שמות ב:ד מחשבת ישראל: מורה נבוכים וגבורות השם

וזה השם משתתף. פעמים יהיה בענין הקימה וההתיצבות: ״ותתצב אחותו מרחוק״, ״יתיצבו מלכי ארץ״, ״יצאו נצבים״. ויהיה בענין הקיום וההתמדה: ״דברך נצב בשמים״ – כלומר: קיים עומד.

"ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו" (שמות ב, ד). במגילה בפרק ראשון (יד.) ובסוטה (יב:) גם כן זה המאמר; "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן" (שמות טו, כ), מלמד שהיתה מתנבאת כשהיא אחות אהרן, אמרה, עתידה אמה שתלד בן שהוא מושיע את ישראל. בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה. אמר, בתי נתקיימה נבואתך. כשהושלך ליאור, עמד אביה וטפח על ראשה, אמר לה, היכן נבואתך. והיינו דכתיב "ותתצב אחותו לדעה וגו'", לידע* מה יהיה בסוף נבואתה, עד כאן.