נחמיה ה:ה מחשבת ישראל: שיעורים בגמרא - שמיטה

ואולם את שמיטת הכספים ניתן להבין גם באופן אחר, שאינו קשור לשמיטת הקרקע. הזכרנו לעיל את הפסוק בנחמיה הקושר בין שמיטת כספים לשמיטת קרקעות, אבל כמה פרקים קודם לכן מובא תיאור שבו שמיטת הכספים מתרחשת במנותק משמיטת הקרקע, ובזיקה לשחרור העבדים ולהשבת הנחלות. בפרק ה בספר נחמיה אנו שומעים את צעקת העם על שעבוד שדותיהם, בתיהם וילדיהם בשל ההלוואות שנטלו: 'וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ כֹבְשִׁים אֶת בָּנֵינוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ לַעֲבָדִים... וּשְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ לַאֲחֵרִים' (נחמיה ה', ה). בעקבות התערבותו של נחמיה מביאה זעקת העם לעזיבת 'הַמַּשָּׁא הַזֶּה' (שם, י), כלומר לשמיטת החובות, השבת השדות ושחרור העבדים. בדומה לפרשיית שמיטת כספים, גם כאן הרקע למעשה אינו השוויון אלא הצדק; לא ביטול הרכוש אלא המחאה על נישול העם מנחלתו. התביעה לצדק אינה מבוססת על רעיון הקדושה, אלא על קרבה משפחתית ולאומית – 'כִּבְשַׂר אַחֵינוּ בְּשָׂרֵנוּ, כִּבְנֵיהֶם בָּנֵינוּ' (שם, ה).⁴⁸לתיאור בנחמיה נלווה פן לאומי חריף: טענתו של נחמיה היא שאם פודים את העבדים הנמכרים לגויים ודאי שיש לפדות את אלו שנמכרו ליהודים, וכן שהמצב הקיים הוא בושה לעם ישראל – 'הֲלוֹא בְּיִרְאַת אֱלוֹקֵינוּ תֵּלֵכוּ מֵחֶרְפַּת הַגּוֹיִם אוֹיְבֵינוּ' (נחמיה ה', ט). הדגש הלאומי מופיע גם בפרשיית שמיטת כספים: 'אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ' (דברים ט"ו, ג). כך גם בפרשיית בהר מציעה התורה לקנות עבדים גויים כתחליף לאלו ששוחררו ביובל (ויקרא כ"ה, מד–מו), ואת תבואת השמיטה היא מייעדת רק ל'תוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ' (שם, ו), ולא לנכרים. באופן כללי אפשר לומר שמושג הקדושה בספר ויקרא הוא לאומי יותר, והוא מנומק ביציאת מצרים המשמשת כתחליף לאוניברסליות של בריאת העולם. וראו א' רופא, מבוא לספר דברים, ירושלים תשמ"ח, עמ' 121, העומד על התופעה בה תפיסות שמקורן בספרות החכמה האוניברסלית מקבלות צביון היסטורי־לאומי.

14. ברור ששמיטת כספים כרוכה בשחרור העבד, וחזרת הנחלות. כך בפירוש נזכר בהקשר העבד, וכן בנחמיה, וכן בעולם העתיק.