תהילים יג:ג מחשבת ישראל: גן נעול ותורת העולה

"עד אנה אשית עצות בנפשי יגון בלבבי יומם" (תהלים יג, ג). פירוש. המשורר האלוהי צועק על צרותיו, כי הסתיר השם פניו ממנו. ואויביו [יתגברו] עליו. והוא צריך עצה והסכמה במשפט הלב, ובכח-העצה הנטועה בנפש להינצל מכף שונאיו. ואמר כי מועצותיו לא טובות להשגת מבוקשו, כי בעבור שלבו מלא יגון יום יום איככה יחקור וידרוש במשפט לבו על העצה? ולבו בל עמו, ומשפטיו מעוקלים. ולכן "עד אנה תעזבני ולא תנחני בעצתך? שאני צריך לשית עצות והסכמות בנפשי בכח עצתי, שאינן מתוכנות במשפט הלב בעבור שהיא מלא יגון". ולפי שהעצה לא טובה יגבר יד האויב ועל זה אמר "עד אנה ירום אויבי עלי?" וזה כדרך הכללים שהעצה מקורה מכח-העצה [המוחלטת] בנפש, אחר שקול המחשבת במשפט הלב, והבן.

הנה נתבאר כי כל תשעה הדברות יש בהן תועלת גופני, מלבד אנכי ולא יהיה לך שנאמר על אמונת שבלב אדם, שהוא אמונה אמיתית, לא תצא חוץ לנפש, לא יזיק לגוף כלל, ואין בה רק תועלת נפשיי, שיהא משיג האמת שהוא ראשון והוא אחרון יתעלה, ועל ידי זה יזכה לחיי עד. ונראה שלזה כוונו באמרם (מכות כד א) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, כי בא להורות כי אותן השני הדברות נאמרה על השגה האמיתית, אין בה תועלת גוף כלל, והשגה אמיתית נקראת פי הגבורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל פרק חלק (עיין סנהדרין צט א, קהלת רבה יב ב)לבא לפומי לא גלי, רצונו בזה, כי הקדוש ברוך הוא לא גלי קץ הגאולה לנביאיו ומלאכיו שהם נקראים פיהו, כי הפ המוציאים דברים לחוץ לבני אדם, כפי מה שהשיגו בשכלם הבהיר מהשגתו יתעלה, ולזה קרא גם כן כאן השגה השכלית פי הגבורה, להיות כי אותה מצוה לא הבינו בו תועלת גופני הוצרכו לקבלה מפי נביא הוא פי הגבורה, מכל מקום נתבאר מזה סוד עשירית שהיה בכל מקום העשירי קדש להשם. ודע, כי מאלו עשרת הדברות נשתרגו כל המצות, ובכל אות ואות נתלה בו מצוה אחת, וכמו שכתב רש"י ז"ל פרשת וישמע יתרו, כי רב סעדיה עושה בזה סדור כל המצות להורות איך כל המצות נתלות באות אחת מעשרת הדברות, וכמו שכתב בעל כתר תורה בספרו, שכתב כי אותיות עשרת הדברות הם תר"ך, כמנין כתר, שבהן נכללו תרי"ג מצות ושבע מצות דרבנן כמו שבאר שם בספרו, ונרא שלזה כיון הקליר בסילוק מוסף של שבועות, שכתב כל המצות שם שלא כסדר כלל, ואי אפשר לישב סדרן אם לא על דרך זה שכתבנו, כפי מה שראה שנתלות באותיות הדברות. והנה במקרא של אנכי ולא יהיה לך באו ס"ד אותיות שהם עשירית מתר"ך מלבד שתים שאין לחוש להם, ולזה מצינו שעשרת הדברות יש להם שתי טעמים, האחד הוא הקריאה הפשוטה, והשני לפי המצות הנתלות בו. והנה נראה שלזה כוונו במסכת קידושין (מט ב), שמנו כל העשרה קבין שירדו לעולם, כי אמרו עשרה קבין חכמה ירדה לעולם, תשעה נטלה ארץ ישראל ואחת כל העולם כולו, להודיע כי המעשים טובים נחלקו לתשעה חלקים, ולחלק העשירי קדש, ולכן בהיות כי עיקר המצות נוהגות בארץ כמו שכתב הרמב"ן ז"ל (ויקרא יח כה) בפירושו לתורה, ואף כי עיקר מצות אין נוהגת בח"ל כלל בכל המצות התלויות בארץ לכן אמרו דרך משל כי תשעה חלקים שהוא עיקר המצות נטל ארץ ישראל, וחלק העשירי שלכל העולם והוא אמיתת השם יתעלה, כמו שנאמר ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' (תהלים יג ג) וגו' ונאמר ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי וגו', ובהיות כי עשיות המצות היא החכמה, כמו שנאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים (דברים ד ו), לזה אמרו (ב"ב קנ"ח ב) אוירא דארץ ישראל מחכים, בהיות כי שם עיקר אמרית התורה והמצוה, ושם מקומה הטבעית, ולזה אוירא מחכים. ומכל זה נתבאר מה שאמרנו עליו, והוא לקיחת הכהן חלה אחת מכל מין לחם, כי הכהן העובד והוא השכל הפועל שהוא הכהן לאל עליון, אינו לוקח מכל הלחמים רק החלק העשירי, והוא מבואר.