אָח֣וֹר וָקֶ֣דֶם צַרְתָּ֑נִי וַתָּ֖שֶׁת עָלַ֣י כַּפֶּֽכָה׃
עקידת יצחק
*כוונתו אחרי כי העולם האמיתי החל להיות לדעת חז"ל רק שני אלפים שנה אחר הבריא' כאשר נתנה התורה, כי הזמן הקדום כאשר חיו רוב בני אדם (מלבד איזה יחידי סגולה כאאע"ה ודומיהו) מבלי תורה ומוסר היה העולם כאלו אינו כמאז"ל שיתא אלפא הוה עלמא, ב' אלפים תהו, ע"כ בצדק אחז"ל כי אלפים שנה קדמה התורה לבריאת עולם, יען כי כל תכלית בריאה היה רק האדם המקיים התורה אשר הוא לבדו הנבחר והאהוב להי"ת יותר מכל הברואים, וכן ארז"ל בשביל התורה הנקראת ראשית ברא אלקים וכו', והתכלית העולה תחלה על רוח הפועל החכם יקדם תמיד אל המעש', וא"כ אותן אלפים שנה של תהו קדמה התורה לבריאת העולם האמיתית שנעשה רק ע"י נתינת התורה בפועל וקבלתם מבני ישראל כהתכלית הקודם תמיד למעשה: אך אמנם הדרוש הזה ראיתיו במחלוקת חכמי מדרש ובילמדנו (פ' תזריע) אמר אחור וקדם צרתני (תהלים קל"ט) ריש לקיש אומר אחור למעש' בראשית וקדם למעש' יום ראשון רבי אלעזר בן פדת אומר אחור למעש' יום הששי וקדם למעש' יום הששי. הנה באמת יראה שריש לקיש אומר כי האדם עם שנברא הבריא' הפעליית אחור לכל הנמצאים השפלים שהוא אחור לכל מעשה בראשית קדימת מחשבתו היתה אפילו למעש' יום ראשון כלומר שהכל נברא לו ולצרכו ותחלת המחשב' סוף המעש' וכאלו הוא קדם למעשה יום ראשון וכל ששת ימי הבריא' וע"ד שאז"ל (ב"ר פ"ח) אלפים שנה קדמה תורה לבריאת העולם שנבוכו רבים בכוונתם. ואמנם יראה שירצו שכיון שהעולם לא נברא אלא בשביל התור' כמו שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ וגו' (ירמיהו ל״ג:כ״ה) ואמר (ב"ר פ"א) בראשית בשביל התור' שנקראת ראשית. הנה כל אותו הזיין שנמשך מבריאת עולם עד אברהם אבינו שהוא החל לקיים התורה הזאת ומציותי' כמ"ש הכתוב אשר שמע אברהם בקולי וגו' (בראשית כ״ו:ה׳). כל הזמן ההוא היה העולם כאלו אינו למה שעדין לא הגיע תכליתו וכמ"ש ז"ל תנאי התנה עם מעשה שמים וארץ שאם ישראל יקבלו את התור' מוטב ואם לאו הרי אני מחזיר אתכם לתהו ובהו (ע"ז ג'.) ולסבה זו קראוהו חז"ל לזמן ההוא תהו באומרם שתא אלפי הוי עלמא שני אלפים תהו שני אלפים תורה וכו' (סנהדרין צ"ז.) כי הזמן הזה היה בסך ההוא בקרוב מעט וכאלו התחיל להיות הויה אמתית מסוף האלפים והלא'. והנה ע"ד האמת התור' כל הזמן ההוא כבר קדמה למה שמאז התחיל להכין הדברים הצריכים לפרסומ' ולקבלת'. וכן הענין עצמו באדם כי הוא נמצא במחשב' משעה ראשונ' של בריא' והעולם כלו לא יצא כמעט מכלל תהו עד סוף יום ששי שנברא תכליתו. אמנם רבי אלעזר בן פדת היה אומר שלא היה האדם קודם במחשב' למעשה יום ראשון באשר נמצאו בו הנמצאים העליונים אבל שקדם למעשה יום ששי וזה כי לפי שבששי נבראו הב"ח אשר בארץ שהיא הבריא' היותר נכבדת שבשפלים זולת האדם לזה אמר שקדמ' מחשבתו למעשה יום הששי ואין צריך לומר לכל זולתו מהשפלים אשר נבראי לצורך הב"ח כמ"ש מצמיח חציר לבהמה וגו' (תהילים ק״ד:י״ד) ולא בא למעט אלא תקדימ' ליום ראשון והשני שבהם נבראו הנמצאים העליונים ולא רצה לומר אחור למעשה יום הששי וקדם למעש' יום השלישי כי לא נאה לדרוש כן אלא או אחור וקדם אל יום ראשון או אל כללות הימים. ואולי שלא כוון למעט אלא בריאת יום ראשון לבד בעבור שבו נבראו המלאכים כמו שפירשנו. ואולם נמצאו הרבה מאמרים לרז"ל במה שיחליטו בהם היות דעת ר"ל הוא הנכון מפירש בארוכ' במדרש (שוחר טוב תהלים קל"ט ע"ש) וחותם וכן הוא אומר אחור וקדם צרתני אחור שבו גמר וקדם שבו התחיל ועל כן פירשנו שהגרמים השמימיים נבראו בעבור האדם:
גן נעול
ודע כי מלת "פנים" נופל על פני הנפש, כמו (שמות כ, יז) "ובעבור תהיה יראתו על פניכם", (משלי יז, כד) "את פני מבין חכמה", וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ח' חלון ט'). גם רמזנו עליו בבית הזה. ולכן כשרוח האדם מתלבש באחד מן הכחות ומושל בנפש נאמר שהמדה המושלת היא על פני הנפש. וכעדות הכתוב שהבאנו, "בעבור תהיה יראתו על פניכם", כלומר שתמשול בכם מדת היראה. וכן "את פני מבין חכמה", שמדת החכמה מושלת בנפשו, וכאותה ששנינו (אבות, ו) "ומלבשתו ענוה ויראת חטא". והנמשל בזה כמו שהעינים בפני האדם, ובהן יראה מה שחפץ לראות, כן המדה האהובה לנפש, ועין הלב מציירה ומביט בה (היא) על פני הנפש. וכדרך שבארנו (חדר ג' חלון א') בפסוק "החכם עיניו בראשו". והיפך מזה הוא אחור, שבהיות מדה מן המדות נסתרת בעמק הנפש, ואין עין הלב מביט בה והיא בהעלם, איננה על פני הנפש, אלא באחרוניתה, ושם אין עינים לראות, וכדרך (תהלים קלט, ה) "אחור וקדם צרתני". ומלת (משלי כט, יא) "ישבחנה" כמו (תהלים פט, י) "בְּשׂוֹא גליו אתה תשבחם", כלומר בהתרומם גלי הים למעלה השם ב"ה ישבחם ישפילם למטה וישקיט המייתם. ודומה לזה רוח האדם אם יתרומם ויחפוץ לעלות למעלה לצוד את הלב, הנה החכם בעוז חכמתו ישפילנה באחור הנפש, בסתר אין רואה, ולא יביט בה עוד עין הלב, וע"י כן לא יפעול פעולה של סּכלות והבל. והמפרשים ז"ל לא פרשו כן, ואני בדרכי אחזתי לא ארפנה.
באר הגולה
בפרק אין דורשין (חגיגה יב.), ובפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לח:), אמר רבי אלעזר, אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע, שנאמר (דברים ד, לב) "מן היום אשר ברא אלקים אדם וגו'", וכיון שסרח מעטו, שנאמר (תהלים קלט, ה) "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה". אמר רב יהודה אמר רב, אדם הראשון מסוף העולם עד סופו, שנאמר (דברים ד, לב) "ולמקצה השמים ועד קצה השמים", וכיון שסרח מעטו, שנאמר "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה". קשו קראי אהדדי, אידי ואידי חדא שעורא הוא. ודבר זה הוא זר בעיניהם, כי איך אפשר דברים אלו, שיהיה מן קצה השמים שהוא מזרח, עד קצה השמים שהוא מערב, כמו מן הארץ עד הרקיע. כי אם נשים הארץ באמצע השמים, כמו שהוא האמת, ידוע כי מן קצה מזרח עד קצה מערב כפל מן הארץ עד השמים, ודבר זה מבואר לכל. ואיך נאמר שאין הארץ באמצע השמים, הפך אשר יעיד עליו החוש, כי נגלה חצי השמים, וחצי נסתר, כמו שידוע לבעלי חכמת התכונה, ומורה זה כי הארץ היא באמצע השמים.