תהילים צז:יא מחשבת ישראל: גן נעול, קול התור, חובות הלבבות והאמונות והדעות

א֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה׃

גן נעול

החדר הג' ובו עשרה חלונות יבאר תאר "חכם" וחכמים שבספר קהלת, כולם על הנוהגים כפי החכמה, נפרש כל הכתובים שנזכר בהם התאר הזה
[קהלת ב' י"ד] "הֶחָכָם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כולם". פירוש "החכם" שאסף חֻקֵי החכמה לנפשו ונוהג במנהגיו כפי החכמה, וכדברי הכלל הי"ב. והנה בפסוק שלפניו נאמר (ב, יג) "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסּכלות כיתרון האור מן החשך", ויתבאר היטב בחדר הז'. ועל כן אמר לפי שדרך החכמה אור, הנה החכם הנוהג בדרכיה עיניו בראשו. ומלת "עין" נפל על כל כח וכח הנטוע בנפש, שכל אחד כמו עין לראות, כמו כח הגאוה, כח הענוה, כח הנדיבות, כח הכילות, כח התאוה וכיוצא, שעל ידי הכח מביט ומצייר אותו הדבר, כי לולא שהיה נטוע כח כזה בנפש, לא היה מצייר דמותו כלל, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון א'). והחכם לא יתור אחר עיניו, וכדרך (במדבר טו, לט) "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", מלת "לב" על השכל והבינה, וכמבואר בבית הראשון (חדר ה' חלון א'), ומלת "עיניכם" על כלל הכחות הנטועות בנפש. ועל זה שנינו (אבות, ב משנה ט) "ר' אליעזר אומר עין טובה", ובפרושינו למסכת אבות בארנוהו.1יין לבנון,מהד' תשס"ג עמ' 149-152 וקדמונינו ז"ל אמרו2ברכות יב, ב "'אחרי לבבכם' זו מינות, 'ואחרי עיניכם' זו זנות". כי המינות צומח מתעיות השכל והבינה, והזנות מסתעף מעקלקלות הכחות הנפשיות המצטיירות בדרך רע. ולפי שהחכם נשען על חֻקֵי השם ב"ה ותורותיו, על כן עיניו בראשו, אינו מאמין שכל מראה עיניו חכמה. אבל יודע שהחכמה עליונה, ושצריך האדם לכבוש יצר לבו ולהשתמש בכל כחותיו כפי החכמה, ומביט תמיד בעיניו למעלה. וכולם פונים אל הראש האחד ללכת בדרכי השם ב"ה ואצלו ית' הכל אור, כדרך (תהלים צז, יא) "אור זרוע לצדיק". וכדמות מליצה זו מצינו בדברי שלמה (משלי טו, כד) "ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה". וזהו גדר החכם באמת, ולכן לא אמר "החכם הולך באור", כי כל ענין קהלת לבאר גדר החכם ומה ענינו, והיפך ממנו הכסיל הנלוז מן החכמה ונשען על שרירות לבו הרע, והולך אחר עיניו ואחר מראה לבבו הזונה. ולא הוצרך להודיע זה כי למד מענינו הוא, שאם הכסיל ההיפך מן החכם, נודע שעיניו למטה ואינו מביט בהן בחכמה. אבל הודיע כי רע ומר לתור אחר העינים, כי העושה כן הולך בכל מנהגיו בחשך ולא אור, כי יצר לב האדם רע מנעריו, וכחות נפשו מצטיירות לרעה מאליהן, וכדברי הכלל הי"ז. ואלו הן דרכי שאול ואבדון, וכמו שאמר "למען סור משאול מטה". ואפילו הכסיל בטבע נפשו בעל כח שכל ובינה גדולה, מה יועילו לו בלכתו אחר עיניו? שעל ידי כן שכלו ובינתו משרתים ליצר לבו הזונה וישחית יותר, וכדברי הכלל הי"ח. ולא היה צריך להודיע כי החכם הולך באור שגם זה למד מענינו, כי החכם ההיפך מן הכסיל. ואם הכסיל הולך חושך, נודע כי החכם הולך באור.
שאל רבBookmarkShareCopy

קול התור

ו) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהילים צ״ז:י״א) – כנודע כל סתם צדיק הוא בטוריא דיוסף, וראה להלן (סימן ק״ט) עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב.
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

"שמרני יי' מידי רשע, מאיש חמסים תנצרני, אשר חשבו לדחות פעמי" (תהלים קמ, ה). פסוק זה נכתב באותו המזמור. והרשע שהזכיר הוא איש רע הנכתב למעלה. והודיע שאיננו ההולך אחר יצרו ולבו מאמין בה' ובתורתו, כמו "תועבת יי' מחשבות רע, וטהורים אמרי נועם" (משלי טו, כו) המבואר למעלה (חדר ט חלון יב). אבל מדבר על הרשע, שהוא רע והולך אחר מחשבותיו הרעות, וכפי עצת לבו יכין לעשות כן כמו "אשר לא הלך בעצת רשעים" (תהלים א, א) המבואר במקומו. ובקש שישמרהו וינצרהו מהסכמת הרשע ואנשי החמס החושבים לדחות פעמיו, בלי פחד אלהים ועצת הלב. ודומה לפסוק "אשר חשבו רעות בלב" (תהלים קמ, ג) המבואר בחלון זה. והנה ההיפך מן הרשע הוא הצדיק, כדרך "מְאֵרַת יי' בבית רשע, ונוה צדיקים יברך" (משלי ג, לג) שבארנו בבית השני (חדר עשירי, חלון יח). וההיפך מאיש חמס הוא הישר, כי איש החמס כובש בחזקה ציורי הדעת והשכל המתגלים בטבע בלבו. והישר הוא המתאמץ להתבונן ביראת ה' ולהשכיל שכל טוב באמתת השם, כדרך "ולישרי לב שמחה" (תהלים צז, יא). ונאמר "ואת ישרים סודו" (משלי ג, לב). כי השם יאר פניו אל הישרים [לפרש להם] וילמדם דעה והשכל. והוא העזר האלוהי שדברנו עליו בבית הראשון (חדר ה חלון ג). ולכן חתם דבריו "אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך" (תהלים קמ, יד). "צדיקים" נגד "מידי רשע", ו"ישרים" נגד "איש חמסים". ואצל "ישרים" הזכיר מלת "פניך", והמשכיל יבין.
שאל רבBookmarkShareCopy