קישורים על תהילים קלו:ז

הנה זה שנאמר באל אדון כו'. טובים מאורות שברא אלהינו. ע"ד שנתבאר כי כל זה קאי על הצדיקים שהם נקראים מאורות והם המושלים בקרב תבל והם מלאים זיו ומפיקים נוגה והם פאר וכבוד נותנים לשמו. וזהו קרא לשמש ויזרח אור ראה והתקין צורת הלבנה. ולכאורה אין להבין למה אצל השמש נאמר ויזרח אור ואצל הלבנה כתיב והתקין מהו כוונת הלשון תיקון בזה. (ועיין בטור א"ח הלכות שבת סי' רפ"א שכבר עמד בזה ע"ש). אך הכוונה הוא כמו שבארנו כי כל ענין ההנהגה בכל העולמות הוא ע"י הצדיקים והם המתקנים השכינה לקרבה אל דודה ומעלים מ"נ אלי'. ולכך נאמר כאן בשבחם של הצדיקים שפאר וכבוד נותנים לשמו ועל ידם הוא קרא לשמש ויזרח אור ראה והתקין צורת הלבנה. פי' כי צורת השכינה נתקנת ע"י המעש"ט ולכך נעשה היחוד של סוד שמש וירח תפארת ומלכות וזה קרא לשמש ויזרח אור פי' להשפיע למלכות. ראה והתקין פי' לשון כמו רואה אני את דברי אדמון להיות נראה לפניו בכי טוב ע"י צורת הלבנה שלא יהי' בה שום פגם וזה מורה על טובת בנ"י להיותם טהורים בלי שום פגם. [וזה שאומרים בשעת קידוש לבנה דוד מלך ישראל חי וקים. לפי מה דאי' בגמ' (ר"ה דף כה) א"ל רבי לר' חייא זיל לעין טב וקדש לי ירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים. לפי מה שבארנו שהכל תולה בתיקון הירח. וז"פ ראה והתקין בחי' הראות ועי"ז והתקין צורת הלבנה. מדתו של יוסף משומרי הברית הוא ע"י שמירת העינים. וז"ש אצל בנות צלפחד לטוב בעיניהן יהיו לאנשים. וזה הרמז בגמרא זיל לעין טב ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים והבן]. והנה זה היתה עבודת ר"ג כל ימיו לתקן תיקון ישראל מה שפגמו בהשכינה שהיא הלבנה כנ"ל. בהיות ר"ג מזרע דוד המלך ע"ה שהוא בחי' המלכות לכן היתה עבודתו לתקן השכינה. אבל ר' יהושע אמר לו אוי לדור שאתה מנהיגו שאין אתה יודע בצערן של ת"ח. פי' כי צריך אתה להסתכל ג"כ על השלום של בנ"י להשפיע להם פרנסה ובני חיי ומזוני. כמו שנכנסו לדוד המע"ה עמך ישראל צריכין פרנסה כי צריך להסתכל על שניהם כבוד השכינה וכבוד ישראל להחיותם בעני'. וזהו שדמות צורות לבנות הי' לו לר"ג בעלייתו ר"ל בכל עליותיו בעולמות העליונים היתה עבודתו לתיקון דמות צורת הלבנה מפגם של התחתונים כי הוא הצדיק הדור ומחויב לתקן ולקשט את ישראל והשכינה. וזהו הענין אשר במס' הזאת מדברת מענין קדוש החודש והלבנה כי הנה זה הוא מרמז על השכינה כמו שנתבאר. וזהו בכסא ליום חגינו שהלבנה מתכסית בו כי כאשר חלילה המיעוט בשכינה הוא מפגם התחתונים וכ"ז שייך לר"ה כיל"ח. והנה כבר נתבאר כי כל ההנהגה של התיקון תלוי רק בהצדיק הדור. וז"ש ז"ל בגמ' כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מלמד שאין ב"ד שלמעלה נכנסין לדין אלא א"כ קדשו ב"ד שלמטה את החודש והכל תלוי בב"ד אשר תקראו אותם אפי' שוגגים אפי' מזידין. נמצא כי כל עיקר ההנהגה של יום הדין של ר"ה תלוי בידי הצדיקים שאין נעשה למעלה דבר בלתי אשר יקראו הצדיקים בדורם. אמנם בכ"ז הנה על צדיק אחד המנהיג ונשיא הדור העולם קיים ודבר אחד לדור וכו'. כי הצ"ע למטה הוא דוגמת צדיק העליון למעלה לכך ר"ג הוא הי' הראש ב"ד והוא אמר מקודש מקודש. ולכך באותו מעשה שם (בר"ה דף כה) שבאו עדים ואמרו ראינו שחרית במזרח וערבית במערב וכו' וקבלן ר"ג אמר ר' דוסא בן הרכינס עדי שקר הם כו' ואמר ר' יהושע רואה אני את דבריך. שלח לו ר"ג גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך וכו'. כוונת ר"ג הי' שיהי' הדבר מוסכם ליסוד עולם שבכל דור ודור צריך להיות רב ומנהיג על פיו יצאו ועל פיו יבואו ואל יהרסו ממנו לעשות כל איש הישר בעיניו כי זהו יהי' ח"ו פגם בעליוני' רק יקבלו ממנו כל אשר יצוה. וזהו שהוכיח לו ר' דוסא בן הרכינס לר' יהושע אם באנו לדון אחר ב"ד של ר"ג וכו'. פי' וא"כ יהי' העולם חרב אך לעולם צריך צדיק אחד. יפתח בדורו כשמואל בדורו ע"ש בגמ' שזה הי' ענינם. מעתה נחזור לביאור הכתובים שהתחלנו בפרשת המלך. והי' כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת מלפני הכהנים הלוים כי כן מלך ישראל הוא המנהיג את ישראל וצריך להיות צדיק הדור כמו שנתבאר. ואמרה התורה כי תחלת ענינו צריך להיות וכתב לו את משנה התורה הזאת. פי' שיכתוב לו לעצמו בתוך לבבו כמ"ש כתבם על לוח לבך שיכתוב על לבבו את התורה רק ע"ד זה שילמוד ויקבל מהרב שבדורו וזהו מלפני הכהנים הלוים רק מהם צריך לקבל ולא מעצמו. והכהנים הם הגדולי הדור ומורי הוראה מלפניהם צריך לקבל כי אין לדון בעצמו כלל בלתי הקבלה וכמבו' זה במס' אבות שמנה שלשלת הקבלה זה קבל מזה ע"ש. אף שהם עצמם היו גדולי הדור והם אמרו מעצמם דברים גדולים וטובים מה שלא קבלו מרבם. אעפ"כ הכל עפ"י סדר הקבלה מנביאים לזקנים ואנשי כנה"ג והתנאים ואמוראים עפ"י משה רבינו עליו השלום שקבל מפי הש"י המלמד תורה לעמו ישראל. והנה זה מובא בספרים כי גם משה רבינו עליו השלום הי' לו רבי אחרי דבר ד' אליו הי' לו מלאך אחד שלמדו כל סתרי תורה ופרושי' לכן צותה התורה שיכתוב התורה על לבו רק יקבל מפי הרב מלפני הכהנים הלוים. וזשה"כ והיתה עמו פי' התורה צריך להיות עם האדם וממנו כי עיקר התורה נעשה ע"י ישראל כידוע פי' הפ' כי לא דבר רק הוא מכם. שאין דבר בתורה רק היא מכם התורה נעשה ממך כי אוריי' וישראל חד וכל התורה הוא רק ממעשי בנ"א כאו"א בדורו. וז"ש במס' (ע"ז דף ב') לעתיד לבא מביא הקב"ה ס"ת ומניחו בחיקו ואומר מי שעסק בה יבא ויטול שכרו דיש להבין למה צריך ליטול הס"ת הלא יכול לשאול בע"פ לכל או"א מי שקיים התורה. אך הכוונה בזה כנ"ל כי התורה הוא בבחי' כאו"א וגם הס"ת מרומז לזה זה לעומת זה בבחינות שונות על פי מעשיו:

לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו. הנ"ל עפ"י דברי הזוהר הקדוש פ' תרומה דף קל"ו ע"ב ר' המנונא סבא כד הוה סליק מנהרא במעלי שבתא הוה יתיב רגעא חדא וזקיף עינוהי והוה חדי והוה אמר דהוה יתיב למחמי חדוה דמלאכי עלאה אילין סלקין ואילין נחתין ובכל מעלי שבתא יתיב בר נש בעולם הנשמות. לפי הידוע כי בכל עש"ק הנשמות יש להם עלי' למעלה ועי"ז יורדים נשמות יתירות בשבת לעולם הזה. ובזה בארנו בגמ' מ"ש ר' זירא אמר ר' מתנא אמר רב שמנים ופתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה בין בחול בין בשבת לרמז בזה על הנשמות הנדחים כמבואר במ"א שמנים רמז לנשמה ופתילות רומז לגוף. השמנים ופתילות שאין מדליקין בהם בשבת שלא הי' להם עלי' בשבת כידוע שיש כמה פגמים שהאדם ח"ו פוגם אשר עי"ז נדחה כמה וכמה זמנים מלעלות למקום שרשו. על כל זאת גדול כח שבת וחנוכה להיות עלי' גם לנשמות הנדחים לחוץ. וזה הפי' לעושה אורים גדולים הם האורות הנ"ל שבת וחנוכה. השבת נקרא אור כמ"ש מנוחה ושמחה אור ליהודים. ובחנוכה נתעורר אור הגנוז מזי"ב לכן שניהם יחד נקראים אורים גדולים. כי לעולם חסדו. זה חסד עליון לכל העולם לבל ידח ממנו נדח ולהעלותם למקור מחצבם. אמנם כל זה רמזו לנו להבין גודל כח הצדיק הדור כי הוא צנור להוריד ההשפעות ועל ידו יהיו כל התיקונים הנ"ל כאשר שמענו מעשה שהי' בימי הבעש"ט ז"ל שבא אליו גלגול מאדם גדול אחד שהי' בימי האר"י ז"ל ומאותו הזמן כמה מאות שנה הי' מצפה עד אשר בא הבעש"ט לתקן נשמתו. ולא השיגה ידו להיות זוכה לבא לצדיקי הדור שהיו לפניו כי לא הניחוהו עד זמן הבעש"ט ז"ל. ולהבין הדבר מה זה הדבר תולה ברצון הצדיק הלא ד' ברחמיו בידו להוציא אסורים חפשי ולמה הי' צריך להתמהמה עד כה שיכמרו רחמי הצדיק עליו. אכן מראשית בריאת העולם כן עלה ברצונו ית"ש להיות צדיק מושל כו' כמ"ש חנון ורחום וצדיק. והצי"ע הוא האמצעי אשר על ידו יבא הישועה לתקן שרשו למעלה. וז"פ אמרו לצדיק כי טוב. הצדיק נקרא טוב. וזה טוב שם משמן הטוב. מחמת שהצדיק הוא המיחד השם לכן בידו לתקן הנשמה שמן הטוב שמ"ן ה':