ישעיהו נב:ח מחשבת ישראל: פור הוא הגורל; דרשות לפורים, קול התור ונצח ישראל

ק֥וֹל צֹפַ֛יִךְ נָ֥שְׂאוּ ק֖וֹל יַחְדָּ֣ו יְרַנֵּ֑נוּ כִּ֣י עַ֤יִן בְּעַ֙יִן֙ יִרְא֔וּ בְּשׁ֥וּב יְהוָ֖ה צִיּֽוֹן׃

פור הוא הגורל; דרשות לפורים

מעשה. פעם אחת היה זוג, איש ואשתו, והיו יראי אלוהים מופלגים מאד מאד. ולא היה מכיר בה מתוך צניעות שביניהם.1ראה רש"י לבראשית יב, יא. וכבר נאמר (שבת נג, ע"ב): "כמה צנוע אדם זה שלא הכיר בה באשתו". "ועמדה לפני המלך ותהי לו לסוכנת, ושכבה בחיקך וחם לאדוני המלך... והמלך לא ידעה" (מלכים א, א, ב-ד). ואף היא הייתה מסתירה פניה כי נתבוששה מהביט אליו, שנאמר "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלוהים" (שמות ג, ו).2 "אסתר מן התורה מניין? – ואנכי הסתר אסתיר" (חולין קלט, ע"ב). ואע"פ שנאמר "כי עין בעין יראו" (ישעיה נב, ח), כבר דרשוהו חז"ל – אל תקרי עין אלא אין, שנאמר "היש ד' בקרבנו אם אין" (שמות יז, ז). ומנהגם היה מנהג יהודים, ואת מאמר אישה הייתה עושה כי הייתה באמנה איתו, והמלך לא ידעה. והייתה נותנת יקר לבעלה, ואף הוא היה מכבדה יותר מגופו, והיה חוט של חסד משוך עליהם. וחיו חייהם בנעימים. אף הם זכו לזרע של קיימא, שנאמר: "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך" (תהלים קכח, ג).
שאל רבBookmarkShareCopy

קול התור

קנו) תקון עולם במלכות שדי, – כל לשון תקון הוא ביעודו דמב״י זהו תכלית התכליתין של כל עבודת האתחלתא בעקבות משיחא אשר עיקריה הם קבוץ גלויות, בנין ירושלם, ביעור רוח הטומאה מן הארץ, גאולת האמת, קדוש השם ותקון עולם במלכות שדי עפ״י הכתוב (ישעיהו נ״ב:ח׳): עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון, היינו קיבוץ גלויות. פצחו רננו יחדיו חרבות ירושלם, היינו בנין ירושלם וביעור שממת הארץ. נחם ה׳ עמו גאל ירושלם, היינו גאולת האמת כי ירושלם נקראת עיר האמת. חשף את זרוע קדשו לעיני כל הגויים, היינו קדוש השם. וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו, היינו תקון עולם במלכות שדי. כל אלה ביעודו של משיחא דאתחלתא משיח הראשון משיח בן יוסף הבאים באיתערותא דלתתא ושלמותם ע״י משיח בן דוד שיבוא בב״א.
שאל רבBookmarkShareCopy

נצח ישראל

ובמדרש, חטאו בראש "נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר יד, ד), ולקו בראש "כל ראש לחלי" (ישעיה א, ה), ומתנחמים בראש "ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם" (מיכה ב, יג). חטאו בעין "ומסקרות עיניהם" (ר' ישעיה ג, טז), ולקו בעין "עיני עיני ירדו מים" (איכה א, טז), ומתנחמים בעין "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון" (ישעיה נב, ח). חטאו באוזן "ואזניהם הכבידו" (זכריה ז, יא), ולקו באוזן "ואזניהם תחרשנה" (מיכה ז, טז), ומתנחמים באוזן "ואזניך תשמענה כו'" (ישעיה ל, כא). וביאור ענין זה, כי כל ענין ישראל הוא בדקדוק גמור. שאם חטאו ישראל באבר אחד, אותו דבר נלקה, ואותו דבר חוזר להרפא, ובזה נתרפאו לגמרי. ואם חטאו באבר זה, ובאה המכה על ענין אחר, לא נתרפא החטא לגמרי, מאחר שלא הוכה באותו אבר שהיה בו החטא. לכך באותו דבר שחטאו בו נלקו, ובו נתרפאו:
שאל רבBookmarkShareCopy