כִּ֣י אָמַ֗ר בְּכֹ֤חַ יָדִי֙ עָשִׂ֔יתִי וּבְחָכְמָתִ֖י כִּ֣י נְבֻנ֑וֹתִי וְאָסִ֣יר ׀ גְּבוּלֹ֣ת עַמִּ֗ים ועתידתיהם [וַעֲתוּדֽוֹתֵיהֶם֙] שׁוֹשֵׂ֔תִי וְאוֹרִ֥יד כַּאבִּ֖יר יוֹשְׁבִֽים׃
חובות הלבבות
וְיַחְשֹׁב כִּי הוּא הַמֵּטִיב בָּהּ לְעַצְמוֹ וְהַקּוֹנֶה אוֹתָהּ בְּכֹחוֹ וּבְחָכְמָתוֹ כמ״ש סַנְחֵרִיב (ישעיהו י׳:י״ג) בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי וְאָמַר נְבוּכַדְנֶצַּר (דניאל ז) הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָא וְאָמַר פַּרְעֹה (יחזקאל כט) לִי יְאוֹרִי וְגוֹ׳. וּכְבָר יָדַעְתָּ מָה שֶׁהָיָה תֵּכֶף לְמַאֲמָרָם מֵהֲרִיסַת מַלְכוּתָם וְהַשְׁחָתַת מֶמְשַׁלְתָּם.
גן נעול
(ישעיה י, יג) "ובחכמתי כי נבונותי". והן דברי סנחריב מלך אשור שהתפאר כי בכחו ובעוצם ידו כבש העמים והממלכות, ולא ה' פעל כל זאת. וְתֵּאֵר עצמו "חכם ונבון". ובאמת היה רשע ובליעל גבה לב עד להשחית, כדרך הנאמר אצל חירם. גם דיבר נאצות גדולות כמפורש בספר מלכים ובחזון ישעיהו. ולכן אמר הנביא על הדברים האלה (י, יב) "אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו". כלומר על גודל לבבו בחכמתו ובתבונתו, שגבה עד להֶשְׁחֵת ונתן לבו כלב אלהים. וכן על רום עיניו בעשרו ובכבודו שהוא מתפאר בעושר מלכות ובשָׂרָיו. וכן היה כי אבד כבודו ועושרו פתאום, גם שָׁב בבשת פנים לארצו. והנה היה מִכַּת ה"חכמים בעיניהם ונבונים נגד פניהם":