קהלת ח:יא מחשבת ישראל: עקידת יצחק, חובות הלבבות, גן נעול וספר העקרים

ואם שתהי' על דרך ההשגחה האישיית. לא ימלט גם כן משיהי' הענין על א' מב' פנים. אם שתהי' ההשגחה האלהית שוה על כל בני העולם. לתת לכל נמצא ונמצא די פרנסתו ולכל איש ואיש די מחסורו כצדיק כרשע. מבלי בחינה בין עובד אלהים לאשר לא עבדו. והנה אז תבטל לגמרי זאת הבחירה. לפי שזאת ההנהגה תהי' לעדה שאין הש"י מבחין בין טוב לרע. או שאין הרשע רע אצלו. אחר שהכל נסקרין לפניו בסקירה אחת. ויחייב מזה רוע הבחירה ולומר שוא עבוד אלהים. ועל כיוצא בזה אמר הנביא למה תתענו ה' מדרכיך וכו' (ישעיהו ס״ג:י״ז) ואם תהי' בפנים שניים. והוא שתהי' עין ה' על יראיו לבד להציל ממות נפשם ולחיותם בכל מיני צרכיהם. ומהרשעים יסתיר פניו וימותו ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל. היא מבואר שיהיו כלם טובים על צד ההכרח הגמור. לא על דרך הבחירה. כי איככה יוכל ויראה שום רשע שאם יחטא ואשם באחת מכל מצות ה' וכו' שתיכף ומיד ימנע הטוב ממנו. או ישוב גמול רע על ראשו ויחזיק ברשעתו. צא ולמד מדור המדבר כמה ימרוהו ויעציבוהו שם. ועם כל זה לא מנע המן מהם. כמו שדרז"ל על זה הענין עצמו ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לרח ניחוח ויהי וכו' (יחזקאל ט״ז:י״ט) אע"פ שנתת אותו לפניהם לא נמנע מהיות (ש"ר פ' מ"א ע"ש) וזה לפי שאין אונס והכרח גדול מזה. והנה הוא מבואר כי לפי צד מאלו הצדדין לא נשאר מקום להעניש את הרשעים על כפרם מציאות העלה הראשונ'. וחשבם שכל הפעולות נופלות במקרה הגמור ונמשכות מהכרח החמרים מבלי שום כוונת מכוין כלל ואין אבדן עולם גדול מזה. רצוני לחשוב אדם כדגי הים ובהמת השדה. ושומם כל הדברים המשיגים אותו בין טוב ובין רע למקרה ופנע וכאשר יזדמן. וגם לא ישאר שום מקום עיון בו יוכלו השכלים האנושיים לקיים מציאות הש"י והשגחתו. שהיא מבוא וסבה ראשונ' אל הגעת הצלחתם שבה יתקיים העולם בדרך מציאות הסולם ועלייתם בו כמו שאמרנו בשער הראשון. כי היא ההכנ' והסבה העצמית לפקוח עינים עורות לדרוש ולקבל שכר. אמנם כאשר נברא על האופן הזה מקיום הטבע אשר יכללוהו העשר' מאמרות האלו. ונתן אותו לטבע מיוחד לכל החמרים שיקבלו צורותיהם המיוחדות. כאשר יוקדמו לכל אחד ואחד סבותיהן העצמיות לפי טבעם ומזגם. כמו שחוייב פרסומו מסדר המאמרות בזה אחר זה במספר הימים המור' על סדר הקדימה והאיחור הזמניים אשר היה לקצתן על קצתן בשעת בריאתן כמו שיתבאר. כבר נתן מקום להפרע מן הרשעים. שעם הרגישם זה הסדור הנפלא היותו על האופן מהשלמות שיכללוהו העשרה מאמרות אשר היא הסולם המוצב לעיניהם. ולא שתו אל לבם לעלות בו לקיים בשכלם מציאות אל עליון אשר הוא עושה כל ולא קבלו עליו אלהותו בהיות פתח העיון פתוח לפניהם. וכמו שאמר מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת (איוב י״ב:ט׳) וכאשר נתבאר. וגם כי בהיות על זה האופן כבר יש להם לדעת שעל ידי זה הטבע שהוא כאפוטרופו של עולם איפשר ויכול להיות פעמים הרבה שהמקבלים את הטוב אין בידם טובם לזכות מעשיהם הטובים ואת הרע לא יקבלו ג"כ מצד רוע דרכיהם. מבלי שייוחס לבורא הכל מזה שום עול כלל. רק מצד מה שימשך מזה הטבע אשר עליו יסודר זה המציאות. וכמה הפליג שלמה המלך ע"ה להורות בחכמתו זה הענין הנפלא בספר קהלת. אשר בכלל דבריו אמר (קהלת