כִּֽי־יְ֭הוָה יִתֵּ֣ן חָכְמָ֑ה מִ֝פִּ֗יו דַּ֣עַת וּתְבוּנָֽה׃
שפת אמת
ואיתא במד' על פסוק ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה משל למלך המחלק מנות וכשבא בנו נותן לו מחלק שבפיו כו' ע"ש. וכל זה מתקיים בימים אלו כי חכמה הוא חיות הכל כמ"ש כולם בחכמה עשית. וה' יתן חכמה הוא בר"ה ויוכ"פ שהקב"ה נותן חיים לכל ברי'. מפיו דעת הוא בסוכות. ותבונה הוא בשמ"ע שהוא התישבת הדעת בהמקבל שזה ההפרש בין דעת לתבונה. וי"ל עוד מפיו רומז על יוכ"פ שבנ"י מתענין ופיהם בקדושה רק בתפלה כל היום. וזה ההפרש בחג ושמ"ע שמיוחד לבנ"י ממה שבתוך פיו כנ"ל. והיא התורה. לכן בנ"י שמחין בשמחת התורה יותר מכל השפעות חיים ומזוני כנ"ל:
שפת אמת
במדרש ויתן אל משה. ה' יתן חכמה כו' לבנו נתן מתוך פיו דעת ותבונה כו'. שראינו בקבלת התורה היו ב' הבחי'. הדברות ששמענו מפיו של הקב"ה וב"ש. ואח"כ ויתן אל משה בכתב. והי' בחי' נעשה ונשמע. דהלוחות מעשה אלקים המה. ולכן כשקלקלו נעשה נשברו הלוחות. אבל בדברות ששמענו מפיו לא נעשה שינוי. והוא בחי' דעת שהוא התקשרות שאי אפשר להינתק לעולם. וכתיב ויתנצלו בני ישראל את עדים הכתרים של נעשה ונשמע כדאיתא במס' שבת. ולכאורה קשה כיון שכתר אחד הי' בעבור נשמע ולמה פרקו זה הכתר. אך הוא עצמו מעלת בני ישראל שהקדימו נעשה לנשמע שאין רוצין לשמוע רק שיבואו לידי מעשה. כענין כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו. שצריך להיות כל הרצון לשמוע ולהשיג כדי שיבוא לידי מעשה. וכיון שקלקלו העשיה פרקו גם כתר של נשמע עד שנתקן אח"כ על ידי מעשה המשכן. אך השבת הוא בחי' נשמע כי אין בו מעשה. לכן בש"ק מחזירין לישראל הכתרים. כי בזה לא חטאו. דאיתא שבת ניתן בצינעא. והוא עצמו כנ"ל כי לוחות הראשונות שהיו בפרהסיא ובקולות שלט בהן עין רע. ולמה היו בקולות. רק שהיו בני ישראל מוכנים לתקן כל המעשים ג"כ לולי הקדמת עמלק הרשע שכל החטא נעשה על ידו כמ"ש קול מלחמה במחנה. וכל מלחמה היא מלחמת עמלק. ויש לו כח בעשי'. אבל השבת שהוא למעלה מהעשיה והטבע. אין שם מגע נכרי. לכן משיגין בו הארה מלוחות הראשונות. לדעת כי אני ה' מקדישכם דרשו חז"ל הנותן מתנה כו' צריך להודיעו כו'. הענין כי שבת הוא מעין עוה"ב. יום שכולו שבת. והשי"ת שנתן לנו המצות נתן לנו הכלים וההכנות שנוכל לקבל המצות. והשבת הוא הידיעה והתקשרות להכין להשגת עוה"ב יום שכולו שבת. כי אני ה' מקדישכם מתקיים לעתיד לבוא באמת. ובשבת יש קצת מעין זה. וזהו לדעת כו' ע"י השבת כי אני ה' מקדישכם:
שפת אמת
במדרש כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ע"ש. כי לוחות הראשונות היו בדעת. מעין עשרת הדברות ממש. יתן חכמה הוא קצת דבר נפרד. נתינה להמקבל. ומפיו דעת ותבונה הוא התקשרות עצום. ובשבת כתיב לדעת כי אני ה' מקדישכם שיש בו מעין לוחות הראשונות. וכתיב בהם מעשה אלקים המה שהי' הרצון לתקן העשי' להיות בלי גשמיות. כדכתיב חרות חירות כו'. וכמו כן בשבת כתיב ושמרו כו' לעשות את השבת. פי' ושמרו לשון המתנה כמו אביו שמר את הדבר. שצריך להיות השתוקקות האדם בימי המעשה להשבת. ועי"ז יש התקשרות ימי המעשה להשבת. ועל ידי זה נתקן העשי' ג"כ. כי ששת ימים עשה כו' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש. פי' שימי המעשה הם התלבשות הקדושה בצמצומים עד לבוא לבחי' עשי'. ויש הפרש בין שמים וארץ כענין אענה את השמים והם יענו את הארץ. לכן בימי המעשה הגשמיות נפרד מהרוחניות. ובשבת נעשה הכל אחד שמים וארץ. ויכול להתהפך כל העשי' להיות רק רוחניות. כענין שכ' בזוה"ק שבתא יומא דנשמתין הוא ולאו דגופא. וז"ש שבת וינפש שלא הוצרך השמים להשתנות והארץ קיבלה נפש ונתעלה מבחי' גוף לנפש והנפש עצמה באמת היא רוחניות: