ישעיהו טו:ה מחשבת ישראל: לנבוכי התקופה

נביאינו, לא היתה עיניהם צרה לראות את שבר בת עמם בלבד, אך הצטערו גם צער של כל אומה ולשון. ירמיהו שמע את קול ד׳ האומר אליו: ״‎נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ״‎ (ירמיהו א, ה), וישעיהו אומר: ״‎לִבִּי לְמוֹאָב יִזְעָק״‎ (ישעיה טו, ה), ויונה שלא שמע את קול ד׳ ששלחו להחזיר למוטב את נינווה העיר הגדולה, אשר היו בה ״‎הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה״‎ (סוף יונה), אף על פי שאולי לא היה שם אף יהודי אחד, שאומנם מטעם זה סרב ללכת כדברי חז״‎ל (תנחומא שמיני, ט), בכל זאת, מפני שחשש שמא על ידי זה יעורר קטרוג על ישראל, בכל זאת נענש על זה בעונש חמור למאוד.