ישעיהו מח:יז מחשבת ישראל: עקידת יצחק, האמונות והדעות, חובות הלבבות וגן נעול

כֹּֽה־אָמַ֧ר יְהוָ֛ה גֹּאַלְךָ֖ קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ מְלַמֶּדְךָ֣ לְהוֹעִ֔יל מַדְרִֽיכֲךָ֖ בְּדֶ֥רֶךְ תֵּלֵֽךְ׃

עקידת יצחק

אמנם יש מות קשה הימנה ובלתי מפורסמת שהוא הרע בהחלט והיא המיתה הנפשיית אשר מטבעה לחיות תמיד אם לא באשמת בעליה כי על זה אמר החכם (קהלת ז׳:כ״ו) ומוצא אני מר ממות את האשה וגומר טוב לפני אלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה כמו שכתבתי זה יפה בפרשת תזריע שער ס"א. והנה לפקוח עינים עורות אצל האונאות הללו אשר הם גדולות הערך מאד אמר הנה ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות וגומר כי הפרש יש למתבונן בין החיים הנזכר בזה המקום לנזכרים להלן באומרו החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים. וזה כי שם שם חיים לעמת מות וברכה לעמת קללה והוא ידוע שהדברים הפכיים והחיים אשר זכר שם הם חיים ממש אשר עליהם אמר ובחרת בחיים כמו שיבוא עוד ביאורו. אמנם בכאן אמר החיים והטוב והמות והרע ומהראוי שישפטו הפכיים גם כן טוב כנגד חיים ומות כנגד רע והוא שיאמר שנתן לפניהם שני מיני החיים. החיים והחיים הטובים רצוני החיים בסתם והם החיים המדומים מצד אחד ולעומתם החיים הטובים אשר אמרנו וכמו שעל זה האופן אמר לטוב לנו כל הימים לחיותינו כיום הזה (דברים ו'). קרא טוב בסתם להצלחת העולם שכלו טוב וקרא חיים סתם לחיותנו החיים הגופיים כיום הזה והוא דבר נכון שהרי הטוב לא יתואר בתואר מעולה ממנו עד שנאמר טוב חי כמו שיתוארו החיים בו באמרנו חיים טובים. ומאמרו זה הוא ממש כמי שנותן לפניהם אבן של זכוכית אחת ספיריית ובהירה ומרגלית אחת מאד יקרה ואומר ראה נתתי לפניך היום שתי אבנים אלו והוי יודע כי אחת מהנה היא יפת המראה לבד אמנם השנית אם שאינה יפה המראה כמוה יש לה סגולות נפלאות להעמיד הבריאות ולהשאיר החיים בחר לך אחת מהנה כי מעתה גלה אזן אנשים בתכלית הגלוי וההכרה והנה הטפש לא יחוש למאמר ולמראה עיניו ישפוט לברור ביפה ויעזוב הטובה. אמנם הפקח ישמע לקול מוריו יבחר לעצמו הטובה ויעזוב היפה וכן אמר להם ראה נתתי לפניך היום את החיים אשר יתאוו אליהם האנשים ויתאנו בהם ויכשלו ביופים כאשר ילכד הסכל בבהירות יופי הזכוכית גם נתתי לפניך את הטוב והוא ההצלחה הנפשיית אשר היא במדרגת האבן היקרה והמסוגלת אשר בה ירצו השלמים עם היות שאינה יפה למראה כי הרבה צער ופרישות מתאיות העולם וייסורין מצויין לצדה וכאלו הם שני ענינים הפכיים כנגד שני חלקיך בחיים החיים הם תשוקת הנפש החיונית והטוב תשוקת הנפש המשכלת. וגם נתתי לפניך שני מיני רעות לשני חלקך אלו והם המות והרע כי המות והצער הגופי הוא הרע לגופך והוא אשר ירחיקהו. אמנם הרע בהחלט הוא רוע הנפש והפסדה ואתה אם בעל נפש אתה מאוס ברע הנפשיי וולא תמאס המות המדומה וצער הגוף כמו שאז"ל (שבת פ"ג:) זאת התורה אדם כי ימות באהל אין דברי תורה מתקיימין כי אם במי שממית עצמו עליה ואמרו (ילקוט פ' בראשית רמז י"ד) שאם יחיה ימות ואם ימות יחיה. הנה שביאר להם הענין ופירשו בטוב משני קצותיו וכבר הפליג להראות בהם באצבע האות אשר יישירו נגדו בהיותו להם תכלית נכסף אל המציאות האנושי כדי שלא יתחלף להם האמתי במדומה לרבים והיא הישרה הכרחית ראשונה ואולם לא יושלם הלמוד בהודעת התכלית לבד אם לא בשידע הדרך יגיע אל התכלית ההוא כי מה תועלת בשתדע העיר ששם מגמתך אם לא תדע אי זה דרך יגיעך אליה וזה יושלם בשני ענינים בידיעת הליכת הדרכים הטובים ובחזרתו מהרעים והמתעים כשיתעה *כמו שהרפואה וכו' הנה ידוע כי חכמת הרפואה מתחלקת לכמה חלקים פרטיים, אבל בבחינת תועלתה לבני אדם היא נחלקת בכלל רק לב' חלקים, הא' ידיעת הדרכים אשר על ידם ישמר האדם מכל חולי ומדוה הנקראת בשם "דיאטיק", והב' ידיעת הדרכים והאופנים איך ירפאו החולים כבר, הנקראת בשם, ומעתה יאמר הרב ז"ל, כי גם חכמת רפואת הנפש תחלק לב' מחלקות, האחת כוללת ידיעת הפעולות הטובות והנרצות בעיני ה' אשר יעשה אותן האדם, והפעולות הרעות המתועבות בעיניו אשר יחדל מעשותן למען השמר על ידה מנפול בפח הרשעה, כי אם לעשות הטוב תמיד, והב' כוללת הדרכים והאופנים אשר ישתמש בהם האדם אשר כבר חטא ואשם לאלהיו, ברצותו לעזוב דרכו הרע ולשוב אל ה' באמת ובתמים. ויען כי הי"ת הודיענו בעצמו כל זאת בתורתו אשר נתן לנו אה"כ ממנו, "אני ה' מלמדך להועיל" (בבחינת הידיעה הראשונה) "מדריכך בדרך תלך" (הרומז אל הידיעה השניה), כי ר"ל שהוא מחזיר ומשיב אותך לאחור מדרך הרשעה, אם כבר החילות ללכת בה, למען הוליכך אח"כ בדרך הנכוחה והישרה. כמו שהרפואה תתחלק אל שמירת הבריאות ואל חזרתה כשתסור והנה המלאכה רבה מאד בחזרתה מבשמירתה והוא מאמר הכתוב אני ה' מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך (ישעיהו מ״ח:י״ז) כי הענין השני הוא להדריכנו מהדרך המעוקלת אל הישרה אשר ילך בה כשיקרה שיטעה בה ולזה אמר אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלהיך ללכת בדרכיו ולשמור מצותיו וחקותיו ומשפטיו כבר הציבה התורה ציונין בכל דרכי החיים אשר לא יוכל לטעות בהם כלל וכמו שאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג׳:י״ז) וגם לכשיטעה ויסור מני דרך כבר שם בתוכם מצות התשובה וכל מלאכתם כמו שנתבאר ענינה משלם בשער הקדום וסוף דבר כבר כלל במצות כל מה שהוא בסור מרע ועשה טוב. וגם בזה לא יושלם כי אם בשידע הפועל התועלת המגיע אליו מההגעה אל המקום ההוא. וזה מה שיחלק ג"כ לשנים. האחד שידע התועלת המגיע מההלוכה ההיא לשם. והב' שידע הנזק והרע שיגיעהו מהנמנע מעשות כי על כן הסכימו כל בעלי הדתות להניח שכר על המעשים הנאותים ועונש על המבטלים. ועל זה אמר בפירוש וחיית ורבית וברכך יי' אלהיך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה הנה בזה הודיעם התועלת המגיע בדרך ההוא כי בדרך ההוא יחיה חיים טובים חיים רבניים בקיום ורבוי ההצלחה בברכת יי' בארץ ההיא אשר הוא ודאי רמז אל השגת ההצלחה הנצחית בטוב יי' בארץ חיים. ועל גלוי הרע המגיע בתעייה אמר ואם יפנה לבבך ולא תשמע ונדחת והשתחוית לאלהים אחרים ועבדתם. הגדתי לכם היום כי אבוד תאבדון לא תאריכון ימים על האדמה אשר אתה עובר את הירדן לבא שמה לרשתה. אמר הגדתי לכם היום לפי שחדשות הוא מגיד אשר לא ידעום הראשונים כי הראשונים לא שיערו אחר מיתה הגוף מיתת אחרת כלל ולזה הפליא מאמרו באומרו הגדתי לכם היום כי אחר שתאבדו בעולם הזה תאבדו שנית מן העולם הבא לא תאריכון ימים על הארץ החיים אשר אתם עוברים מעברות הירדן ודאי שמה לרשתה כמא דאיתמר ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ (ישעיהו ס׳:כ״א) והרי הועיל להם בהודיעם הטובות אשר יכספום והרעות אשר יבקשו ההצלה מהם. וכל זה עדין לא הועיל אם לא ימצאו אליו הדברים העוזרים והסומכים להגיעו אל סוף המעשה כמו שאמר שלא יתכן ההליכה אל המקום לקנות הטוב ההוא ולהנצל מהרע אם לא שיזדמן לו ממון להוציאו ובהמה לרכוב עליה וכיוצא וגם זה יחלק בכל מעשה להרבה דברים. אמנם נחלק אותו לשני מינים. האחד מציאות היועצים הנאמנים להדריכו במעשה ההוא אשר יעשה שם והשני השלמות ספוקו בכל מה שיצטרך לשם. ועל הראשון מאלו השנים אמר בענין הזה העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. והכוונה לא תאמרו שבשום זמן מהזמנים יחסר לכם יועץ חכם ומישיר שילמד ויישיר אתכם במעשיכם ולזה חסרתם את חקכם כסוחר שהלך אל מדינת הסחורות ולא ידע להזהר ונתאנה והפסיד. כי אנכי מעיד בכם היום את השמים ואת הארץ העדה שלמה ומספקת לעד לעולם כי היום נתתי לפניך החיים והמות הברכה והקללה ואתם רשאים ובחיריים ליטול לכם המנה היפה למען תחיה אתה וזרעך וזרע זרעך עד עולם. ומעתה לא נשאר לך שום תרעומת מזה:
שאל רבBookmarkShareCopy

עקידת יצחק

והנכון בעיני יותר מפני שעיר מקלטו היא תחת ממשלת הכהן הגדול בכלל כל ערי הלויים והם נתונים לו לכל עבודת הבית נוסף על מה שהוא ראש בית אבותם וכשבא הרוצח לשם הרי זכה בו אדוני הארץ להיות כאחד מבני העיר לכל צרכי העיר מסיה ועבודותיה וראתה החכמ' האלהית שלא ימשול בו רק ימי מלך אחד. ולזה במות הכהן הגדול שהוא מלך עליהם הן לזמן קרוב או רחוק ישוב אל ארץ אחוזתו. ואחר שזכר כל אלה החלוקים הקפיד על שמירתן ודקדוקן לפי שכל גופי התור' והמצוה תלוין עליהם על הדרך שנתבאר ואמר והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם כל מכה נפש וגו'. ולא תקחו כפר לנפש רוצח אשר היא רשע מצד מה שנתברר מצד מעשהו ששוא חייב למות כי הוא מהמחויב שתיסרהו מדת רשעו כמו שנזכר וימות על פי ב"ד או על פי גואל הדם מבלי שום כופר והצלה כלל וכן לא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו וגו'. כי הראוי לנוס אע"פ שלא היה רשע לגמרי לא יצילוהו בשום פנים כי כל אחד ראוי שיקבל עונשו המיוחד אליו כפי רשעתו. וכבר החמיר בזה בפ' משפטים לומר וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות אפילו שיהיה כהן מוכן לעבודה לא יהיה משוא פנים ושום חנופה בדבר. ובענין קליטת המזבח כתבנו שם הנראה לפי פשט הכתוב ועל פי חז"ל אמנם בכאן אמרו לא תחניפו את הארץ וגו' ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו. והנה הרמב"ן ז"ל פירש כי ענין חנופת הארץ היא המנעה מתת פירותיה בפשע יושביה כלומר לא תעשו אותה שתהיה חנפה בעשות הפך מהראוי לעשות עד כאן. ואני לא ידעתי איך יקרא חנפות מניעות הטוב ממי שאינו ראוי לו ועוד מה טעם ולארץ לא יכופר וגו'. והנראה בעיני שהוא הפך ממש ממה שפירשו. וזה כי כל עוד שלא יעשו משפט בדיני נפשות אלו על המשפטים אשר הזכיר והארץ תתן את יבולה הרי היא חנפה שהיא נושאת פנים לרשעים ומוציאה את פירותיה והוא כנגד היושר האלהי כי מהראוי לה שלא תוסיף תת כחה לעוברי עבירה. ובזה יצדק יפה לא תעשו אותה חנפה כי הדם יחניף את הארץ במה שהיא עושה פירות לאנשי דמים והיא חוטאת בזה כמו שאמר גם כן גבי מחזיר גרושתו אחרי הוטמאה וגו' ולא תחטיא את הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה (דברים כ״ד:ד׳) וכן במקום אחר ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה (ויקר' י"ח) ולארץ לא יכופר וגו'. ירצה לא יוסר ממנה זה השם של חנופה כי אם כשיעשו משפט לשפוך דם השופך ואם לא תתחייב למנוע פירותיה והכל ישאו עונם והוא מה שפירש באומרו ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל. הנה שבכל זה נתן להם עצה נכונה וגלה את אזנם במה שיכירי מאזני המעש' אשר אמרנו כדי שלא יוכלו לטעות אחר כך בדבר מכל מה שנאמר סכלות או שגגה כמו שהיה משפט אלו הנענשים על המשפטים הנזכרים ועל פי הדברים האלו השיגו את אבותינו מה שהשיגום מהצרות והעונשים העצומים כפי שיעור מה שהוזהרנו והותרנו על כלם וכמו שנמשך להם העקר מהשאיר האומות ההם אשר כל כך הוזהרו והותרו עליהם כמו שנזכר עד שג"כ בנבואה שזכרנו הזכיר זה באומרו העבד ישראל אם יליד בית הוא וגו'. עליו ישאגו כפירים וגו'. גם בני נוף ותחפנחס וגו' (ירמיהו ב׳:ט״ו). יאמר כי מדרך המעולה החשוב להשגיח על הצלת עבדו ויליד ביתו כמו שישגיח על הצלת בנו העובד אותו וא"כ אין צריך לומר אם היו ישראל כבנים לפני המקום אלא אפילו יהיה כעבד ויליד בית לפני אדוניו יש לתמוה עליו ולשאל מדוע היה לבז מאלו הגוים אשר סביבותם ולא יצילם אלהיהם מידם אלא מצד מה שהשיגם מה שייעד אליהם ביאר באזניהם לאמר והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדכם וצררו אתכם וגו'. והראי' כי עליו ישאגו כפירים כלומר מלכים קטנים ופחותים ולא יבאו בחשאי חרש לאמר כי נתנו קולם והיה להם זמן ומקום להשמר מהם ולעמוד כנגדם ולא יכולו וישיתו ארצו לשמה עריו נצתו מבלי יושב בפתע כאלו היו מלכים גדולים באים ולא עוד אלא גם בני נוף ותחפנחס שהם משפחות מצרים הרואים את כבודך וגבורותיך ורגזו וחלו מפניך פרקו עול תורה מעליהם והכו על קדקדך הלא זאת תעשה לך עזבך את יי' אלהיך בעת מוליכך בדרך. והוא עת שסדר לפניך תורה ומוסר והיישירך בדרך תלך בכל האזהרות והזרוזים וההתראות שהתר' בפניך וכמ"ש אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך (ישעיהו מ״ח:י״ז) כי אם היית שומעת לא היית צריך לרדת מצרים לשתות מי שיחור ולא לאשור לשתות מי נהר כי עמך מקור חיים אשר לא יכזבו מימיו כמו שנזכר בשער הקודם והייתי שוכן בתוככם תמיד וכל אומה ולשון לא היו שולטים עליכם זה הוא הנרא' באלו הענינים דרך נכון וישר ועם זה כתבנו מה שהית' הכוונה:
שאל רבBookmarkShareCopy

האמונות והדעות

ואחרי כן אשביע על כל מבקש חכמה שמעיין בו, בשם הבורא יתברך, שיכוין את לבו בעת שיקראהו ויכוין בו כוונתו ויעזוב התואנה והערבוב, עד שתשלם לו הטובה ותתום לו התועלת באומץ מי שלמדנו מה שמועיל לנו, כאמרו (ישעיה מ"ח י"ז) אני י"י אלהיך מלמדך להועיל וגו'. וכאשר ינהג החכם והתלמיד בספר המנהג הזה יוסיף בו המאמין אמונה, ויסתלק הספק מעל המסתפק, וישוב המאמין בקבלה להאמין בעיון ובהבנה, ויעמוד הטוען בשקר ויתייסר המתעקש המתאנה, וישמחו הצדיקים הישרים, כאמרו (תהלים ק"ז מ"ב) יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פיה מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי י"י. ובזה ייטבו מצפוני בני אדם ותוך תפלתם כאשר יהיה עמם בלבם, גוער בם על התעות ומעיר אותם על הנכונה, וכאשר אמר החסיד (תהלים קי"ט י"א) בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך. ותתקיים אמונתם בעסקיהם ותמעט קנאת קצתם בקצתם על עניני העולם, ויבאו כלם לפני אנשי החכמה ולא יטו אל דבר אחר, ותהיה להם תשועה טובה ורחמים, כאמרו (ישעיה מ"ה כ"ב) פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ כי אני אל ואין עוד. כל זה יהיה עם הסתלקות הספקות והסרת השבושים, ותתפשט הידיעה באלהים ובתורתו כהתפשט המים בחלקי הים, כמו שאמר (חבקוק ב' י"ד) כי תמלא הארץ לדעת את כבוד י"י כמים יכסו על ים:
שאל רבBookmarkShareCopy