גַּ֞ם מִיּ֣וֹם ׀ אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה אֹתִ֗י לִהְי֣וֹת פֶּחָם֮ בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָה֒ מִשְּׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֗ים וְ֠עַד שְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ לְאַרְתַּחְשַׁ֣סְתְּא הַמֶּ֔לֶךְ שָׁנִ֖ים שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֑ה אֲנִ֣י וְאַחַ֔י לֶ֥חֶם הַפֶּ֖חָה לֹ֥א אָכַֽלְתִּי׃
מורה נבוכי הזמן
(מכאן עזרא ז') מתחיל ענין עזרא יחוסו ושבחו, וביאתו מארץ עם קהל גולה חדש, ומעשהו שם בהוצאת הנשים הנכריות, המספר בו עזרא בלשון מדבר בעדו, ואף הפסוקים הראשונים הם בלי ספק לעזרא עצמו, הגם שמדובר בהם מעזרא בלשון גוף שלישי נסתר, מה שהוא ראוי בהתחלה ובספור שבח, והכל בעברי, חוץ מכתב הרשיון והחסד שנתן לו המלך שבזמן, שמו ארתחשסתא (אינו ארתחששתא של השטנה הנזכרת שהעתיק עזרא בלשונו הארמי); ומרשימה שלישית זו מבואר בכתובים, שלא תכלל לבד שנה אחת, היא שנת השביעית לארתחשסתא; ובה הספר מפסיק ומדלג לאחריו שתים עשרה שנה, כמו שדלג מלפניו הזמן שמן שש לדריוש עד שבע לארתחשסתא בן בנו, ומתחיל ברשימה רביעית המסומנת בבאור דברי נחמיה והמדבר בה נחמיה בעד נפשו, ומזכיר את עזרא חברו בתיקונים הטובים, ואת אלישיב לכהן גדול שבזמנו, ומונה בעצמו (נחמיה ה' י"ד) ומן י"ב שנה שהיה הוא הפחה בארץ יהודה, משנת עשרים לארתחשסתא, שבה בא לירושלים, עד שנת שלשים ושתים למלך זה. ואומר עוד (י"ג ו') שבשנה הנזכרת חזר אל המלך, ושאחר איזה זמן בלתי מוגבל בכתוב, בקש רשות מאת המלך הזה ושב לירושלים, וכה"ג עודנו אלישיב. ומזכיר עוד איזה תקוניו החדשים, ותכלל רשימה זו לפי הנזכר, זמן י"ב שנה ועוד סך מסוים שנים, שלא היה למרבה כי אם עשרה; והספר נפסק א"כ בשנת מות ארתחשסתא אוהבם של עזרא ונחמיה, שמלך כנודע ברור ארבעים ושתים שנה. – והנה מכל זה ניכר, כי עיקר טופס ספר עזרא, מחובר מן רשומים אחדים ומגלות נפרדות בתחלה.