שמות לג:כג מחשבת ישראל: עקידת יצחק, באר הגולה, שמונה פרקים וגן נעול

^*תוכן דעת הרב ז"ל הוא, תחיל' יאמר, כי קצת הפילוסופים מאמיני הקדמות, אשר חשבו כי העולם ומלואו נמשך כולו מאת הי"ת בהכרח מאז ומקדם בלי ראשית ובלי תכלית, רצו ג"כ להרחיק כל התארים מהי"ת, מיראתם שאם יחייבו לו שום תואר יהיה נוסף על עצמותו, ויתנגד זה אל אמונת אחדותו, וע"כ אמרו, כי הי"ת יודע רק עצמותו לבד, כי ידיעתו זאת ועצמותו, הן דבר אחד, אבל אינו יודע הדברים אשר הם חוצה לו, אך הוא דחה דבריהם אלה, כי הלוא בזה יגרעו מעלת הי"ת ממעלת שאר הנמצאים העלולים ממנו אף לפי דעתם, כי לא לבד המלאכים ובני אדם, כי אם גם כל בע"ח יודעים הרבה ענינים אחרים שחוצ' להם, כמאה"כ "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו" ואין ספק שהידיעה מעלה והעדרה חסרון, ואיך ניחס חסרון להשלם לבלי תכלית אשר לו ההוד והתפארת, וכל שלמות בעולם וכן אמר הכ' הנוטע אוזן הלא ישמע" וכו' (ועיין מזה למעלה ביאורי דף קמ"ח וקמ"ט), ויש שיחסו לו רק ידיעת הנמצאות הנצחיות וההכרחיות, ר"ל העולם בכללו שהוא נצחי ומוכרח המציאות לפי דעתם באמונת הקדמות, וכללות האפשריות, אבל לא הענינים האישיים המתחדשים בכל יום, ד"מ שידע דרך כלל, כי לא יחדל אביון ועשיר חכם וכסיל, רשע וצדיק מקרב הארץ, אבל לא ידע מי מהאנשים יהיה עשיר או עני רשע או צדיק חכם או כסיל, ויש שיחסו לו כל התוארים העצמותיים, כתואר חי, חכם, יכול, רוצה, אבל לא התארים הנאמרים רק על הפעולות, כמו מטיב, מרחם, חומל ודומיהם, יען כי בעבור אמונתם בקדמות העולם שללו כל פעולה מהי"ת, וע"ז כ' הרב ז"ל, כי אחרי שאנו מאמינים בתורת משה האמיתית שהי"ת חדש העולם מאין, ומנהיגו תמיד, אנו צריכים ליחס לו גם תארי הפעולות כמו בורא יוצר עושה מעמיד ומנהיג כל וכמו חנון ורחום, ארך אפים ורב חסד, ודומיהם מבלי אשר ניחס לו עי"ז הרבוי חלילה, כי כל אלה התארים האלקיים המיוחסים לו המה עם עצמותו ית' יחדיו אחד פשוט, אף כי אצלינו יהיו כל תארינו האנושיים רק דברים נוספים על עצמותנו, כי לא כתארי הי"ת תארינו, כי כרחוק מזרח ממערב רחוקים אלה מאלה גם בכמות גם באיכות, כמו שביאר בזה המורה חי"א פ' נ"ט מאחז"ל בברכות ל'ג ע"ב על שגיון המיחס לבורא תארי בני אדם, "משל למלך ב"ו שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב, והיו מקלסין אותו בשל כסף, והלא גנאי הוא לו ? כי כמו שדינרי זהב שונים מדינרי ככף לא לבד במכסת ערכם וכמות מחירם כ"א גם באיכותם, כן גדלה ד"מ חכמת וגבורת הי"ת לא לבד בכמות' מחכמת וגבורת אנוש קרוץ מחומר (כמו שנבדל ד"מ החדר המואר מהרבה נרות בכמות אורו, מהחדר המואר רק מאור נר אחד) כ"א גם במהותה ואיכותה שונה ומתחלפת היא ממנה מאוד, (כמו שנבדל ד"מ החדר המואר מהשמש בבחינת הארתו גם הבדל איכותיי מהחדר המואר רק מאור נר,) והטועה לדמות תארי הי"ת לתארי בני אדם באיכותם, סופו לנפול גם בטעות יותר גדולה להשוותם גם בכמותם, כמאה"כ "ואל מי תדמיוני (באיכות) ואשוה (אח"כ בעיניכם גם בכמות תארי האיש ההוא,) יאמר קדוש", (כי שורש דמה יורה על שווי ב' דברים באיכות אחת, ושורש שוה יורה על השווי בכמות,) ורק למען שמרנו מנפול בטעות זה, הורונו קצת החכמים, כי כל תארי הי"ת צריך שיבנו רק כשוללות ההפך, ד"מ באמרנו שהוא אחד, רצוננו לומר רק שאיננו שנים או יותר, ובאמרנו נמצא ראשון, ר"ל שהוא איננו נעדר, ולא קדמה סיבה להויתו, וע"ז רומז לדעת הרב ז"ל מאה"כ "וראית את אחורי וכו'", כי ידיעת תארי איש המחויבים, על ידם יוכר ויבדל היטב מכל זולתו תקרא ראית פנים כי האיש אשר נראהו בפניו, נכירהו יותר להבדילו מכל זולתו, ממי שנראהו רק מאחוריו, אבל לא רצו להרחיק בזה מהי"ת כל התארים המחייבים, כי באמת ע"י שלילת ההיפך אנו באים להשגת התואר המחויב, כי באמרנו ד"מ שהי"ת אינו מחודש, הלא נמשך מעצמו שהוא קדמון, וכן נבוא תמיד מהידיע' השוללת הנקראת בלשון הכל פה "ראית אחורים" בבחינה מה גם אל הידיעה החיובית שהיא "ראית פנים" ועיין מזה בס' פהעדאן להחכם רמ"ד, כי שם מבואר הדבר יותר באמרו שם (בשינוי לשון ותוספת ביאור ממני) שרק בעבור היותנו קצרים מהשיג תארי הי"ת המחייבים, בהשכלה ראשונה מצד עצמותן, מוכרחים אנו להגיע אל השגת שלימותו ית' רק ע"י שנשיג תחילה מהות נפשנו המשכלת ותאריה הרוחניים, ונשלול ונרחיק אח"כ בדעתנו ממנה כל חסרון העדר ופחיתות הדבוקים בה, רק בעבור היותנו קרוצי חומר, ורק עי"ז אנו באים להשגת הי"ת כפי יכלתנו האנושית, ד"מ אחרי שנעלה על דעתנו תחילה, כי אנחנו בני אדם ברואי הי"ת כולנו כלם ועובדים בבחינת גופנו כבוא עתנו, וגם לכל כחות נפשנו הרוחנית יש קץ ותכלה, נשלול ונרחיק אח"כ החסרון הזה בדעתנו ממושג האלקות ונאמר תחילה רק דרך שלילה שהי"ת הוא בלי ראשית ובלי תכלית, ולכחו אין קץ ותכלה, ומעצמו נמשך כי נדע עי"ז ג"כ אח"כ שהוא נצחי וכל יכול, וכן בהעלות על דעתנו טובנו וצדקתנו האנושית ונראה כי הם חסרי השלמות ורע ועול דבוקים ואחוזים בהם, אחרי כי גם היותר טוב והיותר צדיק בבני אדם ירע ייעול לפעמים לזולתו, נשלול ונרחיק אח"כ החסרון הזה מהי"ת, ונאמר שטובו וצדקתו בלי שום חסרון ופחיתות, כי אם כוללים כל יצוריו בכל המקומות והזמנים יחד, וא"כ נדע שהוא טוב לכל וצדיק בכל דרכיו, באופן שהידיעה השוללת תמיד היא כסולם לעלות ממנה אל הידיעה המחייבת, היוצא מכל זה הוא, כי האדם בטרם נגלה לו אור החכמה האלקית, לא השיג מאומה מתארי הי"ת, ורק אחר שהשפיע עליו מחכמתו ית', החל לדרוש אלקים וליחס לו תארים יקרים הלקוחים מתארי אנוש רק בהרחקת כל חסרון ופחיתות מהם, כ"א בתכלית השלמות בבחינת האיכות והכמות, וע"ז רומז מחז"ל שהחל בו הרב "משל למערה וכו' כי כמו שהים המלא על כל גדותיו אשר לעומקו אין חקר ממלא תחיל' בעלותו על שפתו, את המערה הקטנה הנתונה שם, ואח"כ נראה כאילו שופכת המערה מימיה אל תוך הים, ואילו היא משותפת ומעורבת אתו כן השפיע הי"ת תחילה אור חכמתו על מין האדם כמאה"כ "ואמלא אותם רוח אלקים" "מלא אותם תכמת לב" ואח"כ, יחסו לו ענינים ותארים אנושיים עד שיראה כעין שיתוף בינו ית' ובינם, כמאה"כ "ויאמר ה' אל משה, ויאמר משה אל ה'." הנה הפלוסופי' האומרים בקדמות העולם ומציאותו על דרך החיוב נתבלבלו בענין התוארים האלהיים. לפי שמביאים אל חבור ענינים בעצמותו או אל מקרים נוספים עליו. וזה וזה אמרו שהוא כפירה במחויב המציאות לטענות חשבום למופתיות. והיה מהם מי שהכחישם לגמרי ואומרים שאין לו ית' תואר כלל עד שלא יתואר בשהוא יודע רק עצמו לבד שידיעתו ועצמיותו דבר אחד ושכל הנמצאות זולתו הם בלתי ידועות אליו. וכבר לעג להם החכם בהפלת הפלוסופים בשאלה הששית שבתוארים. כי הנה אחר שהשתדל להפיל סברת מה שהודה בקצת התוארים וסלק קצתם אמר זה לשונו ואם יאמר זה הספק אינו מתחייב אלא לפי סברת ן' סיני שחשב שהראשון ידע זולתו ואולם מהאמתיים מן הפלוסופים כבר הסכימו שהוא יתע' אינו יודע אלא את עצמו ואצל זה יהיה הספק דחוי מעקרו הנה נאמר אחריתכן בזאת הסברה בושת וכלמה ותכליתכן חרפה וגדופה. ולולי שהיה בתכלית הרפיון לא התרחקו האחרוני' מהחזיק בה: והנה אנחנו נעיר על אופן בשתה וזה כאשר באו בה תת יתרון לעלולי האל יתע' עליו כי המלאך והאדם וכל אחד מהמשכילים ידע את עצמו ואת התחלתו וידע ג"כ לזולתו והראשון לא ידע אלא את עצמו. והנה הוא א"כ חסר בצירוף אל יחידי האנשי' כ"ש מן המלאכים ולא עוד אלא שהבהמות עם שהם משערות בעצמן הנה הם יודעות ענינים אחרים זולתם. ואין ספק שהידיעה היא מעלה והעדרה היא חסרון. ואנה הוא אם כן אומרם כשהוא יתעלה חושק וחשוק כשיש לו ההוד והמעלה ביותר והיופי השלם בתכלית ואי זה יופי יש אל מציאות פשוט שאין לו מהות ולא אמיתות ולא ידיעה במה שהוא רץ בעולם ולא במה שהוא מתחייב בעצמותו ומושפע ממנו ואי זה חסרון יש בעולם האל יותר גדול מזה. שמעו זאת המשכילים והתמהמהו ותמהו מכת האנשים שהם מעמיקים במושכלות בגובה מחשבתם ואחרי כן יכלה עיונם אל שאדון האדוני' ומסבב הסבות אין לו ידיעה כלל במה שהוא רץ בעולם ואי זה הבדל יש בינו ובין המת אלא במה שהוא יודע את עצמו ואי זה שלמות יש בשידע את עצמו עם היותו סכל בזולתו וזאת היא סברה שאין צריך בצייר נבלותה אל דבור ארוך וביאור מופלג: ועוד יאמר לאלה עם שום עצמיכם בדוחק אלה הכלימות אינכם נמלטים מן הרבוי. וזה שאנחנו נאמר וכו'. כל אלו הם דבריו הישרים והנכונים לכל בעלי הדעות וכל שכן ממקבלי התורה האלהית. וזה לעגו הוא עצמו כמ"ש המשורר עליו (תהלים צ"ד) בינו בוערים בעם וכסילים מתי תשכילו הנוטע אזן וגו'. כמו שיבוא בפרה אדומה שער ע"ט: ויש שבושו והכלמו לתאר השם יתע' בזה השיעור מההעדר והחסרון והודו בקצת תוארי' עצמותיים והם חי חכם יכול רוצה ואמר שאלו הם ענינים ושלמיות שאי אפשר שיהיה הבורא נעדר מהם כלל ואי אפשר שיהיו מכלל פעולותיו כמו שזכר הרב פס"ב ח"א: ויש שהודו בידיעתו בנמצאות הנצחיות ההכרחיות וגם בכללות ה' פשריית מבלי שיכיר וידע באלה הענינים האישיים המתחדשים כלל כמו שכתבנו בשער כ"א: והנה החכם הנזכר השיב על כל אלו הדעות בשאלה הנזכרה ובשאלות י"א י"ב והראה קצור דרכי החקירה בכל אלו החקירות האלהיות ושאי אפשר שלא לסמוך בהם על קבלת הדת. לכן אנחנו הנמשכים אחר משה רבינו ע"ה שהוא אמת ותורתו אמת הנתונה מאל אמת מק"ו שאנחנו נקיים מכל הבלבולים האלו שכיון שידענו נאמנה שהוא יתע' חדש העולם אחר שלא היה ברצונו המוחלט א"א שלא נתארהו בתוארים צרופיים אל פעולותיו כי איך אפשר שברא העולם ולא יהיה בורא או שעשאו ולא יהיה עושה ושיעמידהו ושיקיימהו ויסדרהו תמיד ושלא יתואר במעמיד ומקיי' ומסדר והנה כשימשכו עוד עניני הנמצאי' בעלי הבחיר' אי אפשר שלא נתארהו בכל התארים הנמשכי' מן הרצון והכעס והחסד והחנינה והקנאה והנקמ' בכלל כל התוארי' המורגלי' בתורה שקראם הרב המורה תוארי הפעולות פרק מ"ה נ"ב נ"ג חלק ראשון. וכבר כתב שם בפ' ס"א כי שם בן ארבע אותיות הוא השם המורה על עצמותו ית' מבלי שום שתוף אל ענין מפעולותינו אמנם כל שאר השמות הם מורים על ענינים שנתחדשו בחדוש העולם כי ע"כ נאמר בפרקי רבי אליעזר (פ"ג) עד שלא נברא העולם היה הקב"ה ושמו בלבד והאריך בזה הרבה. והנה השם יחייב תכלית החיוב אמיתת ההמצאה לו יתע' שבחים והלולים עצמיים מתארים ומודיעים רוממות מעלותיו ידועים לו יתע' כמו שיודע את עצמו ומוסכלים מאתנו כמו שסכלנו עצמותו. אבל ידענו נאמנה שהוא חי ולא כחיותינו חכם ולא כחכמתינו ויכול ולא כיכולתנו ודרך כלל תואריו אינם כתוארינו. כי הוא ית' אמנם. יושפעו מעצמותו הפשוט כל אלו הדברים מבלי שיתרבו לו תוארים מקריי' מוסיפים על עצמותו וכ"ש עצמותיים שיתרבו בו בעצמו כמו שהוא ית' משיג כל אלו העניני' הנמצאי' מבלי היות לו כלים חושיים משיגי' כהשגתינו כאשר כתבנו הענין אצל הידיעה כמשל הזכוכית לחלוש הראות ומשענת הקנה לפסח הנו בשער כ"א הנזכר עיין עליו. עם זה צדקו יחדו ההודאה וההרחקה בתוארים כי המודה יודה בתוארים אלהיים ידועים לעצמו יתעלה שלא יביאו לידי רבוי כלל והמרחיק ירחיק אותם שהם כתוארינו המביאים לידי שום רבוי וגשמות בשום צד. וכן הוא ראוי ליזהר מהם מאד כאשר הזהיר האל ית' מהם על פי הנביא אל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש (ישעי' מ'). כי ההבדל המיוחד שביחודי האיך הוא דומה ובלתי דומה והמיוחד שביחודי הכמה הוא השוה והבלתי שוה. ולזה אמר ואל מי תדמיוני שהוא יחס האיכות ואשוה שהוא יחס הכמות כלומר אם תשתבשי בתוארי' הנופלים תחת הדמות לדמותכם היו אהיה ככם כמו כן מהם תבואו לטעות בנופלי' תחת השווי שהם יותר מגונים ומסוכנים מהם. והנה להרחיק זאת הסכנה החכמים שלא יוכלו להכחישם כמו שאמרנו השתדלו שיובנו שולליים על דרך השלילה הכוללת בהעדר הדבר ממי שאין דרך לימצא בו כאומרך הכותל אינו רואה. וכמה השתדל הרב המורה להמליץ זה הענין בפרק נ"ו נ"ז וזולתי ח"א. והכונה להישירנו בתוארים הבאים בתורה האלהית ובפי כל חכם וחוזה כי באומרנו שהוא אחד לא נרצה בו האחדות המחייב שהוא מקרה באחד אבל נרצה בו שאינו יותר מאחד וכן באמרנו ראשון לא נרצה בו אלא שלא קדמתו סבה וכן בנמצא שאינו נעדר וכן בכלם. והיא כונה רצויה מאד מקיימת ענין שלמות התארי' בסלוק הסכנה והגנאי הנזכר. ולדעתי זה הענין הנפלא הוא מה שאמרו האל ית' למשה במעמד ההוא הנורא כמו שאמר לו והסירותי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו. כי הפנים בלי ספק הוא כנוי מיוחד אל הידיעה החיובית ואחור כנוי מיוחד אל השוללת שהיא הפכה כי אלו לעומת אלו ודאי הם כמו פנים ואחור. וכבר לוקח שמץ התארי' המחייבי' שהם הפנים מצד הקבלת השוללי' שהם האחורי'. כי כשתאמר האל ית' אינו נעדר כבר נרמזו בזה פני הקבלתו שהוא שרש מציאותו עם שלא תושג אמתת מהותו. וכשתאמר אינו מחודש כבר יובן מזה ענין הקבלתו והוא היותו קדמון ואם שלא תדע אמתת ענין קדמותו. וכן הענין בכל השלליות עד שעל זה האופן יתבאר כי ראיית האחורים בשיעור ההוא שהישירו לשם כמו שיבא הוא ההשגה היותר קרובה שאפשר אל ראיית הפנים עצמם כי אתה כשתשלול מהדבר כל הדמויים שאפשר ליחס לו יתעלה זולת מה שהוא בעצמו כמעט שהגעת בכח השלילות ההם שהם אחריו אל אמתת מהותו שהוא הפנים המקבילים להם ואם לא נראה אליך הדבר ההוא כדמותו בצלמו וזה מה שהישירו אליו האלהיי' ז"ל באומרם (ש"ר פ' כ"ג) ולסוף הראה לו בסימן שנא' והסירותי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו כמו שבא פירושו בסוף שער ל"ט. וסוף דבר אמר לו שעל זה האופן ישיג כל מה שאפשר לו להשיג בעודני חי ולא יהרוס במה שהוא נמנע לו והוא אומרו וראית את אחורי ופני לא יראו. ותרגום אנקלוס יוכיח על זה באומרו ותחזי ית דבתראי וית דקדמאי לא אתחזין ירצה כי ישיג התוארים אשר יוחסו אל האחור והם השלילות לא החיובים שהם הפנים עצמם. ומהמבואר שהרב המורה גלי חספא בענינים הללו בפרקים הנזכרים וזולתם ותמיה לן דלא אשכח מרגניתא תותא בפירוש זה הפסוק על זה האופן שאמרנו שהוא נפלא מאד ותראה נטייתו ממנו בבירור במה שכתב בפירוש בפ' כ"א ול"ז מזה החלק ובראשון מספר המדע (וסה"ת פ"א ה' י'). ואפשר שיסבלו דבריו שם זאת הכונה ואיך שיהיה משיובנו אלו התארים על דרך השלילות אומרו שיושכלו השכלה אלהית הנה הוא באמת בלתי משולל מאלו השלימיות שהפילו המליצה עליהם לקרוא אותם תוארים שחדשם הוא יתעלה בחדשו את עולמו עד שכבר סובבי אליו ידיעות וענינים מחודשים מצד ברואיו על הצד אשר כתבנו למעלה ענינם והכל מאתו יתעלה כי ממנו הכל ומידו נתנו לו:

והנה אם שמע אל הישרת האיש לבוש הבדים ותורה יבקש מפיו יזכור את שליחותו ולא ישכח מלבו כי מלאך ה' צבאות הוא גם יועילו מאד הלמודים האלה להכרת עצמו ולדעת צורך גופו ומה טיבו אשר לא יעשה עקר מעצמו ובשרו ולדרוש תמיד מה יפיו ומה טובו כי ידע כי אינו אצלו רק במדרגת הלבוש אשר עקר הטוב והבריאות לא ידרוש כי אם לפנימיותו ^*גם לא ירע בעיניו וכו', ר"ל אחרי שיחשוב כל איש שלם את הגוף רק כעין מלבוש להנפש שהיא עצמותו של כל אדם (אשר ע"כ חשב גם התנא רק ג' ענינים, התורה, העבודה והג"ח, שהם מזון הנפש המעמידים ומקיימים אותה, ולא חשב הדברים המעמידים את הגוף ד"מ המאכל והמשתה, היגיעה והשינה) לא ירע בעיניו עוד בבוא עתו למות, או כי יאסף אחד מקרוביו אל עמיו אחרי הודעו כי רק הגוף יכלה במות האדם אבל הנפש תשאר לעד, לא כאשר יחשוב ההמון, כי כמקרה הגופית אשר במותם תאבד צורתם והם יפסדו, כן גם מקרה הנשמות, ומשפט אחד למו בעולמם. גם לא ירע בעיניו בשלחו אותו חפשי מעצמו כמנהג רוב עמי הארץ אשר ישפטו על הנשמות בעולמ' משפט הגופות ורוע צורתם והפסדם. לו חכמו ישכילו בענינו של כהן גדול ושמושו בבגדים ההם וגניזתם ידעו כי האיש השלם לא ירע בעיניו לשלח גופו חפשי מעמו רק בהסיר הבגדים הצואים מעליו והלבש אותו מחלצות וכמ"ש (מכלת' דמלוא' פ"א סי' ו') באהרן הכהן על והפשט את אהרן את בגדיו (במדבר כ׳:כ״ו) העמידו על הסלע והפשיטו בגדי כהונה ובגדי שכינה נלבשין תחתיהן ואם שהמאמר על בגדי כהונה ממש אמור כמו שנתבאר במקומו שער פ"א ב"ה מכל מקום רמז גדול הוא. והנה באמת נראה דבר זה בגניזות גופו הטהור של משה אדוננו עליו השלום שהוא לבדו את להיות בגדי בד קדש שלו נגנזין על ידי הק"בה (סוטה ט':)והנה לא צר לו על הפשיטו זכה בגדו ולא נצטער עליו כלל. ומה שסדרו הפייטנים על פטירתו הכל היה לעורר הבכי על חסרונו על דרך בכו לאובדים וכו' כמו שיבא במקומו בע"ה. והנה לזה לא מנה שמעון הצדיק בין העמודים ההם מה שיעמיד הגופית ומה שיתקיימו עליו בענין המזון ויתר הצרכים אשר עליהם יחיו אבל זכר העמודים אשר יקיימו הנפשות ויעמידום במדרגת מלאכים ובני אלהים. ולפי שאלו הענינים מהתורה והעבודה וגמילות חסדים יתרבה מציאותם ויתחזק ענינם ביד בני האומה הזאת ביום הגדול והקדוש הזה מצד קדימת יום הזכרון וימי התשובה אשר לפניו ולאחריו שם מה שיגמור על ידם העיון באלו הלמודים המיוחדים אל עבודת היום אשר זכרנו אמרו שישראל ביום הזה הם כמלאכי השרת עד שיוכלו להשתתף עמהם בקלוס המיוחד להם אשר לא נתן להם רשות לקלס בו כל השנה כלה כמו שאמרו במדרש פרשת שמע (רבות פ' ואתחנן) משל לבן בית של מלך שנכנס לתוך הפלטין וראה קוזמיטין של מטרונא וגנב אותה ובא ונתנה לבתו והתחיל מצוה ואומר לה כל הבגדים שלקחתי לך לבוש אותן בפרהסיא אבל קוזמיטין זה גנוב הוא אל תלבשי אותו אלא מן הדלת ולפנים. (מתיבת כך עד ולמה לפנינו ליתא) כך אמר משה לישראל כל המצות שנתתי לכם ממה שקבלתי מן התורה אבל השם הזה שאני נותן לכם ממה ששמעתי ממלאכי השרת שבו הם משבחים להקב"ה ונטלתי אותו מהם לכך תהיו אומרים אותו בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ולמה הם אומרים אותו ביום הכפורים בפרהסיא אלא שהם כמלאכים לבושים לבנים לא אוכלים לא שותים ואין בהם לא חטא ולא עון והקדוש ברוך הוא סולח לכל עונותיהם. יורו שנתקיים בהם מה שאמרנו ראשונה ממלכת כהנים ומלאכי אלהים. ויותר יתבאר זה כשנרד לענין השבח והקלוס הזה ומה טבו כי יש לשאול מה שבח של מלאכי השרת הוא שהרי הוא מאמר מדוחק מאד מדבר בעצמותו יתברך ומרבה בכנויים יותר מזולתו באומרו שם כבוד מלכותו. ועוד שהרי דוד אמר בקול רם (תהילים ע״ב:י״ט) ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ובמקום אחר (שם קמ"ה) כבוד מלכותך יאמרו. אלא שיש בו שתי תשובות. האחת כי רוב הסתר הכנויים הוא עצמו יתרון ההכרה בענינים הנעלמים כי כשתדע שדבר פלוני הנעלם אמנם אינו כך ולא כך ולא כך הנה כל מה שתרבה באלו הידיעות תדע בו יותר ממי שיסכל אם הוא דבר מכל אלו או זולתו. ואין ספק שזאת הידיעה השוללת היא אשר נתייחדה באלהיות כמו שכתב הרב המורה בפרק כ"ז מהחלק הראשון והוא מה שכיונו מאמר (שמות ל"ג) וראית את אחורי ופני לא יראו כמו שכתבנו שם והוא טעם אמרם ז"ל בסוף המדרש שזכרנו (חולין נ"א: ובמ' לית') חביבין ישראל יותר ממלאכי השרת שמלאכי השרת אינן מזכירין את השם אלא אחר שלשה תיבות שנאמר (ישעיהו ו׳:ג׳) וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות ואלו ישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות שנאמר (דברים ו׳:ד׳) שמע ישראל ה' אלהינו וגו'. ^*וזה כי הנה וכו' כונתו כי אחר שאמר תחילה שכל עוד שתרבה ידיעת השלילות מעצם מה, ר"ל לדעת ממנו ממה מה שאינו, כן תגדל השגתו ותהיה יותר ברורה, (כמו שבאר זאת המורה ח"א פ' ס' במשל הספינה שבארנו למעלה בשער נ"ד ע"ש) וע"כ המלאכים שהם מעולם השכלים, ויודעים שהי"ת נשגב גם מהם, הלוא תרבה ידיעתם השוללת ממנו, אחרי שיודעים שאינו עצם מעולם היסודות, ולא מעולם הגלגלים, גם איננו כאחד מהם שוכני עולם השכלים, כי אם נעלה ונשגב הוא על כלם, אפס בני אדם המשיגים רק את העולם התחתון שהוא עולם היסודית אשר בקרבו הם יושבים, ועולם הגלגלים שהוא רקיע השמים עם הכוכבים אשר ממעל לראשם, אבל מעולם השכלים אינם יודעים ומשיגים מאומה, תמעט גם ידיעתם השוללת מהי"ת, כי יודעים רק שאיננו עצם כמוהם מהעולם התחתון, גם לא כאחד מכוכבי השמים וכסיליהם, אבל בינו ובין שאר השכלים הנבדלים לא יוכלו להבדיל אחרי שאינם משיגים אותם, וע"ז רומזים גם דחז"ל באמרם שמלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא אחר שלשה תיבות שנא' "וקרא זא"ז ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות" ר"ל שמקדישים ומנשאים אותו על שלשה עולמות, ואלו ישראל מזכירין את השם אחר ב' תיבות שנאמר "שמע ישראל ה' וכו'" כי מלת "שמע" רומז על העולם התחתון אשר בו האדם בעל כשרון השמיעה והדיבור מבחר היצורים, ושם "ישראל" רומז על עולם הגלגלים, אחרי כי י"ב שבטיו, והאבות הקדושים אשר היו בתוכו דומים בבחינה מה בתכונתם המוסרית לצבא השמום וכסיליהם, כמו שביאר הרב ענין זה כבר בשער ל"א עיין ביאורי שם, ור"ל שבני ישראל מקדישים ומרוממים את הי"ת רק כעצם נשגב ונעלה משוכני שני עולמות, וזה כי הנה המלאכים מבדילין ומקדישין אותו על שלשה עולמות (ת"י ישעי' שס) למה שהם יודעין את עצמם ומשיגין ענין הבדלו מהם השגה שלמה עצמית. אמנם ישראל לא יוכלו לקדשו בהכרה שכלית כי אם מהשני העולמות המורגשים המושגים להם אבל מהשלישי יקדשוהו במאמר לבד כמו שתקנו בנוסח הקדושה (נוסח הספרדים) נקדישך ונעריצך בנועם שיח סוד שרפי קדש המשלשין לך קדושה וכו' ובקצת הנוסחאות (נוסח אשכנז) נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישין אותו בשמי מרום וכן כתוב על יד נביאך וכו' והוא אשר נרמז יפה במאמר שמע ישראל כי שמע רומז האדם שיש בו כח לשמוע והוא ראש העולם התחתון. וישראל אל העולם האמצעי וכמו שאמר רבי עקיבא (בפרקי היכלות) חיה אחת יש שם ברקיע ששמה ישראל ואומרת ברכו את ה' וכל גדודי מעלה עונין אחריה ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ובאמת היא החיה אשר ראה יחזקאל (א') הכוללת העולם האמצעי אשר ישראל בכללו הם בדמותה וצלמה כאשר כתבנו הענין היטב בשער ל"א דרוש משם. וזהו עצמו ענין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כי לא ייחסו הברכה לעצמותו ולא לכבודו אלא לשם כבוד מלכותו כעין הקלוס אחר שלשה תיבות. אמנם דוד אמר כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו וברוך שם כבודו שהוא קלוס של שני תיבות והנה היא בחינה נכבדת מורה על יתרון ההשגה. ואולם ענין החביבות לישראל יותר ממלאכי השרת בענין הזה הוא כי חבה יתירה נודעת להם שאף על פי שהם מקצרין בקלוסן מהם הנה עכ"ז שבח ישראל וקלוסן הוא מקובל לפניו יתברך כשבח וקלוס מלאכי השרת והוא הטעם עצמו למה שאמרו עוד בגמרת חולין פ' גיד הנשה (שם) שישראל מקלסין בכל יום שלשה פעמים ומלאכי השרת פעם אחד ביום ואמרי לה פעם אחד בשבוע ואמרי לה פעם אחד בחדש ואמרי לה בשנה ואמרי לה ביובל ואמרי לה לעולם. ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שאומרים ישראל שירה למטה שנאמר (איוב ל״ח:ז׳) ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים. והכונה כי בזה ובזה נודעה חבתן שאף שאין קלוסן שוה וגם שיש כתות מהמלאכים שהם אומרים שירה לעתים רחוקים כל אחד לפי מה שעלה ברצון הבורא צורך מציאותו וכמו שאמר המלאך ליעקב (חולין שם) אני מכשנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד היום. ירצה כי לשליחות היום נברא והנה הוא מבואר שהדבר אשר יהיה כן מזמן לזמן רחוק, הוא יותר יקר ונחמד בעיני האנשים מאשר הוא תמידי ומזה הטעם היה ראוי שקלוס הכתות ההן יהיה יותר חביב והנה עם כל זה הנה אין המלאכים אומרים שירה למעלה עד שאומרים ישראל וכו' ^*והדין דין אמת וכו' כונתו כי שירת המלאכים היא רק התודה והשבח אשר יתנו ליוצרם אחרי אשר ישלימו פעולותיהם אשר נועדו להן, וע"כ אמר המלאך אשר שולח להאבק עם יעקב למען הרהיב עוז בנפשו שלא יירא וייצר לו עוד מפני עשו אחיו, בראותו כי גם עם אלקים שר ויוכל לו "אני מכשנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד היום" יען כי עד היום ההוא לא השלים עוד תעודתו אשר נועד