים ולא מפי כתבם אבל מד"ס שחותכי' דיני ממונות עפ"י עדות שבשטר אעפ"י שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין והרבו להקשות עליו עמ"ש רמב"ן בס' המצות והש"ך סי' כ"ח באריכות וכ' התומי' שם ס"ק ט"ז בתי' קמא דס"ל לרמב"ם הא דמן התורה מועיל ספר כריתו' ע"י עדים בכתב וכן שטר קידושין וכן שטר קנין כדכתיב גבי ירמי' כל זה הוא רק בשטר שאנו עושי' כ"א לעשות הכריתות והקדושין דגז"ה בעלמא הוא דע"י מסירת הכתב חזר מיד מקנה ליד הקונה נגמר הדבר ורחמנא גזר שיהיו גם שני אנשים חתומים על אותו הכתב לא להעיד על שום דבר דלא יאמנו מפי כתבם ורק אך גז"ה כן הוא אכן אה"נ אם יפול שום הכחשה בין איש לאשתו או בין המוכר ללוקח צריכים עדים גמורים שיעידו בפיהם שקידשה או שגרשה וא"כ בשטר הנכתב מעיקרא לראי' פשיטא דלא יועילו החתומים אלא מדבריהם ומ"ש דבר תורה עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד ר"ל דבר תורה לא חיישינן לזיופא ומשכחת לי' כ"כ בכ"י בלא עדים ומינה לדידן דמועיל עדים בשטר מדרבנן לא הוי למיחש לזיופא כל אלו תוכן דבריו באריכות וא"א לקבלם דאטו עדים כתובי בגט הלא לא כתיב אלא וכתב לה ספר כריתות שיכתוב לה דבר שמשמעו שכורת בינו לבינו ומנ"ל שיהי' שני' אנשי' חתומים תחת אותו הכתב וע"כ תאמר דילפינן דבר דבר מממון מה להלן שני עדים אף כאן והתם כתיב עפ"י שנים עדים יקום דבר ואם תאמר שם על פיהם ולא עפ"י כתבם א"כ ה"נ צריך אותן השנים אשר גורמים הכריתות יהי' ג"כ דווקא עפ"י ולא עפ"י כתבם ונמצא שלא הועיל התומים כלום בכל מה שכתוב בזה והיותר מחוור בזה תי' הלח"מ והוא ג"כ תי' השני שבתומים שם דס"ל לרמב"ם בוודאי מן התורה מועיל עדים שבשטר כל זמן שהם חיים וראוי להגיד אמנם מד"ס חותכים דיני ממונות עפ"י עדות שבשטר אעפ"י שאינם קיימים ועדיין לא נהירא לי דאכתי מדאורייתא מי שיש לו שטר ומתו העדים בטל השטר והנה הקב"ה בעצמו יועץ לירמי' ולמען יעמדו ימים רבים ואע"ג דנימא דזה גופי' הי' תיקון חכמים ותקנות קדמונים הי' בימי הנביאים ומצאנו טובא כה"ג מ"מ קשה מאוד לומר דמן התורה לא הי' שום שטר מועיל וכל אשה שנתגרשה משמתו עידי' לא הי' לה שום ראי' על גירושי' והלא דרכי' דרכי נועם כתיב ועוד קשה על הרמב"ם שברר לו דרך לעצמו לא כהרי"ף רבי' דס"ל להדיא פ"ד אחין כשיטת תוס' דעד מת שבשטר מהני עכנ"ל דדברי הרמב"ם בנויים הם על דברי הרי"ף ומישך שייכי אהדדי והוא דהרי"ף כ' שם דלא אמרינן כמי שנחקרה עדותן בב"ד אלא בשטר שיצא מת"י העדים ליד בעלי השטר שאז נאמר דחתימת ידם הוי ממש כאלו הגידו כן בפני ב"ד חשוב ואע"ג לפעמים בעלי השטר חוזרים ומפקידים השטר אצל העדים מ"מ כיון שתחילת חתימתן עומד השטר להמסר ליד בעלי השטר והו"ל הגדה מעליא משא"כ התם באמת אי הוי כותבים זמן בקדושין והי' מתקנים חכמים להניחן אצל העדים על כרחן של בעלי השטר נמצא אי בעי עדים לכבוש עדותן ולשרף השטר הרי יכולים לחזור ולהגיד לא מחשיב חתימתן כהגדה אלו תוכן דבריו על פי פשוטו ועמ"ש מלחמות ד' שם ובס' הזכות והשתא ס"ל לרמב"ם דבזמן התורה שלא הי' חוששים לזיופא והוי חתימת העדים כמי שנחקרה עדותן בב"ד דלא יכול לחזור בו מחתימתו וכיון שבשעת החתימה כבר נחקר העדות בב"ד מה לי אם מת אח"כ שכיון שכבר נחקר בחיותו אמנם משנתקלקלו הדורות ונחשדו אזיוף ואפשר שהי' זה כבר מימי ישעי' הנביא דכתיב הוי החוקקים חקקי און ומכתבי עמל יכתבו ע"ש קפיטל י' מן אז לא הוכשר שטר בלתי קיום והנפק וכן פירש"י בירמי' ספר המקנה ואת החתום ואת הגלוי דהיינו הנפק וכן משמע שכבר נהגו בו אז ואפשר בשעת החורבן דפרצי בכתבי עמל ובעי הנפק והדר אכשר דרא ואוקמי אדאורי' דלא בעי הנפק אח"כ חזרו לקלקולן ונתחדש התקנה קמייתא יהי' איך שיהי' מן אז והלאה אע"ג שחתמו העדים ומסרו לה ליד בעלי השטר מה מועיל כל זמן שלא כתבום יכולים העדים לחזור ולהגיד כל מה שירצו במגו שיאמרו אין זה כתב ידינו ולא הוי חקירה עד שנתקיים וכן אם נתקיים השטר או הגט והעדים עדיין קיימים נמצא הו"ל כנחקרה עדותן בחייהם הוי שפיר דאורייתא אפי' אחר שמתו אמנם לפעמים שמביאים השטר שאינו מקוים והעדים כבר מתו נמצא לפי מה דתיקנו עתה שכל שטר צריך קיום ונמצא מתו אלו ולא נחקרה ומה יועיל עתה קיום ומ"מ משום תיקון העולם תקנו שמועיל גם זה כנ"ל נכון בעזה"י ומשום כן טוב וישר לקיים כל שטר מיד אחר חתימתו באופן שתהי' עדות מן התורה: