כִּֽי־יְ֭הוָה יִתֵּ֣ן חָכְמָ֑ה מִ֝פִּ֗יו דַּ֣עַת וּתְבוּנָֽה׃
גן נעול
(משלי ב, ו) "כי יי' יתן חָכְמָה מפיו דעת ותבונה". פירוש "חכמה", רוח חכמה המצייר ציורי הצדק בלב. וכדברי הכלל הכ"ז. והנה בפסוק שלפניו אמר (ב, ה) "אז תבין יראת יי' ודעת אלהים תמצא". ומוסב על הענין שלפניו שאמר (ב, ב) "להקשיב לחכמך אזניך תטה לבך לתבונה". והודיע שאם יחפוץ בחכמה ובתבונה ינחל גם שניהם, אע"פי שדרכי החכמה סותרות לדרכי טבע הלב. וכדברי הכלל הכ'. גם אין עליהן מופתי הדעת וכדברי הכלל הט'. הנה בהיות האדם חפץ בחכמה בעבור יראת ה' שצוה על הדרכים הללו, יזכה שיעזרוהו השם ב"ה ויתן יראתו בלבו. ואז יבין כבוד השם וגדלו וע"י כן יחכם במאוד. כי היראה [היא] יסוד החכמה, וכדברי הכלל הכ"ה. וכן בהיות האדם חפץ בתבונה להשיג בהשגות הצחות בענינים האלהיים, הנה כנוח עליו העזר האלוהי ימצא דעת אלהים בנפשו וישיג תבונות רבות. ולכן ראש הכתוב "אז תבין יראת יי'", שב על "להקשיב לחכמה אזנך". וסוף הכתוב "ודעת אלהים תמצא", שב אל "תטה לבך לתבונה". וחזר ופירש איך יבין ביראת ה', ואיך ימצא דעת אלהים? ואמר "כי יי' יתן חכמה", כלומר השגחת השם ב"ה ועזרו דבקים בחפצים בחכמה. והוא ב"ה נותן רוח יראת ה' בלב האדם. והוא מַתַּת החכמה שע"י כן מצטיירים ציורי החכמה בלב. וכן מפי השם ב"ה בא לאדם רוח דעת ותבונה וע"י כן ימצא דעת אלהים.
חובות הלבבות
וְהַגְּדוֹלָה שֶׁבַּטּוֹבוֹת אֲשֶׁר הֵיטִיב בָּהֶם הַבּוֹרֵא לַעֲבָדָיו הַמְּדַבְּרִים אַחֲרֵי הַמְצִיאוֹ אוֹתָם עַל תְּכוּנַת הַכָּרָתָם בָּהֶן גְּמוּרָה וַהֲבָנָתָם שְׁלֵמָה, הִיא הַחָכְמָה אֲשֶׁר הִיא חַיֵּי רוּחָם וְנֵר שִׂכְלָם. וְהַמְּבִיאָה אוֹתָם אֶל רְצוֹן הָאֱלֹהִים וְהַמַּצֶּלֶת אוֹתָם מִקִּצְפּוֹ בעוה״ז ובעוה״ב. כַּאֲשֶׁר אָמַר הַכָּתוּב (משלי ב) כִּי ה׳ יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה. וְאָמַר אֱלִיהוּא (איוב לב) אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם. וְדָנִיֵּאל אָמַר (דניאל ב) יְהַב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין וגו׳. וְאָמַר הַכָּתוּב (ישעיה מח) אֲנִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ:
גן נעול
(איוב לב, ז) "אמרתי ימים ידברו, ורוב שנים יודיעו חָכְמָה". פירוש "חכמה", דרכי החכמה ומנהגיה וכדברי הכלל הי"ב. ופסוק זה אמר אליהוא שגם הוא מתחלה חשב שֶׁתִּוָדַע החכמה ברוב השנים, ולכן בהיותו צעיר לימים, שָׂם יד על פה והאזין מה שידברו הזקנים ממנו. ועתה שעמדו ולא ענו עוד, ולא יכלו להשיב על טענת איוב, נתברר לו כי אפשר שתמצא החכמה יותר בילד חכם. כי מצא בנפשו עניני חכמה שהיו נעלמים מן הזקנים הללו. וטעם הדבר (משלי ב, ו) "כי יי' יתן חכמה", והכל כפי יושר רוח האדם המבקש חכמה ומטהר נפשו ורעיוניו לקבלה. ואז ימצא עזר אלוהי ויחכם במעט זמן יותר מאשר יחכמו הזקנים בשנים רבות, וכמו שבארנו למעלה (חדר ב' חלון ו'). ועל זה אמר (לב, ח) "אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם":