יחזקאל י:כ מחשבת ישראל: מורה נבוכים

ידוע שמבני אדם – אנשים שצורת פניהם דומה לצורת אחד משאר בעלי החיים – עד שתראה איש כאילו פניו דומים לפני אריה, ואחר כאילו פניו דומים לפני השור וכיוצא בהם; וכפי אלו הצורות הנוטות אל צורות פני בעלי החיים מכונים בני אדם. כן מה שאמר: ׳פני שור, ופני אריה, ופני נשר׳ הם כולם ׳פני אדם׳ נוטות אל אלו הצורות של אלו המינים. ויש לך בזה שתי ראיות: האחת מהן – אמרו ב׳חיות׳ בכלל: ״וזה מראיהן – דמות אדם להנה״, ואחר כך תאר כל ׳חיה׳ מהן שיש לה ׳פני אדם ופני נשר ופני אריה ופני שור׳; והראיה השנית – מה שבאר ב׳מרכבה׳ השנית, אשר הביא אותה לבאר ענינים שלא נזכרו ב׳מרכבה׳ הראשונה, אמר ב׳מרכבה׳ השנית: ״וארבעה פנים לאחד: פני האחד פני הכרוב, ופני השני פני אדם, והשלישי פני אריה, והרביעי פני נשר״ – הנה באר שמה שאמר עליו ׳פני שור׳ הוא ׳פני הכרוב׳, ו׳כרוב׳ הוא הצעיר לימים מבני אדם – והוא ההקש בשני הפנים הנשארים; ואמנם, לא אמר מלת ׳פני שור׳ – להעיר גם כן מצד קצת גזרה, כמו שרמזנו בו. ואי אפשר שיאמר: אולי זאת השגת צורות אחרות? – מפני שהוא אמר בסוף זה הסיפור השני: ״היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר״. כבר התבאר מה שהחילונו לבאר.

כאשר זכר יחזקאל – עליו השלום – מתואר ה׳מרכבה׳ מה שסיפר בתחילת ה׳ספר׳ שבה לו ההשגה ההיא בעצמה פעם שנית כשנישא ׳במראה הנבואה לירושלים׳ ובאר לנו דברים שלא התבארו תחילה. מהם – שהעתיקנו ממילת ׳חיות׳ למילת ׳כרובים׳ והודיענו ש׳החיות׳ הנזכרות תחילה הם גם כן ׳מלאכים׳ – רצוני לומר: ה׳כרובים׳. – אמר ״ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם ובשאת הכרובים את כנפיהם לרום מעל הארץ לא יסבו האופנים גם כן מאצלם״, וחיזק הקשר שתי התנועות כמו שזכרנו, אחר כך אמר ״היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה״ והשיב הצורות בעצמם והתנועות בעצמם, והתבאר שה׳חיות׳ הם ה׳כרובים׳ וה׳כרובים׳ הם ה׳חיות׳. ואחר כך באר בזה הסיפור השני ענין אחר, והוא שה׳אופנים׳ הם ה׳גלגלים׳ – אמר ״לאופנים – להם קורא הגלגל באזני״. אחר כך באר ענין שלישי ב׳אופנים׳ ואמר בהם ״כי המקום אשר יפנה הראש – אחריו ילכו לא יסבו בלכתם״ – הנה באר שתנועת ה׳אופנים׳ ההכרחית אמנם היא נמשכת ׳אל המקום אשר יפנה הראש׳ שבאר שהוא נמשך ׳אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת׳. ואחר כך הוסיף ענין רביעי ב׳אופנים׳ ואמר: ״והאופנים מלאים עינים סביב לארבעתם אופניהם״ – ולא זכר זה הענין תחילה. אחר כך אמר ב׳אופנים׳ בזאת ההשגה האחרונה ״בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם״ – ולא זכר ל׳אופנים׳ תחילה לא ׳בשר׳ ולא ׳ידים׳ ולא ׳כנפים׳ אבל שהם גופים לבד, ושב באחרונה לאמר שהם בעלי בשר וידים וכנפים אבל לא זכר להם צורה כלל. אחר כך באר גם כן בזאת ההשגה השנית שכל ׳אופן׳ ייוחס ל׳כרוב׳. ואמר: ״אופן אחד אצל הכרוב אחד ואופן אחד אצל הכרוב אחד״. אחר כך באר עוד הנה שהארבע ׳חיות׳ הם ׳חיה אחת׳ להדבק קצתם בקצתם – אמר ״היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר״. וה׳אופנים׳ גם כן אמנם קראם ״אופן אחד בארץ״ ואף על פי שהיו ׳ארבעה אופנים׳ כמו שנזכר – להדבק קצתם בקצתם והיותם כולם ״דמות אחד לארבעתן״. זה מה שהוסיף לנו מן הבאור בתמונת ה׳חיות ו׳האופנים׳ בהשגה הזאת השניה.