תהילים קלו:ז מחשבת ישראל: דרוש חדושי הלבנה, נפש החיים וגבורות השם

וְעוֹד, הֲרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר (תהלים קלו ז) "לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים" בִּלְשׁוֹן הוֹוֶה, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר (שם ה) "לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה", "לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם" (שם ו). וְהָעִנְיָן בְּלִי סָפֵק, לְפִי שֶׁהוּא "מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית" (נוסח ברכת יוצר) ^גהנה ראשונים פירשו 'המחדש בטובו בכל...' קאי על חידוש זריחת השמש בכל יום מחדש (וכמו שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך) וכמ"ש באבודרהם בברכות קריאת שמע וז"ל: ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. רוצה לומר על זריחת האור בכל יום שנאמר בו כי טוב. ואמר 'מעשה בראשית', כי כמו שהבדיל בין האור ובין החשך בששת ימי בראשית, כמו שנאמר (בראשית א, ד) ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, כך הוא מתמיד אותה הויה בכל יום. אמר 'תמיד', על שם (שם ח, כב) ויום ולילה לא ישבותו. עכ"ל. ולפי פירוש זה מובן שפיר הכוונה במילים "בכל יום", אמנם מילת "תמיד" יש בו קושי בהבנתו, שהרי משמעותו הוא שבנוסף על החידוש של המחזור היומי ישנו חידוש מעשה בראשית בכל רגע. בזה מפרש רבינו כאן שהחידוש הזה מוכרח, מצד שאילו היה השי"ת מסיר שפעו לרגע אחד מהנבראים הרי היה הכל חוזר לאין ואפס. ועיין לקוטי אמרים תניא שער היחוד והאמונה פ"א שהאריך ברעיון זה בשם הבעש"ט לפרש הפסוק לעולם ה' דברך נצב בשמים.. כִּי אִלּוּ יְצֻיַּר שֶׁיָּסִיר הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ שִׁפְעוֹ מֵהַבְּרוּאִים ^דהנה פירוש זה שפירש רבינו, אף שנמצא בספרי חסידות וכנ"ל בהערה הקודמת, הרי שדברי רבינו הם מהמקורות הראשונים לפירוש זה, ומצינו חבר לו (בן דורו ומוקדם בשנים) בשל"ה הקדוש (עשרה מאמרות מאמר שלישי ורביעי) וז"ל: וכן פירוש 'ואתה מחיה את כולם', והכל ענין אחד. כי מאחר שהוא היוה אותם והמציאם מן האין, יוכרח שיושפעו ממנו, ושואבים כולם ממנו חיות[ם]. ואחר שהוא מחיה אותם, נמצאו שהוא ממציאם ומהוום בכל עת ובכל רגע ובכל שעה. והנה 'מהווה' ו'מחיה' הכל ענין אחד להם. ובענין זה יובן 'ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית', שהוא שפע השופע להחיותם ולהעמידם ולהציבם בצביונם. ואם חס ושלום יעלה על הדעת הסתלקות שפעו מהם כרגע יספו, ואינם אלא מחודשים בסוד חידוש אורו, עכ"ל., יַחְדָּו יִכְלוּ אַף יָסוּפוּ כְּרֶגַע ^הומה שתיקנו חז"ל דווקא לומר ולהזכיר החידוש של מעשה בראשית המתחדשת בכל יום מחדש אף שהם מתחדשים בכל רגע, הוא מפני שאז נראה בחוש לעיני כל איך שמעביר יום ומביא לילה וחדשים לבקרים (ליקוטי תורה לבעל התניא פרשת אחרי דף כו ע"א).. וְהַשְׁתָּא, אִי אָמַרְתְּ בִּשְׁלָמָא שֶׁנִּקְרְאוּ 'גְּדוֹלִים' אַף שֶׁאֵינָם שָׁוִים אֲבָל בְּעֵרֶךְ אֲחֵרִים, אִם כֵּן שַׁפִּיר קָאָמַר "לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים", הַיְנוּ אוֹתָם שֶׁבְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁמְּחַדְּשָׁם בְּכָל יוֹם. אֲבָל אִי אָמַרְתְּ שֶׁבְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית הָיוּ שָׁוִים מִכָּל צַד, וּמִפְּנֵי הַקִּטְרוּג נִתְמַעֲטָה, אֵיךְ יֹאמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם "לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים"? וַהֲרֵי אֵינָם עַתָּה כֵּן כַּאֲשֶׁר הָיוּ בַּתְּחִלָּה! הֲרֵי שֶׁגַּם הַפָּסוּק הַזֶּה עוֹמֵד כְּנֶגֶד הַסְּבָרָא הַזֹּאת שֶׁל הַגּוּר אַרְיֵה.

וכמו שיסדו אנשי כנה"ג המחדש* בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית היינו תמיד ממש כל עת ורגע וראייתם מפורשת כאמור לעושה אורים גדולים שלא אמר עשה אלא עושה:

ואחר כך התחלת העולם (תהלים קלו, ה) "לעושה השמים בתבונה כי לעולם חסדו", ואחר כך הארץ, כי השמים והארץ שקולים (ב"ר א, טו). ואחר כך האור, שהוא עליון על הכל. כי שמים וארץ הם העולם, ואחר כך זכר חלקי העולם. התחיל באותם היותר חשובים "לעושה אורים", ואחר כך השמש*, ואחר כך הירח. ומתחלה אומר (תהלים קלו, ז) "לעושה אורים גדולים", שרצה לומר כי שני המאורות שוים נבראו, כדאיתא בפרק אלו טריפות (חולין ס:), ולפיכך אומר "לעושה אורים גדולים", ואחר כך (תהלים קלו, ח-ט) "את השמש לממשלת ביום ואת הירח וכוכבים לממשלת בלילה". אי נמי, שרצה לומר כי שני דברים הם; האור שלהם, והממשלה שמושלים השמש והירח. ולפיכך כולל האור של שני המאורות, כי שֵׁם אור אחד הוא, "לעושה אורים גדולים". והממשלה מחלק ביניהם, כי ממשלת השמש מחולק מן הירח, ויש להם ממשלות* הפכים.