קהלת ט:ב מחשבת ישראל: עקידת יצחק וגן נעול

בהגדת (שבת נ"ה.) א"ר אמי אין מיתה בלא חטא ואין ייסורין בלא עון מיתבי שאלו מלאכי השרת להקב"ה רבש"ע מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון אמר להם מצוה קטנה ציויתיו ולא יכול לעמוד בה אמרו א"כ משה ואהרן שקיימו כל התורה כלה מאל"ף ועד תי"ו למה נגזרה עליהם מיתה אמר להם מקרה אחד לצדיק ולרשע (קהלת ט') הוא דאמר כי האי תנא דתניא רשב"א אומר משה ואהרן בחטאם מתו:

[קהלת ט, יא] "וגם לא לַחֲכָמִים לחם". פירוש "לחכמים", שאספו חֻקֵי החכמה אל לבם ונוהגים כן, וכדברי הכלל הי"ב. כי אחרי שהודיע שמקרה אחד לכל בענין הגזרות והמקרים הבאים מן השמים, כמו המלחמות והתחלואים דֶבֶר ודם ורעב וכיוצא, וכן בענין הטובות, הודיע עוד שגם בענינים הנמשכים בטבע ממעשה בני אדם ומכחות נפשם הנטועות בם, רָאָה תחת השמש שלפעמים ימנע מבעלי המדות והכחות האלו הפעולות הראויות להמשך מהן. ועל זה אמר (ט, יא) "שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ". ואם בטבע נמשכת המרוצה מקלות הרגלים והגויה, לפעמים תמנע מהם המרוצה. "ולא לגבורים המלחמה", ואם בטבע הגבור להתחזק ולהלחם, לפעמים ירך לבו מן החלושים ממנו. "וגם לא לחכמים לחם", ואם מטבע החכמה להעשיר את בעליה, כי לפירוש זה מלת "חכמים" הנכתב בפסוק זה כולל החכמים במנהגים ישרים, ובלימודיות וכל מלאכת-מעשה, כדרך (שמות לו, ד) "ויבואו כל החכמים" הנכתב אצל מלאכת המשכן, וכמו שבארנו (חדר ב' חלון י"ב). ומטבע כל אלה להמציא מחיה ולחם לבעליהן, הנה לפעמים אין לחם ואין שמלה בבית החכמים. ולא פרשתי "ולא לחכמים לחם" אעפ"י שנוהגים בחכמה, והיה ראוי שתדבק בם השגחת השם ב"ה, וכדרך (תהלים קיא, ה) "טרף נתן ליראיו", לפעמים ירעבו ויצמאו, כי כבר דבר על ענין זה בפרשה שלפניה, באמרוֹ (קהלת ט, ב) "מקרה אחד לצדיק ולרשע" וגו' וכמו שבארנו בפסוק (ט, א) "אשר הצדיקים והחכמים" וגו'. ועכשיו מדבר על דברים הנמשכים בטבע מן המדות והמעלות של בעליהן. "ולא לנבונים עושר", מלת נבונים יתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה, והם הממציאים חדשות בכל חכמה למודית ובכל מלאכת מעשה ובחכמות הטבעיות. ואלו ההמצאות מעשירות לבעליהן, כמפורסם לכל וידוע בכל חכמה, הממציא ענין נאות וטוב ירויח בו, כמו הרופא הנבון כשימציא תחבושת ומזור חדש לרפאות בו המומין המסוכנים, ירויח ברפואותיו כמו שירצה. וכן הבנאי וכל האומנים, ומתקני הכלים במלאכת ההנדסה והאסטראנאמיא,¹חכמת ידיעת מהלך הכוכבים שיעשירו בהמצאותיה. ולפעמים יקרה שיהיו הנבונים מדַלי העם. "וגם לא ליודעים חן". מלת "יודעים" יתבאר בדברינו על שרש "ידע" בעז"ה והן בעלי הדעת השלמה שנגלו בם ציורי המדעות הרבה, וכמו שרמזנו בבית הראשון (חדר ד' חלון ד') וכל דבריהם חן ושכל טוב, והשומע דבריהם יט לבבו אחריהם, ויעשה כעצתם, וימלא רצונם כאשר יחפצו. ולפעמים יקרה שיהיו לצחוק וללעג בעיני השומעים, לא תטיב עצתם בעיניהם ולא יעשו כדבריהם, לפי שֶׁ"עֵת ופגע יקרה את כולם" (ט, יא). והכל בארח חכמה, כי השם ב"ה מנהיג עולמו בחכמה עליונה ונשגבת מדעתינו.

(קהלת ט, יג) "גם זו ראיתי חָכְמָה תחת השמש וגדולה היא אלי". פירוש "חכמה" חכמת המנהגים בצדק ובכשרון מעשים. וכדברי הכלל הי"ב. אחר שהודיע שאין טובת החכמה נודעת תחת השמש, כי על הרוב מקרה אחד לכל. וכמו שאמר (ט, יא-יב) "שבתי וראֹה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן, כי עת ופגע יקרה את כולם. כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה, וכצפרים האחוזות בפח, כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאום". פירוש מלבד מה שאמרתי למעלה (חדר ג חלון ה) (ע"פ קהלת ט, ב) כי מקרה אחד ימצאו הצדיק והרשע, הטוב, הטהור והטמא, והזובח ואשר איננו זובח, הטוב כחוטא, הנשבע כאשר שבועה ירא. שיוצא מזה שהכסילים ידברו סרה על מעשה הצדק והכשרון, על החכמה ועל יראת אלהים. ויאמינו שיותר טוב להשען על השכל ועל הבינה הנטועים בנפש לעשות תחבולות לקנות הון וחיל. כמו (משלי כג, ד) "אל תיגע להעשיר, מבינתך חדל". ולהשען על הגבורה לעשות מלחמה ולהתגבר על שונאיו. כמו (מל"ב יח, כ) "אמרת וגו' עצה וגבורה למלחמה". ולהשען על קלות הרגלים לרוץ (מתוך) [ולהנצל מפני] הסכנה. כמו (עמוס ב, טו) "וקל ברגליו לא ימלט". וכן כל כיוצא בזה בדרך הטבע הנהוג. ואמר קהלת שגם זה שקר. כי שָׁב עוד וראה תחת השמש שגם אלה לא יועילו לבעליהן. כי לא לקלים המרוץ. ולא לגבורים המלחמה. ולא לחכמים בעלי ההנהגה הישרה וחכמים בחכמת למודיות וטבעיות ובכל מלאכת מעשה הראוים כפי הטבע להיות נשאים על ההמון, ושיתנו להם את לחם חקם. ראיתי שאין להם לחם לאכול והם עטופים ברעב, וכן כולם. וכמו שבארנו למעלה (חדר ד' חלון ה').