אֲשֶׁר֙ אֵין־נַעֲשָׂ֣ה פִתְגָ֔ם מַעֲשֵׂ֥ה הָרָעָ֖ה מְהֵרָ֑ה עַל־כֵּ֡ן מָלֵ֞א לֵ֧ב בְּֽנֵי־הָאָדָ֛ם בָּהֶ֖ם לַעֲשׂ֥וֹת רָֽע׃
תשובות משיב דבר
תשובה על שגיון ראיתי שהמופלג ומדקדק הר' אברהם לאנדמאן שי' דקדק אחרי מש"כ בהעמק דבר פ' שמות בפסוק ותמלא הארץ אותם מהם מבעי וכן ת"א מנהון. אבל לשון המקרא אותם בא ללמד דלא ארץ גושן לבד שהיה מיוחד לישראל ומלאה מישראל לבד. אלא אפילו כל ארץ מצרים שהיה עיקר ישיבת עם מצרים מכ"מ מלאה הארץ את ישראל. ומשמעות אותם עמם כמש"כ בס' ויקרא י"ז ה' עה"פ וזבחו זבחי שלמים לה' אותם כו'. ובא ר"א הנ"ל להשיג מכמה קראי שלא נכתב בשמוש כלל כמו והבית ימלא עשן ועוד הרבה. ע"כ הכתוב אותם הוא כדין וכדת ומת"א אין ראי' כי לשון ארמי לחוד ולה"ק לחוד עכ"ל. והנני לבאר דבכ"מ שפירש הכתוב אצל הפעל מלא הדבר אשר בו נתמלא לא כתיב שום שמוש וכן כאן אלו פי' הכתוב ותמלא הארץ בנ"י לא היה כתוב שום אות השמוש (זולת בישעי' ב' כתיב כי מלאו מקדם והוא משום שמשמעות מקדם ממה שיש בקדם היינו כישוף) אבל במקום שלא פי' אצל הפעל מלא אלא סמך על הכתוב מקודם כתוב באות השמוש. אבל לא בשמוש את ולא בשמוש מ' אלא בשמוש ב' כמו בקהלת ח' אשר אין נעשה פתגם הרעה מהרה ע"כ מלא לב בני האדם בהם פי' ברעה דכתיב מקודם. וכן היה ראוי לכתוב כאן ותמלא הארץ בהם אבל שמוש אותם משמעו בדבר אחר עמם ומת"א באמת אין ראיה כ"כ. ורק כעין ראי':