ח') אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע. אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלהים אשר ייראו מלפניו. וטוב לא יהי' לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא לפני אלהים. אמר כי למה שלא נעש' ברשעים פתגם מעשה רעתם מהרה. וטובם נשאר בידם זמן מה. הם חושבים כי הטוב ההוא אשר עמהם בא ונתחדש להם חלף רשעתם ולזה מלא לבם אותם להתמיד ברעתם לחשבם כל עושה רע טוב בעיני המנהיג. ואין הענין כן אלא שכבר יהי' חוטא עושה רע מאת ומאריך לו. אם מפני שידע ליזהר מפגעי הייסורים הממשמשות לבוא עליו. ואם שחטאיו עדין לא גברו על הסבות המקיימות. כי על זה אמרו מאריך אפיה וגבי דיליה (ב"ר פ' ס"ז) אבל לא שהטוב ההוא נמצא ונתהוה בעבורו חלילה. כמו שהוא הענין אצל הצדיק. כי יודע אני כי לא לבד יאריך לו. כי גם אשר יהיה ויתחדש הטוב ליראי האלהים בעבור אשר ייראו מלפניו. ולא שנמשך להם במקרה מצד הנהגה אחרת. אמנם מציאות הטוב וחדושו לא יהיה לרשע. ולא יתחדש אליו בשום פנים. וגם אם לא נעשה בו פתגם מעשה הרעה מהרה למנוע טובו ממנו. הנה לא יאריך ימים עליו. כצל שדרכו להתארך. מיום ליום ברגע חצות היום. רצוני מהיום היותר ארוך עד היום היותר קצר בכל האפקים הנוטים. כלומר שלא ימשך אליו הטוב רק מעט מזער. וכל זה מפני שאיננו ירא מלפני אלהים. והכוונה שהרע הזה המגיעו בעצם מפני רשעתו. לא כמו שחשבו הטועים. כך פירשתי הכתובים האלה בפירושי לקהלת. והוא ענין נכון מאד להשקיט תלונות כאלו אשר יקרו יום יום ביושר הטבע והצדק המדה. והנה לפי זה הרשעים כי תצליח דרכם ולא פנו ולא שתו לבם לאמר מה זאת עשינו להוסיף רשע יום יום. עד אשר יחרה אף השם וקנאתו עליו ויטה ידו על הטבע הזה העומד עלינו. וכשל עוזר ונפל עזור. הנה הם חייבים משני אלו הצדדים לקבל את העונש. לפי שמאבדין את העולם עם היות שנברא באלו העשרה מאמרות. המלמדים אותם דעת ומרחיקים כל השבושים האלו מהם. וגם מזה הצד עצמו יתן מקום למתן שכרן של צדיקים. כי המה יראו כנגדם סולם העשרה מאמרות ופתח פתוח לרוחה לבא להורות מציאות האל ית' וקבלת אלהותו כמו שאמרנו. ומזה הצד הם טורחים ומסגפין עצמם בהתרחקם מהדברים הזמניים ומההנאות המדומות לקנות עולמם הרוחני. עם היות שי דעים שאף על פי שיחטאו באחת מהנה לא יחסר כל להם מכל צרכיהם בפתע. כי יש לאל יד הטבע להעמידם ולקיימם זמן מה. כי הוא המנהג שנזכר ברשעים. והם לא יסמכו על זה. אבל מטילים אימת בוראם על פניהם מצד הטוב והישר. וגם בהגיע להם קצת רע לא ייחסו אותו לבלי סדר המשגיח. כי אם אל הסדר הטבעי הלזה אשר לא הספיקה זכותו לבטלו כמו שנתבאר הענין הזה אצל רבה ורב חסדא (מ"ק כ"ח.) כמו שיבא בשער כ"ב ב"ה:

וְהָרְבִיעִי שֶׁיֵּדַע שֶׁהוּא שָׁמוּר עָלָיו וְנִכְתָּב בְּסֵפֶר עֲוֹנֹתָיו וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו הֶעְלֵם וְלֹא שִׁכְחָה וְלֹא הַנָּחָה כמ״ש (דברים לב) הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתֻם בְּאוֹצְרֹתָי וְאָמַר (איוב לז) בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם וְגוֹ׳, כִּי אִם יַחְשֹׁב כִּי הוּא מֻפְקָר וְאֵינֶנּוּ שָׁמוּר עָלָיו לֹא יִתְחָרֵט וְלֹא יְבַקֵּשׁ הַמְּחִילָה בּוֹ מִפְּנֵי אִחוּר עָנְשׁוֹ עָלָיו כמ״ש (קהלת ח) אֲשֶׁר אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה עַל כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע.

"האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה, ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה" (ישעיה ה, יט). פירוש. הנביא מוכיח אנשי העון ועקשי הלב, שהיו טוענים על דברי הנביאים המיעדים הפורענות בעבור חטאותיהם. וכשרואים רשעים מצליחים ואין הפורענות באה, חשבו מחשבות עון בלבם כדרך שאמר קהלת (ח, יא) "אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה, על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע". כלומר לפי שגזרת הפורענות ותשלום על המעשים הרעים אינם באים מיד כשנעשה הרעה, לכן לב בני האדם בהם לעשות רע. לכן לב בני האדם מלא טענות שוא ומדוחים להסכים לעשות כחפץ היצר הרע הנטוע בה. כי מלת "לב" בלשוננו הקדוש על השכל והבינה בנפש כמבואר בבית הראשון (חדר ה חלון א), והוא כנוי לשכל ולבינה כשהולכים במעקשים כמו שבארנו פעמים רבות. ועל הכַּת הזאת דִבֶּר הנביא פה. ולכן החל "הוי מושכי העון בחבלי השוא, וכעבות העגלה חטאה" (ישעיה ה, יח). ומלת "עון" על הֵעָוּת השכל והבינה בטענותיהם, והוא בהפך מן "ישר". וגם זה בארנוהו. ומלת "חטא" על דרכי הציורים הנטועים בטבע הנפש, שיש בכל אחד מהן דבר והיפך-הדבר. והעושה הרעה דומה לחוטא מן הדרך הטוב. ומלת "שוא" על ההעדר והאפס שאיננו במציאות. וזה על מחשבת השכל והבינה כי הם חושבים ומציירים דברים שאין במציאות, כמו שבארנו בבית הראשון (חדר ז חלון ד). שאין בדרכי הבינה דבר והיפך-הדבר במציאות, אלא האחד אמת והשני שוא. כאילו תאמר שהם חושבים שאין השם ב"ה משגיח באדם או עזב את הארץ וכיוצא בזה, ועל ידי המחשבות האלו יסכים הלב לעשות רע תמיד. ואין כן החוטא. וכמו שבארנו למעלה בפירוש "אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד" (חדר ב חלון יח). והנה הם מוסיפים כל עת חטא על חטא. ולכן אמר "הוי מושכי העון בחבלי השוא" (ישעיה ה, יח). כי הם מושכים בשכלם עונות בחבלים של שוא ותהו, מחשבות שאינן במציאות. וע"י כן "וכעבות העגלה חטאה", כי חוטאים חטא על חטא. ומפרש דבריו שהם אומרים "ימהר יחיש השם מעשהו שמודיע ע"י נביאיו למען נראה שכן הוא, כי על ידי שהוא מאריך ואינו עושה מהרה לִבֵּנוּ מלא לעשות רע". ועל כל פנים תקרב ותבוא "עצת קדוש ישראל" (ה, יט), כלומר הפורעניות והמעשים שהסכים עליו לעשותן. כי אחר שאינן על תנאי, ולפי דברי הנביאים יתקיימו בהחלט, מדוע אֶחֱרוּ לבוא? ואם תבאנה אז נדעה כי אמת בפי הנביאים. אבל עתה לא נוכל להבין ולהאמין כי יעץ כן עלינו. ולפני זה הוכיח כת משוקעי התאוה מושחתי הדעת בסכלות ובהוללות. ואחר זה הוכיח כת ה"חכמים-בעיניהם ונבונים נגד פניהם". וביניהם מוכיח לכַּת המסופקים אנשי העון. ותבין כי כל כתה רעה מחברתה. ולא אאריך יותר בזה, כי לא היתה הכונה רק לבאר מלת "עצה" הנזכר בכתוב שהיא על ההסכמה ההחלטית שהודיע השם ב"ה לנביאיו שהסכים על הפורעניות.