לו, ולא הגיע עוד עתו לאמר שירה, ונמשך מזה כי יען שרק השלימים בבני אדם המשלימים פה עלי ארץ חוקם המוסרי ראוים כי ישולח מלאך ממרום לעזרם ולתמכם, ע"כ אין המלאכים יכולים לומר שירה בעבור השלמת פעולותיהם המיוחדות להם לעשותן לטובת בני אדם ברואי מטה, רקי אם כבר השלימו הם תחילה פעולותיהם המיוחדת להם, ר"ל תעודתם המוסרית אשר בעבורה נוצרו עלי ארץ, עד שירונו וישירו בעבור זה לעליון וזשאח"ל "אין מלאכי שרת אומרים שירה למעלה עד שאומרים ישראל שירה למטה". והדין דין אמת כי שירת המלאכים למעלה היא השלמת פעולותיהם המיוחדות ובה משלימין עניני כתות של מטה ואם כן אי אפשר להם להשלים שירתם שלמות שליחותם אם לא שבראשונה ישוררו התחתונים בשלמות ענינם וכמו שהיה הענין במלאכו של יעקב כאשר אמרנו כנ"ל. ^*אמנם התשובה וכו' תוכן דעתו הוא, כי "שם כבוד ה'" מורה על עצמותו י"ת, "וכבוד מלכותו" מורה על אופן הנהגתו את העולם, והנה כל בני ישראל היודעים כי יש אלקים ומאמינים ג"כ כי הוא מנהיג את העולם כלו, אבל אינם יודעים איך נשתלשלו כל הברואים הרבים מהי"ת שהוא סבתם הראשונה, יכלו רק לאמר "ברוך שם כבודו" שהוא שבח על מציאותו ועצמותו י"ת, גם יכולים לשבחו בפה מלא על כל מפעלות מעשיו בשמים ובארץ, אשר יכירו וידעו כלם כמאה"כ "כבוד מלכותך יאמרו", אבל לא יוכלו לחבר שניהם יחד לאמר "ברוך שם כבוד מלכותו" הכולל שבח אלקים עליון בעבור השתלשלות כל הברואים ממנו, אחרי שאינם מבינים ומשיגים זאת, ורק המלאכים המשיגים זאת יאמרוהו, ויעקב אע"ה אשר מעלתו היתה קרובה למעלתם כנוח עליו רוח הנבואה, אמר אותו ג"כ, אבל משה לא קבעהו בתורה, שיאמר אותו כל אחד ואחד מבני ישראל אשר החוב עליו לקרוא את שמע בכל יום פעמים, וע"כ דרך פשרה אחז"ל שיאמרוהו בלחישה, להראות בזה לכל, כי יודעים אנו פחיתות מעלתנו, וכי אין אנחנו ראוים לתת שבח זה, ורק ביה"כ עת נטהר מכל, טומאת חטאתנו, ונשוב אל ה' באמת ונדמה בבחינה מה למלאכי שרת ולשרידים השלימים אשר ה' קורא, נוכל לאמרו בקול רם: אמנם התשובה השנית כי השלמים שבאנשים משבחים שמו ית' מצד עצמותו לעולם כמו שאמר וברוך שם כבודו אמנם מצד מעשיו משבחים אותו בפומבי כאלו מכירין בזה השבח וכמו שאמר (תהילים קל״ט:י״ד) אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד ועליה אמר כבוד מלכותך יאמרו. אמנם המלאכים המשבחים בשני הענינים יחד ומקבצים אותם יחד כלומר שמשיגים ענין ההנהגה ואיך נשתלשלו הנמצאות ונמשכו ההנהגות מעצמות מציאותו ולזה אומר' בשכ"מלו שהוא חבור שם הכבוד והמלכות יחד. ומכל אחד מאלו הטעמי' למדנו שהוא שבח וקלוס מיוחד למלאכי השרת ולא נתן לקלס בו לישראל אלא בלחישה כמ"ש הטעם בפסחים פרק מקום שנהגו (פסחים נ"ו.)היכי נעביד נימריה לא אמר משה לא נימריה הא אמרו יעקב תקנו לומר אותו בחשאי. וזה כי משה אמר להם לישראל שמע ישראל וגו'. והנה התשובה הזאת רצוני בשכ"מלו אינה ידועה להם כי לא עתה רבים יחכמו בה והוא טעם לא אמרה משה כלומר לא הושבה תשובה זו במאמרו. לא נימריה כבר אמרה יעקב כי לפי שהבנים הם אשר אמרו לאביהם שמע ישראל ה' אלהינו וגו' (פסחים שם) הנה הוא בשלמות כח נבואתו השיב דברים נכוחים כענין שמלאכי השרת מקלסין בו ושיעור המאמר כי הוא אינו ראוי לאומרו לפי שהוא קלוס אשר לא יאות כלל לכלל העם ושאין ראוי לשתק ממנו לגמרי כי הוא קלוס משובח ומיוחד לשלמים ויצאת הפשרה שיאמר בלחישה שירא' מזה שיש בו הוד כבוד ומלכות שלמה יתירה מכחם. אמנם ביום הכפורים הזה הנם כמלאכי השרת מהטעמים שזכרו ויאמרו אמור בקול רם כמו הם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לומר שכבר הגיעו למעלתם. והנה בפרשת שמע ישראל שער צ' בע"ה יתבאר עוד זה המאמר באופן נאות עיין עליו. וזה הדבר אשר אמרו (פר"א פ' מ"ו) שהעיד עליה סמאל בר מחלוקתם באומרו לפני הקב"ה יש לך עם אחד כמלאכי השרת מה מלאכי השרת יחפי רגל אף ישראל יחפי רגל ביום הכפורים מה מלאכי השרת אין להם קפיצה אף ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים. מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא אף ישראל נקיים מחטא בי"ה. מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם אף ישראל כן ביום הכפורים והקב"ה מקבל עדותו וכו'. והכוונה להם שהשלימו עצמם בשלשה ענינים שזכרם שמעון הצדיק שעליהם העולם עומד. שהכוונה ביחפי רגל שאינם צריכים שמור כי תורתן משמרתן ובכל מקום אשר תדרוך כף רגליהם הוא בטוח להם שלא ינגפו כמו שאמר (תלים צ"א) כי מלאכיו יצוה לך וגו'. על כפים ישאונך פן תגןף באבן רגליך על שחל וגו'. והוא טעם אמרו (שמות ג׳:ה׳) במשה ויהושע תלמידו (יהושע ה׳:ט״ו) של נעלן מעל רגלך כמ"ש בשער ל"ה וזהו הענין אשר בו ידמו למלאכי אלהים ששלמותן משמרם בכל מקום ובאומרם שאין להם קפיצה ירמוז אל זריזות העבודה אשר משני המינים אשר עליהם אמר העבודה וגמילות חסדים כי הם זריזין בהם ולא ישקוטו ולא ינוחו מפעולותיהם. והנה בשני העניינים האחרים אשר זכרו פירשו אלו הראשונים. כי אומרם שהם נקיים מכל חטא הוא ענין יחפי רגל עצמו כי העון הוא המזיק ליחפים ולדומים להם. ומה שאמרו ששלום מתווך ביניהם הוא כולל לשני העבודות אשר בהם יושלם בשלום גמור בין פמליא של מעלה בעבודות אשר הם מכוונות לאלוה עושיו כמו שנזכר ובין פמליא של מטה במעשים הנקראים גמילות חסדים כמו שנתבאר והקב"ה שומע עדותיו דהודאת בעל דין כק' עדים דמי (גיטין מ':) וזהו ענין אומרם ז"ל (פר"א שם) תנו שוחד לסמאל כי כאשר ישלימו עצמם במצות התור' האלהית ככל אשר יעשה להם ובהקריב קרבנותיהם כהלכותיו הנה באמת בעל דינם הוא שטן הוא יצר רע נהפך לאוהב ויהיה בעזרם יליץ בעדם ויגיד צדקתם ואין לך שוחד גדול מזה כמו שיבא עוד בטעם המעשה וגם אחרי כן.וכל זה בכלל שליחות הכהן בבגדי בד קדש אשר עליו נאמר (מלאכי ב') כי מלאך ה' וגו' וכל העם הנמשכים אחריו להיותם מלאכים ממש כמו שנתבאר. והנה גם מענין חליפות בגדיו היום ההוא הקדוש בחלוף עבודותיו יש עוד למוד אחד נפלא מאד בשיושקף כראוי אבארהו אחר שאסדר עבודת היום כלה על הסדר. ואני הנה ראיתי לחלק מה שיאמר בדרוש הזה אל שלשה ענינים על שמות השלשה דברים שזכרן שמעון הצדיק במאמרו שאמר על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים כי כדאי הוא הכהן הגדול והקדוש לאלהיו ששמש בכהונה גדולה ארבעים שנה (יומא ט'.) ונמשכו על ידו הרבה עניני ההשגחה בעבודותיו כמו שנזכר עליו בתלמוד (שם ל"ט.) שניחם אליו המאמר הזה על הענינים הנעשים ביום ההוא המיוחד שעליו העולם עומד להיותו יום סליחה וכפרה וכמו שאמר (תהילים ק״ל:ג׳) אם עונות תשמור יה ה' מי יעמוד. ויהיה הענין האחד על התורה והוא ביחוד תורת היום בכוונת קרבנותיו המיוחדים לכהן ולעם ותועלת ענוי היום ותורותיו הענין השני על העבודה אשר בו נכתוב מלאכת היום וסדר העבודה ההיא המיוחדת כתקנה והשלמת מה שיעדנו להורות הלמוד מעניני חליפותיו מבגדים אל בגדים בעבודותיו. הענין השלישי על גמילות חסדים בהורות כי עבודת היום וכפרותיו הם הם בתורת גמול אלהים הגומל טובות לעמו היום בתורת חסד גמור לא מן הדין:

וכשאמר משה (שמות לג, יח) "הראני נא את כבודך", בקש לעמוד על אמיתת הכבוד הזה. ואמר הקב"ה (שם פסוק כג) "וראית את אחורי ופני לא יראו". ובפרק קמא דברכות (ז.), אמר רבי חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, מלמד שהראה לו הקב"ה קשר של תפילין. פירוש, שהראה לו הכבוד אשר אינו אמתת הכבוד, וזה הראה אל משה. אבל עצם אמתת הכבוד, והם עצם התפילין, דבר זה לא הראה לו כלל. וזה שאמר "ופני לא יראו", הוא אמתת הכבוד כפי מה שהוא, וזהו התפילין עצמם, רק הקשר שנקשרים בבעל התפילין, ודבר זה הראה למשה, כי ישראל קשורים ודבוקים בו. אבל אמתת הכבוד כפי מה שהוא לא ראה. ודבר זה יתבאר עוד באריכות בעזרת השם. ועתה ראה מה מצאו בזה יותר ממה שאמר הכתוב (תהלים קד, א) "הוד והדר לבשת", וכמה כתובים שמדברים* בזה. והרי אין דבר זה תמיה כלל.