וַיִּקָּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֶת־שִׁבְעַ֤ת הַֽמִּזְבְּחֹת֙ עָרַ֔כְתִּי וָאַ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃
פרדס רמונים
והנה נשמת הצדיק היא עיקר האור המתפשט בתוך המלאך המתלבש במלאך ונמצא ערך המלאך אל הנשמה כערך הגוף אל הנשמה אלא שזה עשי"ה וזה יציר"ה ובודאי זה ענין גדול ומפתח גדול בענין המלאכים. ובסוד זה יובן אמרו (במדבר כג) ויקר אלדים אל בלעם ואחז"ל (בויקרא רבה פרשה א') שלשון ויקר הוא לשון קרי וטומאה. כי ח"ו לחשוב באמרם שיש טומאה וקרי למעלה והענין הוא על אותם הברכות המתפשטות ונשפעות מתוך הקדושה אל הקליפה והיינו סוד האור המתפשט בתוך העששית העכורה ומטמא האור ח"ו כדי שיביט בלעם ויתנבא הברכות ההם. ולכן אה"כ (שם כד) אשר מחזה שדי יחזה ופי' בזוהר מחזה שדי ולא שדי ר"ל מראה שבו מתראה השכינה בסוד היותה שוררת להכניע הקליפות בסוד ומלכותו בכל משלה המבואר בשער אבי"ע פ"ד.
מגלה עמוקות
אופן לה
ראה משה ברוח הקודש של הברכות שבירך בלעם נהפכו לקללה כמ"ש בחלק (סנהדרין דף ק"ה:), רצה משה להעביר רעת בלעם בן בעור, ולזה יהיה פירוש בעת ההוא, באותו עת שהביא פנחס את בלעם לפני משה, ודנו בסנהדרין בד' מיתות בית דין, והטעם שהוצרכו לדון אותו בסנהדרין, לפי שלבסוף היה בלעם בעל תשובה כשזכר שם המפורש ונשתטח לפני כסא הכבוד ועשה שתי זרועותיו כשני לחות אבנים, ונסתפק פנחס אם להמיתו שאין לך דבר שעומד לפני בעל תשובה (ירושלמי פאה פ"א ה"א), ויצא מפי משה ובית דינו לדון אותו בד' מיתות בית דין, לפי שהמית כ"ד אלף מישראל ועברתו שמורה נצח שגרם כל צרות של ישראל. על זה התחיל משה ואתחנן שהוא בגימטריא תקט"ו כמנין תפל"ה, איתא במדרש רבה פרשת וזאת הברכה (דב"ר פי"א י') שתקט"ו תפלות התפלל משה כמנין ואתחנן. וטעם זה המספר, לפי שבאותו פרק נשתטח בלעם תחת רגלי כסא הכבוד שהוא סוד תקט"ו, ר"ל ט"ו פעמים ת"ק יש מן הארץ עד מקום כסא הכבוד, (כדאיתא בחגיגה פרק ב' חגיגה דף י"ג.) רגליהם רגל ישרה (יחזקאל א ז), מנין ישר"ה שהוא ת"ק י"ה, ר"ל ט"ו פעמים ת"ק כמו שהביא הפייטן בראש השנה (תפלת מוסף), ולפי שבלעם היתה יניקתו מן שני בתי דינים שהם קשה ורפה, שכן מלוי בלעם בי"ת למ"ד עי"ן מ"ם, בגימטריא תרצ"ו כמנין קש"ה ורפ"ה, ואיהו סוד אותיות קו"ף רי"ש בזוהר תצוה (ח"ב), שמהם יניקת בלעם שאין להם רגלים שקר אין לו רגלים (עיין שבת ק"ד ע"א), ותלחץ רגל בלעם (במדבר כב כה), בסוד ויקר אלהים אל בלעם (במדבר כג ד), אתוון ק"ר הם אתוון דקליפה, והם סוד מדת הדין קש"ה רפ"ה, ויך את האתון במקל בזוהר עמוד ק"ד (זוהר ח"ג ר"ט ע"ב) בדינא תקיפא, שכן במקל עולה ב' פעמים אלהים, כי יש אלהים שופטים בארץ (תהלים נח יב), והם סוד יצחק ורבקה, יצחק קשה רבקה רפה, יצח"ק רבק"ה בגימטריא תקט"ו לבטל שתי בתי דינים אלו שהתעורר בלעם עלייהו דישראל, הוצרך משה כנגדן לבטל אותם והתפלל תקט"ו תפלות כמנין תפל"ה שהיא עולה תקט"ו. ז"ש בעת ההיא, בע"ת בגימטריא בלעם בן בעור, שרצה לקצץ עב"ת רשעים שהגדיל אותו רשע, ולזה אמר את גדלך את ידך החזקה, הם סוד ב' לחות (שמו"ר פמ"ו ג'), שגם באותו פרק איתא (במדרש פרשת מטות (במ"ר פכ"ב ה') זכר פנחס את שם המפורש, ופרח אחרי בלעם ועשה גם כן ב' זרועותיו כב' לחות אבנים, לכן זכר כאן מי אל בשמים ובארץ, שכן ב' לחות הם כנגד שמים וארץ, ובקש עתה משה שיכנס לארץ ישראל ויעבור כל הצרות וכל הדינים על צד מדת הדין קשה ורפה שצרר בלעם בכשפיו ובקסמיו. וזה נרמז במ"ש אעברה נא, רוצה אני להעביר רעת בעו"ר שהוא בגימטריא אעבר"ה, ולפי שכל יניקתו של בלעם הוא מצד נהורא דקיק קליפות נוגה ארמית, כמ"ש מן ארם ינחני בלק (במדבר כג ז), שהוא סוד נוגה שנקראת ארם, והוא סוד ארמי אובד אבי (דברים כו ה), שגם לבן הארמי שהוא גלגול בלעם בן בעור כדאיתא בתרגום יונתן פרשת בלק (במדבר כב ה), בגלגלא קדמאה דליה הכל היתה ענינו על ידי קליפות נוגה. ועל זה אמר משה אעברה נ"א, רוצה אני להעביר רעת בעו"ר שהוא גימטריא אעבר"ה, שכל יניקתו מן נ"א נוטריקון "נוגה "ארמית, לפי שהיה יניקתו מן יד שמאל במרכבה שהוא סוד יגר שהדותא שאמר לבן ליעקב (בראשית לא מז), שהם י"ד אותיות שבמזוזה שהם כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, בגימטריא יג"ר, וזה סוד ויג"ר מואב (במדבר כב ג). וזה סוד ואראה, שהוא בגימטריא יג"ר, א"ת הארץ שהוא סוד כל הכחות של בלעם שהם תרצ"ו, והוא רוכב עליהם הרי תרצ"ז, לכן אמר משה בשעת מיתה והתפלל לפני ה' בארצ"ות החיים (תהלים קטז ט, דב"ר פי"א ה'), וכן יעקב אמר אל ה' בצרת"ה לי (תהלים קכ א), שהוא בגימטריא תרצ"ז:
ראה משה ברוח הקודש של הברכות שבירך בלעם נהפכו לקללה כמ"ש בחלק (סנהדרין דף ק"ה:), רצה משה להעביר רעת בלעם בן בעור, ולזה יהיה פירוש בעת ההוא, באותו עת שהביא פנחס את בלעם לפני משה, ודנו בסנהדרין בד' מיתות בית דין, והטעם שהוצרכו לדון אותו בסנהדרין, לפי שלבסוף היה בלעם בעל תשובה כשזכר שם המפורש ונשתטח לפני כסא הכבוד ועשה שתי זרועותיו כשני לחות אבנים, ונסתפק פנחס אם להמיתו שאין לך דבר שעומד לפני בעל תשובה (ירושלמי פאה פ"א ה"א), ויצא מפי משה ובית דינו לדון אותו בד' מיתות בית דין, לפי שהמית כ"ד אלף מישראל ועברתו שמורה נצח שגרם כל צרות של ישראל. על זה התחיל משה ואתחנן שהוא בגימטריא תקט"ו כמנין תפל"ה, איתא במדרש רבה פרשת וזאת הברכה (דב"ר פי"א י') שתקט"ו תפלות התפלל משה כמנין ואתחנן. וטעם זה המספר, לפי שבאותו פרק נשתטח בלעם תחת רגלי כסא הכבוד שהוא סוד תקט"ו, ר"ל ט"ו פעמים ת"ק יש מן הארץ עד מקום כסא הכבוד, (כדאיתא בחגיגה פרק ב' חגיגה דף י"ג.) רגליהם רגל ישרה (יחזקאל א ז), מנין ישר"ה שהוא ת"ק י"ה, ר"ל ט"ו פעמים ת"ק כמו שהביא הפייטן בראש השנה (תפלת מוסף), ולפי שבלעם היתה יניקתו מן שני בתי דינים שהם קשה ורפה, שכן מלוי בלעם בי"ת למ"ד עי"ן מ"ם, בגימטריא תרצ"ו כמנין קש"ה ורפ"ה, ואיהו סוד אותיות קו"ף רי"ש בזוהר תצוה (ח"ב), שמהם יניקת בלעם שאין להם רגלים שקר אין לו רגלים (עיין שבת ק"ד ע"א), ותלחץ רגל בלעם (במדבר כב כה), בסוד ויקר אלהים אל בלעם (במדבר כג ד), אתוון ק"ר הם אתוון דקליפה, והם סוד מדת הדין קש"ה רפ"ה, ויך את האתון במקל בזוהר עמוד ק"ד (זוהר ח"ג ר"ט ע"ב) בדינא תקיפא, שכן במקל עולה ב' פעמים אלהים, כי יש אלהים שופטים בארץ (תהלים נח יב), והם סוד יצחק ורבקה, יצחק קשה רבקה רפה, יצח"ק רבק"ה בגימטריא תקט"ו לבטל שתי בתי דינים אלו שהתעורר בלעם עלייהו דישראל, הוצרך משה כנגדן לבטל אותם והתפלל תקט"ו תפלות כמנין תפל"ה שהיא עולה תקט"ו. ז"ש בעת ההיא, בע"ת בגימטריא בלעם בן בעור, שרצה לקצץ עב"ת רשעים שהגדיל אותו רשע, ולזה אמר את גדלך את ידך החזקה, הם סוד ב' לחות (שמו"ר פמ"ו ג'), שגם באותו פרק איתא (במדרש פרשת מטות (במ"ר פכ"ב ה') זכר פנחס את שם המפורש, ופרח אחרי בלעם ועשה גם כן ב' זרועותיו כב' לחות אבנים, לכן זכר כאן מי אל בשמים ובארץ, שכן ב' לחות הם כנגד שמים וארץ, ובקש עתה משה שיכנס לארץ ישראל ויעבור כל הצרות וכל הדינים על צד מדת הדין קשה ורפה שצרר בלעם בכשפיו ובקסמיו. וזה נרמז במ"ש אעברה נא, רוצה אני להעביר רעת בעו"ר שהוא בגימטריא אעבר"ה, ולפי שכל יניקתו של בלעם הוא מצד נהורא דקיק קליפות נוגה ארמית, כמ"ש מן ארם ינחני בלק (במדבר כג ז), שהוא סוד נוגה שנקראת ארם, והוא סוד ארמי אובד אבי (דברים כו ה), שגם לבן הארמי שהוא גלגול בלעם בן בעור כדאיתא בתרגום יונתן פרשת בלק (במדבר כב ה), בגלגלא קדמאה דליה הכל היתה ענינו על ידי קליפות נוגה. ועל זה אמר משה אעברה נ"א, רוצה אני להעביר רעת בעו"ר שהוא גימטריא אעבר"ה, שכל יניקתו מן נ"א נוטריקון "נוגה "ארמית, לפי שהיה יניקתו מן יד שמאל במרכבה שהוא סוד יגר שהדותא שאמר לבן ליעקב (בראשית לא מז), שהם י"ד אותיות שבמזוזה שהם כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, בגימטריא יג"ר, וזה סוד ויג"ר מואב (במדבר כב ג). וזה סוד ואראה, שהוא בגימטריא יג"ר, א"ת הארץ שהוא סוד כל הכחות של בלעם שהם תרצ"ו, והוא רוכב עליהם הרי תרצ"ז, לכן אמר משה בשעת מיתה והתפלל לפני ה' בארצ"ות החיים (תהלים קטז ט, דב"ר פי"א ה'), וכן יעקב אמר אל ה' בצרת"ה לי (תהלים קכ א), שהוא בגימטריא תרצ"ז:
מגלה עמוקות
אופן צט
לפי שגילה הקב"ה למשה במדבר סיני סוד שחקים, דתמן בסודי רזיא תנינן באותן השחקים נגלית לאברהם ליצחק וליעקב ולמשה, ושם נגלית בסיני לעמך בענן כבודך, והוא סוד המן שירד מן שחקים במדבר, וזה סוד וראית את אחורי (שמות לג כג), וראי"ת א"ת, בגימטריא שחקי"ם במ' רבתי, אבל פני לא יראו, שהוא סוד מעון שהוא רקיע הה' (חגיגה י"ב ע"ב), לכן אמר מעונה אלהי קדם בה' (דברים לג כז). ועל זה אמר בעת ההוא לאמר, קרי ביה בעת ההיא, שרצה משה לבא להשיג סוד מעון ומכון, ולכן פתח בו' ואמר ההוא בו', ולכן רצה לבא לארץ ישראל כי שם ה' אהבתי מעון ביתך (תהלים כו ח), מכון לשבתך פעלת ה' (שמות טו יז), שבארץ ישראל יתקיים קרא (תהלים כד ז) שאו שערים ראשיכם, בזוהר ויקרא (זוהר ח"ג ח' ע"ב) אמר מה נינהו שערים, מעון ומכון, חסד ופחד. על זה ביקש אתה החלות להראות לי, שכן אמר משה אדני מעון אתה היית לנו (תהלים צ א), ואמר שם אדני, לכן פתח כאן באדני אדני אלהים. ואמר את גדלך לקביל מעון שהוא חסד, ידך החזקה לקביל מכון שהוא פחד, ולפי שאמר שם מעולם ועד עולם אתה אל (תהלים צ ב), לכן אמר בכאן אשר מי אל, ולפי שבכאן במדבר לא זכה משה רק לשחקים, שכן א"ת גדל"ך, בגימטריא שחקי"ם, לכן נקרא משה חתן, שהוא כחתן יוצא מחופתו (תהלים יט ו) דאיתמר על משה, לפי דאיתא באותיות רבי עקיבה שחקים יש שם תנ"ח מחנות אלף רבבות שמקלסין להקב"ה, וממונים על שמחת חתן כמנין חת"ן וכמנין שחקי"ם. ולכן אמר משה אעברה בה' יתירה, על סוד רקיע מעון שהוא רקיע ה'. ולפי שיש במעון ז' מזבחות כמ"ש סודי רזיא, שכנגדן בנו ג' אבות ז' מזבחות העליונים, קא מכוין בלעם שאמר אל בלק שבע המזבחות ערכתי לך (במדבר כג ד) בה' הידיעה (תנחומא צו סי' א'), שראה מעלתן של ישראל ברקיע ה' שהוא מעון, שם מבואר ענין גדולת ישראל כמו שהאריך בו בספר סודי רזיא. לכן אמר בלק לכה נא ארה לי בה' יתירה (במדבר כב ו), שראה גדולתן של ישראל ברקיע מעון, ורצה לנקות אותן באותו רקיע הה', והראה זה לבלעם בה' יתירה. ולפי שבלק הראה לבלעם מעלת ישראל ברקיע מעון, לכן הוצרך בלעם לבנות כנגדן ז' מזבחות, לבטל ז' מזבחות שברקיע מעון של ישראל שבנו אותם שלשה אבות העולם, לכן אמר שבע המזבחות ה' יתירה, על אותן שבע מזבחות שברקיע ה'. והוא סוד ארמי אובד אבי (דברים כו ה), לבן ארמי שהוא בלעם בן בעור, רצה לאבד את ישראל שיש להם ג' אבות שבנו ז' מזבחות במלת אב"ד, הן הן שבע מזבחות של ג' אבות כמ"ש רש"י בפרשת בלק (במדבר כג ד ד"ה את). וזה רמז משה בעת ההיא לאמר, בע"ת בגימטריא בלע"ם ב"ן בעו"ר, שרצה לבטל גדולתן של ישראל שברקיע הה' שהוא מעון, וגם ההוא בו' שהוא מכון, שהם לקביל אברהם ויצחק חסד ופחד שהם שערים העליונים כדאיתא בזוהר (פרשת ויקרא עמוד י"א). ולכן משה בתפלתו אמר אתה החלות להראות וגומר, את גדל"ך דייקא, כי גדולת ישראל רואים למעלה ברקיע מעון, (ואמר ג' לשונות גדלך, ואת ידך החזקה, ואשר מי אל בשמים ובארץ, שהם כנגד ג' אבות, לרמוז שרצה לבטל ז' מזבחות שבנו ג' אבות). ורמז במלת אעברה, שהוא בגימטריא בעו"ר, שבלעם בן בעור רצה להוריד גדולתן של ישראל ברקיע מעון שהוא רקיע ה', לכן ה' מלכי מדין נפלו על חלליהם עם בלעם (במדבר לא ח), וביקש משה לראות מעון ומכון לשבתך פעלת ה', ז"ש ההר הטוב הזה והלבנון, כי שם שער השמים מכוון כנגד מעון ומכון שלמעלה. השיב לו הקב"ה רב לך, לא די שהראה לו מעון ומכון שהם רקיע ה"ו, רק שזכה גם כן לרקיע הז', נוטריקון ר"ב 'רוכב 'בערבות, שגם סוד הערבות הראה לו. וז"ש כי לא תעבו"ר, בהיפך אתוון ערבו"ת, עלה ראש הפסגה, שהוא סוד רקיע השביעי דתמן שם של י"ה, כמ"ש סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו (תהלים סח ה), וצו את יהושע, שבא אליו שר של ישראל מיכאל (דניאל יב א), שהוא שר על צבא ה' (יהושע ה יד, עיין ב"ר פצ"ז ג'), רצה לומר על ישראל שנקראים צבא, וז"ש וחזקהו על שר מיכאל, ואמצהו על חיילותיו שהם בגלגל ערבות, (כדאיתא במדרש אבכיר עמוד פ') ויותר יעקב לבדו (בראשית לב כה), שבאותו הפרק בקשו לפגוע המלאכים שבגלגל ערבות ביעקב (חולין צ"א ע"ב), הרי שבגלגל ערבות חיילותיו של מיכאל:
לפי שגילה הקב"ה למשה במדבר סיני סוד שחקים, דתמן בסודי רזיא תנינן באותן השחקים נגלית לאברהם ליצחק וליעקב ולמשה, ושם נגלית בסיני לעמך בענן כבודך, והוא סוד המן שירד מן שחקים במדבר, וזה סוד וראית את אחורי (שמות לג כג), וראי"ת א"ת, בגימטריא שחקי"ם במ' רבתי, אבל פני לא יראו, שהוא סוד מעון שהוא רקיע הה' (חגיגה י"ב ע"ב), לכן אמר מעונה אלהי קדם בה' (דברים לג כז). ועל זה אמר בעת ההוא לאמר, קרי ביה בעת ההיא, שרצה משה לבא להשיג סוד מעון ומכון, ולכן פתח בו' ואמר ההוא בו', ולכן רצה לבא לארץ ישראל כי שם ה' אהבתי מעון ביתך (תהלים כו ח), מכון לשבתך פעלת ה' (שמות טו יז), שבארץ ישראל יתקיים קרא (תהלים כד ז) שאו שערים ראשיכם, בזוהר ויקרא (זוהר ח"ג ח' ע"ב) אמר מה נינהו שערים, מעון ומכון, חסד ופחד. על זה ביקש אתה החלות להראות לי, שכן אמר משה אדני מעון אתה היית לנו (תהלים צ א), ואמר שם אדני, לכן פתח כאן באדני אדני אלהים. ואמר את גדלך לקביל מעון שהוא חסד, ידך החזקה לקביל מכון שהוא פחד, ולפי שאמר שם מעולם ועד עולם אתה אל (תהלים צ ב), לכן אמר בכאן אשר מי אל, ולפי שבכאן במדבר לא זכה משה רק לשחקים, שכן א"ת גדל"ך, בגימטריא שחקי"ם, לכן נקרא משה חתן, שהוא כחתן יוצא מחופתו (תהלים יט ו) דאיתמר על משה, לפי דאיתא באותיות רבי עקיבה שחקים יש שם תנ"ח מחנות אלף רבבות שמקלסין להקב"ה, וממונים על שמחת חתן כמנין חת"ן וכמנין שחקי"ם. ולכן אמר משה אעברה בה' יתירה, על סוד רקיע מעון שהוא רקיע ה'. ולפי שיש במעון ז' מזבחות כמ"ש סודי רזיא, שכנגדן בנו ג' אבות ז' מזבחות העליונים, קא מכוין בלעם שאמר אל בלק שבע המזבחות ערכתי לך (במדבר כג ד) בה' הידיעה (תנחומא צו סי' א'), שראה מעלתן של ישראל ברקיע ה' שהוא מעון, שם מבואר ענין גדולת ישראל כמו שהאריך בו בספר סודי רזיא. לכן אמר בלק לכה נא ארה לי בה' יתירה (במדבר כב ו), שראה גדולתן של ישראל ברקיע מעון, ורצה לנקות אותן באותו רקיע הה', והראה זה לבלעם בה' יתירה. ולפי שבלק הראה לבלעם מעלת ישראל ברקיע מעון, לכן הוצרך בלעם לבנות כנגדן ז' מזבחות, לבטל ז' מזבחות שברקיע מעון של ישראל שבנו אותם שלשה אבות העולם, לכן אמר שבע המזבחות ה' יתירה, על אותן שבע מזבחות שברקיע ה'. והוא סוד ארמי אובד אבי (דברים כו ה), לבן ארמי שהוא בלעם בן בעור, רצה לאבד את ישראל שיש להם ג' אבות שבנו ז' מזבחות במלת אב"ד, הן הן שבע מזבחות של ג' אבות כמ"ש רש"י בפרשת בלק (במדבר כג ד ד"ה את). וזה רמז משה בעת ההיא לאמר, בע"ת בגימטריא בלע"ם ב"ן בעו"ר, שרצה לבטל גדולתן של ישראל שברקיע הה' שהוא מעון, וגם ההוא בו' שהוא מכון, שהם לקביל אברהם ויצחק חסד ופחד שהם שערים העליונים כדאיתא בזוהר (פרשת ויקרא עמוד י"א). ולכן משה בתפלתו אמר אתה החלות להראות וגומר, את גדל"ך דייקא, כי גדולת ישראל רואים למעלה ברקיע מעון, (ואמר ג' לשונות גדלך, ואת ידך החזקה, ואשר מי אל בשמים ובארץ, שהם כנגד ג' אבות, לרמוז שרצה לבטל ז' מזבחות שבנו ג' אבות). ורמז במלת אעברה, שהוא בגימטריא בעו"ר, שבלעם בן בעור רצה להוריד גדולתן של ישראל ברקיע מעון שהוא רקיע ה', לכן ה' מלכי מדין נפלו על חלליהם עם בלעם (במדבר לא ח), וביקש משה לראות מעון ומכון לשבתך פעלת ה', ז"ש ההר הטוב הזה והלבנון, כי שם שער השמים מכוון כנגד מעון ומכון שלמעלה. השיב לו הקב"ה רב לך, לא די שהראה לו מעון ומכון שהם רקיע ה"ו, רק שזכה גם כן לרקיע הז', נוטריקון ר"ב 'רוכב 'בערבות, שגם סוד הערבות הראה לו. וז"ש כי לא תעבו"ר, בהיפך אתוון ערבו"ת, עלה ראש הפסגה, שהוא סוד רקיע השביעי דתמן שם של י"ה, כמ"ש סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו (תהלים סח ה), וצו את יהושע, שבא אליו שר של ישראל מיכאל (דניאל יב א), שהוא שר על צבא ה' (יהושע ה יד, עיין ב"ר פצ"ז ג'), רצה לומר על ישראל שנקראים צבא, וז"ש וחזקהו על שר מיכאל, ואמצהו על חיילותיו שהם בגלגל ערבות, (כדאיתא במדרש אבכיר עמוד פ') ויותר יעקב לבדו (בראשית לב כה), שבאותו הפרק בקשו לפגוע המלאכים שבגלגל ערבות ביעקב (חולין צ"א ע"ב), הרי שבגלגל ערבות חיילותיו של מיכאל: