וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה׃
מגלה עמוקות
אופן נז
איתא במדרש פרשת וזאת הברכה (דב"ר פי"א י') ששני מלאכי שרת באו למשה, מיכא"ל וגבריא"ל. הנה רצה משה לכנוס לארץ ישראל ולהשלים כל ד' רגלי המרכבה, שהוא סוד מרכבו ארגמ"ן (שיר השירים ג י), כמ"ש הקב"ה לאברהם אנכי מג"ן לך (בראשית טו א) שהם שלשה אנשים נצבים עליו (בראשית יח ב) ג' גווני דעינא, מיכאל גוונא לבן, גבריאל אדום, אוריאל נוריאל גוונא ירק, אם החסד גובר נקרא אוריאל, ואם הדין גובר נקרא נוריאל. ועל זה אמר משה אתה החלות להראו"ת, בגימטריא מרכב"ה שלימ"ה. והנה בשעת מעמד הר סיני איתמר ומשה נגש אל הערפל (שמות כ כא), גש לא נאמר אלא נג"ש, מלמד שמיכאל וגבריאל הגישו את משה לערפל כדאיתא במדרש רבה (פרקי דר"א פמ"א). והכונה לפי שבמלת נגש נרמז מיכאל וגבריא'ל חושבן דדין כחושבן דדין, הערפל בגימטריא שכינה, הרי שלא זכר רק ב' מלאכים מן מרכבה של ארגמ"ן. וכן בשעת הר סיני איתא במדרש רבה שמות פל"ג (שמו"ר פל"ג ד') ומלאכי צבאות (תהלים סח יג), אל תקרי מלאכי אלא מלכי צבאות, מלמד שמיכאל וגבריאל שהם המלכים מן המלאכים הם ידודון ידודון, הרי שלא זכר גם כן רק מיכאל וגבריאל. ועתה התפלל משה מאחר שהחלות להראות לי מרכבה שלימה, וחזר ומפרש את גדלך מימין זה מיכאל, ידך החזקה משמאל גבריאל, ובפסוק עצמו חוזר ומפרש מי הם, כנגד גדלך אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, דהיינו מיכאל שנקרא כן על שם שהוא מעיד על הקב"ה, מיכא"ל שעל הים אמר מ"י כמוך באלים (שמות טו יא), ולבסוף אמר אין כא"ל (דברים לג כו), הרי מיכא"ל. אשר יעשה כמעשך וכגבורת"ך הרי גבריאל, ועתה התפלל משה שרצה להכניס לארץ ישראל אעברה נ"א, רוצה אני להעביר נ' של נוריא"ל, שהוא מורה על גבורת הדין נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי, ואעשה א' של אוריא"ל במקום נוריא"ל, זה שאמר ואראה את הארץ שהוא רמז על אור של ארץ ישראל. או הכוונה מתחלה לא קחשיב רק מיכאל וגבריאל, אם אעברה בארץ ישראל אזי אשלים מרכבה של ארגמ"ן, דהיינו נ"א נוריא"ל אור פניאל, כדאיתא בתיקונים (תיקו"ז ע קכ"ז ע"א) א' של ארגמ"ן מורה על אור פניאל, ואראה את האר"ץ שהוא רפא"ל שהוא מלאך של השכינה במערב, ורפא"ל הוא במערב המרכבה. השיב לו הקב"ה רב לך, הרב שלך שהוא זגנזגא"ל הוא יבא עליך, כמו שכתוב תרגום יונתן בפרשת שמות בפסוק (שמות ג ב) וירא אליו מלאך ה' בלבת אש, זגנזגא"ל רבו של משה. וכן במדרש רבה סוף פרשת וזאת הברכה, כשהגיע זמנו של משה למות, באו ג' מלאכים מיכאל מימין, גבריאל משמאל, זגנזגאל מלפניו, וסימנם אל יחסר המז"ג (שיר השירים ז ג). אם כן מאחר שהרב שלך אצלך, אל תוסף וגו'. או יאמר ד' שרי התורה הם, וסימנם הנצנים נראו בארץ (שיר השירים ב יב), הם שרי התורה, עת הזמיר הגיע, במלת זמי"ר נוטריקון זגנזגא"ל מיכא"ל יופיא"ל רזיא"ל. וד' אלו נרמזין בכאן במלת ר"ב לך, מיכא"ל זגנזגא"ל בגימטריא ר"ב, שכל אחד מהם עולה מספר ק"א, שכן אמרו רז"ל [בעירובין דף נ"ד (חגיגה ט' ע"ב)] אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים למאה ואחד. וז"ש דבר צוה לאלף דור (תהלים צה ח), ר"ל כשלומד כמנין צו"ה, תתקיים לאלף דור. ז"ש לב חכם ישכיל פיהו (משלי טז כג), פיה"ו עולה ק"א. וז"ש תורה צו"ה לנו (דברים לג ד). והטעם של ק"א, כי ב' שרי התורה אילו, חייליהם הם מאה ואחד, והוא נעלם של משה כזה מ' י"ן א' עולה ק"א, הרי החכמה שהוא משה מאי"ן תמצא (איוב כח יב), ר"ל נעלמו של משה מא"ין, ז"ש מאי"ן יבא עזרי (תהלים קכא א), שהוא על עזר התורה, כמו שנאמר למס מרעהו חסד וגומר (איוב ו' יד), האם אי"ן עזרתה בי מיד ותושיה נדחה ממני (שם). וזה גם כן נרמז במלת רב לך, ר"ל באותו שם שלך, תמצא רב שלך שהוא עולה מאה ואחד כמנין רבו, ולכן גם כן נרמז בנעלם של משה מיכא"ל, ר"ל כל זמן שהיה משה חי, לא היה יכול מיכאל להנהיג את ישראל, כמ"ש משה אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה (שמות לג טו), על שאמר הקב"ה הנה אנכי שולח מלאך לפניך (שמות כג כ), הוא מיכאל, כמבואר פרשת כי תשא במדרש רבה (שמו"ר פמ"ה ג'). אבל כשנעלם משה, אז בא מיכאל. וכן בפרשת תצוה שנעלם שם של משה, יש בו ק"א פסוקים כמנין מיכאל, כי כשנעלם משה בא מיכאל, גם זה נרמז במלת רב לך, משה נוטריקון "מיכאל "שר "הגדול, ועליו נאמר רב לך שהוא השר הגדול, כמו שנאמר בדניאל (יב א) מיכאל השר הגדול וגו', והוא השר הגדול שבמלאכים. והנה משה דחה המלאך הגדול ברקיע, יהיה פירוש רב לך, מה שהיה לו להנהיג לשר הגדול שהוא מיכאל שהוא נקרא רב לך, אותה ההנהגה היתה לך, אבל צו את יהושע, שבימי יהושע אמר מיכאל עתה באתי (יהושע ה יד, עיין ב"ר פצ"ז ג'), משה רבך דחה אותי. ולפי מה שאמרתי שד' שרי פנים הם נרמזין במלת זמי"ר, ד' אלו נרמזין בכאן, במלת ר"ב נרמזין זגנזגא"ל מיכא"ל, ובמלת יהושע בגימטריא יופיא"ל ורזיא"ל, כנגד אלו ד' מלאכים אמר ראה בעיניך ימה וצפונה תימנה ומזרחה, שהם כנגד ד' רוחות העולם, וכן סדר המשנה אמרינן (בעירובין דף נ"ד:) שכל אחד שנה פרקו ד' פעמים, לקביל ד' שרי פנים אלו. ולפי שהמרכבה היא נרמזת בגוונא דעינא, לכן אמר משה ואראה את הארץ, ר"ל בארץ ישראל שם יהיו ד' גוונין דעינא אצלי דתשלום המרכבה. ועל זה השיב לו הקב"ה שבכאן יהיו גם כן גוונא דעינא בשלמותא, וראה בעינך ד' רוחות שהן לקביל ד' אתוון של הוי"ה, כמ"ש ואתחנן אל ה', שאנו מתפללין בשם ה' מימיני מיכאל י', ומשמאלי גבריאל ה', ומלפני אוריאל ו', ומאחורי רפאל ה':
איתא במדרש פרשת וזאת הברכה (דב"ר פי"א י') ששני מלאכי שרת באו למשה, מיכא"ל וגבריא"ל. הנה רצה משה לכנוס לארץ ישראל ולהשלים כל ד' רגלי המרכבה, שהוא סוד מרכבו ארגמ"ן (שיר השירים ג י), כמ"ש הקב"ה לאברהם אנכי מג"ן לך (בראשית טו א) שהם שלשה אנשים נצבים עליו (בראשית יח ב) ג' גווני דעינא, מיכאל גוונא לבן, גבריאל אדום, אוריאל נוריאל גוונא ירק, אם החסד גובר נקרא אוריאל, ואם הדין גובר נקרא נוריאל. ועל זה אמר משה אתה החלות להראו"ת, בגימטריא מרכב"ה שלימ"ה. והנה בשעת מעמד הר סיני איתמר ומשה נגש אל הערפל (שמות כ כא), גש לא נאמר אלא נג"ש, מלמד שמיכאל וגבריאל הגישו את משה לערפל כדאיתא במדרש רבה (פרקי דר"א פמ"א). והכונה לפי שבמלת נגש נרמז מיכאל וגבריא'ל חושבן דדין כחושבן דדין, הערפל בגימטריא שכינה, הרי שלא זכר רק ב' מלאכים מן מרכבה של ארגמ"ן. וכן בשעת הר סיני איתא במדרש רבה שמות פל"ג (שמו"ר פל"ג ד') ומלאכי צבאות (תהלים סח יג), אל תקרי מלאכי אלא מלכי צבאות, מלמד שמיכאל וגבריאל שהם המלכים מן המלאכים הם ידודון ידודון, הרי שלא זכר גם כן רק מיכאל וגבריאל. ועתה התפלל משה מאחר שהחלות להראות לי מרכבה שלימה, וחזר ומפרש את גדלך מימין זה מיכאל, ידך החזקה משמאל גבריאל, ובפסוק עצמו חוזר ומפרש מי הם, כנגד גדלך אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, דהיינו מיכאל שנקרא כן על שם שהוא מעיד על הקב"ה, מיכא"ל שעל הים אמר מ"י כמוך באלים (שמות טו יא), ולבסוף אמר אין כא"ל (דברים לג כו), הרי מיכא"ל. אשר יעשה כמעשך וכגבורת"ך הרי גבריאל, ועתה התפלל משה שרצה להכניס לארץ ישראל אעברה נ"א, רוצה אני להעביר נ' של נוריא"ל, שהוא מורה על גבורת הדין נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי, ואעשה א' של אוריא"ל במקום נוריא"ל, זה שאמר ואראה את הארץ שהוא רמז על אור של ארץ ישראל. או הכוונה מתחלה לא קחשיב רק מיכאל וגבריאל, אם אעברה בארץ ישראל אזי אשלים מרכבה של ארגמ"ן, דהיינו נ"א נוריא"ל אור פניאל, כדאיתא בתיקונים (תיקו"ז ע קכ"ז ע"א) א' של ארגמ"ן מורה על אור פניאל, ואראה את האר"ץ שהוא רפא"ל שהוא מלאך של השכינה במערב, ורפא"ל הוא במערב המרכבה. השיב לו הקב"ה רב לך, הרב שלך שהוא זגנזגא"ל הוא יבא עליך, כמו שכתוב תרגום יונתן בפרשת שמות בפסוק (שמות ג ב) וירא אליו מלאך ה' בלבת אש, זגנזגא"ל רבו של משה. וכן במדרש רבה סוף פרשת וזאת הברכה, כשהגיע זמנו של משה למות, באו ג' מלאכים מיכאל מימין, גבריאל משמאל, זגנזגאל מלפניו, וסימנם אל יחסר המז"ג (שיר השירים ז ג). אם כן מאחר שהרב שלך אצלך, אל תוסף וגו'. או יאמר ד' שרי התורה הם, וסימנם הנצנים נראו בארץ (שיר השירים ב יב), הם שרי התורה, עת הזמיר הגיע, במלת זמי"ר נוטריקון זגנזגא"ל מיכא"ל יופיא"ל רזיא"ל. וד' אלו נרמזין בכאן במלת ר"ב לך, מיכא"ל זגנזגא"ל בגימטריא ר"ב, שכל אחד מהם עולה מספר ק"א, שכן אמרו רז"ל [בעירובין דף נ"ד (חגיגה ט' ע"ב)] אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים למאה ואחד. וז"ש דבר צוה לאלף דור (תהלים צה ח), ר"ל כשלומד כמנין צו"ה, תתקיים לאלף דור. ז"ש לב חכם ישכיל פיהו (משלי טז כג), פיה"ו עולה ק"א. וז"ש תורה צו"ה לנו (דברים לג ד). והטעם של ק"א, כי ב' שרי התורה אילו, חייליהם הם מאה ואחד, והוא נעלם של משה כזה מ' י"ן א' עולה ק"א, הרי החכמה שהוא משה מאי"ן תמצא (איוב כח יב), ר"ל נעלמו של משה מא"ין, ז"ש מאי"ן יבא עזרי (תהלים קכא א), שהוא על עזר התורה, כמו שנאמר למס מרעהו חסד וגומר (איוב ו' יד), האם אי"ן עזרתה בי מיד ותושיה נדחה ממני (שם). וזה גם כן נרמז במלת רב לך, ר"ל באותו שם שלך, תמצא רב שלך שהוא עולה מאה ואחד כמנין רבו, ולכן גם כן נרמז בנעלם של משה מיכא"ל, ר"ל כל זמן שהיה משה חי, לא היה יכול מיכאל להנהיג את ישראל, כמ"ש משה אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה (שמות לג טו), על שאמר הקב"ה הנה אנכי שולח מלאך לפניך (שמות כג כ), הוא מיכאל, כמבואר פרשת כי תשא במדרש רבה (שמו"ר פמ"ה ג'). אבל כשנעלם משה, אז בא מיכאל. וכן בפרשת תצוה שנעלם שם של משה, יש בו ק"א פסוקים כמנין מיכאל, כי כשנעלם משה בא מיכאל, גם זה נרמז במלת רב לך, משה נוטריקון "מיכאל "שר "הגדול, ועליו נאמר רב לך שהוא השר הגדול, כמו שנאמר בדניאל (יב א) מיכאל השר הגדול וגו', והוא השר הגדול שבמלאכים. והנה משה דחה המלאך הגדול ברקיע, יהיה פירוש רב לך, מה שהיה לו להנהיג לשר הגדול שהוא מיכאל שהוא נקרא רב לך, אותה ההנהגה היתה לך, אבל צו את יהושע, שבימי יהושע אמר מיכאל עתה באתי (יהושע ה יד, עיין ב"ר פצ"ז ג'), משה רבך דחה אותי. ולפי מה שאמרתי שד' שרי פנים הם נרמזין במלת זמי"ר, ד' אלו נרמזין בכאן, במלת ר"ב נרמזין זגנזגא"ל מיכא"ל, ובמלת יהושע בגימטריא יופיא"ל ורזיא"ל, כנגד אלו ד' מלאכים אמר ראה בעיניך ימה וצפונה תימנה ומזרחה, שהם כנגד ד' רוחות העולם, וכן סדר המשנה אמרינן (בעירובין דף נ"ד:) שכל אחד שנה פרקו ד' פעמים, לקביל ד' שרי פנים אלו. ולפי שהמרכבה היא נרמזת בגוונא דעינא, לכן אמר משה ואראה את הארץ, ר"ל בארץ ישראל שם יהיו ד' גוונין דעינא אצלי דתשלום המרכבה. ועל זה השיב לו הקב"ה שבכאן יהיו גם כן גוונא דעינא בשלמותא, וראה בעינך ד' רוחות שהן לקביל ד' אתוון של הוי"ה, כמ"ש ואתחנן אל ה', שאנו מתפללין בשם ה' מימיני מיכאל י', ומשמאלי גבריאל ה', ומלפני אוריאל ו', ומאחורי רפאל ה':
שערי אורה
ואל יעלה בדעתך שמנוח או אשתו היו נביאים, שהרי אינן בכלל הנבואה. אבל לעניין ראיית המלאכים לזכי עיניים, יש בו סוד מופלא. שהרי שלושה מלאכים נראו לאברהם אבינו בדמות אנשים, שנאמר: וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים ניצבים עליו (בראשית יח, ב); וכשבאו השנים הנשארים מהם אצל לוט נראו לו בדמות מלאכים, שנאמר: ויבאו שני המלאכים סדומה בערב ולוט יושב בשער סדום וירא לוט ויקם לקראתם (שם יט, א). ואל יעלה בדעתך כי לוט היה נביא, אבל בדברים הללו יש כמה עניינים וכמה סודות נסתרות צריכים בינה גדולה.
מגלה עמוקות
אופן צג
איתא בספר סודי רזי שסוד הכרובים לא גילה הקב"ה לאדם הראשון, ולא לאברהם יצחק ויעקב, רק למשה ושמנה כרובים, עכ"ל. ועל זה נ"ל לפי שמשה פני חמה (ב"ב ע"ה ע"א), שיש לחמה ח' מלאכים המנהיגים אותה ה' ביום וג' בלילה, וזה סוד ח' פסוקים שבתורה שכתבם יהושע או משה בדמעה (כדאיתא במסכת ב"ב דף ט"ו.), גם התורה נתנה בח' דרגין, טמא, טהור, פטור, מותר, חייב, זכאי, כשר, פסול, והם ח' תיבות של פסוק (דברים ד מד) וזאת התורה. ואיתא התם שד' שרים יש לד' חיות המרכבה, פני אדם סודו הוא"ליה, ובהפוך אתוון אל יהוד ויאר לנו (תהלים קיח כז). ועל פני אריה, נקרא השר מפפי"ה. ועל פני שור אמצי"ה. ועל פני נשר עפפימי"האל. ואח"כ כשבא יחזקאל ושינה פני שור לכרוב (חגיגה י"ג ע"ב), נקרא שם השר של כרוב בד' תיבין נהיה, פסי"ה עמנ"ו, הוא"ליה, שהוא בגימטריא חמ"ת, וסימן חמת אדם תודך, ובזה שארית חמת תחגור (תהלים עו יא), ר"ל במה ששינה הקב"ה המרכבה ונעשה מן שור כרוב שהוא כרביא דמות אדם, וחשבונו עולה חמ"ת אדם, בזה תודך צריכין אנו להודות לך, שאין הקב"ה זוכר לנו חטא העגל, ובזה שארית חמ"ת תחגור, ובזה אין במות זכרך (תהלים ו ו). והנה ר"ת של אלו ד' שרים, הענ"ף, כי השאיר לנו בזה ענף ושורש. והנה אברהם ראה 'שלשה 'אנשים 'נצבים עליו (בראשית יח ב), שהם סוד 'שור 'אריה 'נשר, ואחר כך אמר והוא עומד עליהם (בראשית יח ח), ס"ת אדם, כי פני אדם הוא עיקר במרכבה, כמ"ש ודמות ארבעתם פני אדם (יחזקאל א י), ובמלת עלי"ו שהוא בגימטריא קי"ו, הוא מספר ר"ת של ד' שרים מהחיות שהם המע"א שהוא בגימטריא עלי"ו. נמצא שבזה הפסוק נרמזין ד' החיות הקודש ראשי בתי אותיות שלהם, רק שאברהם צפה ברוח הקודש ענין עגל, כמ"ש (בראשית יח א) באילוני ממרא, בתוקפא דדינא שעשה בנו של בלעם שנקרא ממרא, ולזה ישב אברהם פתח האהל, לתקן חום היום שהיה קשה לישראל יום העגל (שבת י"ז ע"א), ולכן נרמזין בר"ת במעשה העגל אלו ד' מלאכים, לך רד כי שחת 'עמך 'אשר 'הוצאת 'מארץ מצרים (שמות לב ז), ורצה לתקן המרכבה, זה סוד ויתן אל הנע"ר לעשותו (בראשית יח ז), שרצה לתקן ולהפוך פני שור לכרוב, וזה סוד ואל הבקר רץ אברהם, שהוא סוד פני שור במרכבה עגל בן בקר, רצה הוא לתקן אותו וליתן נער במקומו שהוא כרוב, ובזה מדת הדין הקשה יהיה רך וטוב. וזה סוד שרדף אברהם עם שלש מאות ושמונה עשר איש (בראשית יד יד), שאמרו רז"ל שהוא אליעז"ר בגימטריא הכי הוי (בנדרים דף ל"ב.), וקשה מה ענין זה המספר של אליעזר שהוצרך בשבילו לחשוב שמו שי"ח. אבל רזא דמלה אברהם אמר להקב"ה דמשק אליעזר (בראשית טו ב), הכוונה שאליעז"ר עב"ד אברה"ם, בגימטריא מרכב"ה שלמ"ה, וכן אליעז"ר בעצמו בגימטריא נש"ר שו"ר ארי"ה אד"ם, שהוא עולה אלף שי"ז כמנין אליעז"ר, דהיינו כשנחשב אות א' של אליעזר שהיא אלף, נשתיירו אתוון ליעזר בגימטריא שי"ז, הרי שבמספר אליעזר נרמזה מרכבה שלמה רדף אברהם אחר המלאכים, וזה סוד דמש"ק אליעזר, שהוא סוד 'ד' 'מחנה 'שכינה 'קדושים, שהם מספר אליעז"ר. וכשביקש אברהם להפך פני שור, שהוא הבקר שרץ אחריו (בראשית יח ז), שהוא סוד פני שור, ויתן אל הנע"ר לעשותו, שרצה ליתן במקומו פני הכרוב, אז נשתנה המרכבה ועולין ד' פני המרכבה כמנין אדם, ר"ל כזה ארי"ה הכרו"ב נש"ר אד"ם, הם בגימטריא אלף מ"ד, כמנין אד"ם, בא' רבתי של דברי הימים (א' א א) שמתחיל אדם שת אנוש. וזה נרמז במה שאמר והו"א עומ"ד עליה"ם, ס"ת אד"ם, ר"ל כל ענייניו של אברהם באותו פרק, היה להעמיד כל הד' פני חיות הקודש שיהיו מספרן כחשבון אד"ם. וזה לדעתי רזא דמלה ודמות אד"ם לארבעתן, ר"ל שמספר כל ארבע חיות, עולה לחשבון אד"ם. ועל זה אמר משה ואתחנן אל ה' בעת ההוא, כשהראה לו הקב"ה סוד הכרובים שהם סוד תרין נוני"ן, וקרי ביה בעת ההיא, שכן ד' חיות הם בד' רוחות העולם, וחיה אחת למעלה לכסא, הרי נחלקה המרכבה על ה', לכן יש ה' פעמים מלך הכבוד (במזמור כ"ד), ה' פעמים נוגה ביחזקאל, ה' פעמים אור ביום ראשון של בראשית. לכן אמר מאחר שאתה החלות להראות את עבד"ך דייקא, כמ"ש בסודי רזי שמעולם לא זכה שום אדם להשגת הכרובים רק משה, ובמלת להראות נרמז בו מנין אליעז"ר עב"ד אברה"ם, שהוא בגימטריא מרכבה שלמה. והנה מאחר שפני אדם הוא הולך מתחילה, כמ"ש נצבים עליו על פני אדם איתמר, שהשר שלו עולה מספרו א"ל יהו"ה, שהוא בגימטריא גדל"ך. לכן התחיל בו ואמר שהחלות להראות לי את גדלך שהוא פני אדם, כמ"ש (תהלים סח יט) לקחת מתנות באד"ם דייקא שהוא פני אדם, לכן בפסוק כס"א כבו"ד ינחילו"ם (שמואל א' ב ח, ס"ת אד"ם, וכן כס"א כבו"ד מרו"ם מראשו"ן (ירמיה יז יב), תפארת אדם לשבת בית (ישעיה מד יג), ומשה כליל תפארת בראשו (שחרית לשבת) שהוא פני אדם, ומאחר שהמרכבה נחלקת לה', ד' לד' רוחות העולם, ואחת למעלה שהוא כדמות יד שהוא בה' אצבעות, לזה אמר את יד"ך החזקה דייקא, על זה בקש אעברה נא ואראה, והאריך ספר סודי רזי באות ע' של אליעזר שם בספרו, שסוד עינים של האדם, שהם כדמות כרובים שלמעלה כרוב אחד מקצה מזה עין ימין, וכרוב אחד מקצה מזה עין שמאל, והאריך שם. ומשה לא ידע להשיג סוד הענין, לכן רצה לבא לארץ ישראל, זה נרמז במלת אעבר"ה שהם סוד כרובים, ואראה כשאהיה בארץ ישראל אז אוכל להשיג שסוד עינים של אדם הם סוד כרובי"ם שלמעלה, שם בארץ ישראל נראה כבוד ה'. לכן אמר אעברה, שבזה רמז שרצה להפך פני שור לכרוב, שכן נשתנה אותיות של המרכבה, כי ד' ראשי שמות של ד' שרי פנים כרובים שהם הענ"ף, חשבונם עולים ר"ה, וטעם זה המספר הוא סוד ונסו הצללים (שיר השירים ב יז), ואמר במדרש תנחומא (וירא סי' ג') ומובא בילקוט (ילקו"ש שיר השירים רמז תת"קפו) אלו שרי האומות. הכוונה כי ד' מלכיות בבל מדי יון אדום, בגימטריא ר"ה כמנין ונ"סו הצל"לים, וכשירדו ישראל לד' גליות, הוצרך הכרוב עם ראשי חיילותיו להגין עליהם בזה המספר. וזה נרמז במלת אעברה, כשהוא יסלק מן פני שור, חשבון של כרובים מן שור, אזי נשתייר כרוב במרכבה, והשרים שמשתמשין פני כרוב חשבון שלהם ר"ת של אעברה, הם השרים שלהם כמ"ש שר"ת שלהם הענ"ף בגימטריא ר"ה. והשיב לו הקב"ה רב לך, אתה רוצה להוסיף על המרכבה, כי כשהמרכבה בפני שור אזי חשבון של כל השרים הוא עולה כמנין מדי"ן בנ' רבתי, שהוא חשבון תשנ"ד. וכשתסלק פני שור וצריך אתה לסלק שר של פני שור ששמו אמצי"ה, ויבואו אלו השרים במקומן שסימנם הענ"ף, ותמצא שמספר כל שרי ד' חיות המרכבה הם בחשבון כהן או"ן, ר"ל אלף נ"ו. וזה סוד יוסף שתיקן קליפת און, ומשה תקן קליפת מדין, כדאיתא בזוהר פרשת יתרו עמוד קי"ט (זוהר ח"ב ס"ח ע"א) משה ויוסף בחדא דרגא אזלא, לכן לקח יוסף בת כהן און (בראשית מא מה), ומשה לקח אשה בת כהן מדין (שמות ב כא). אבל לדעתי רזא עילאה הוא רזא דחכמתא, בסוד ויקח משה את עצמות יוסף עמו דייקא (שמות יג יט), וקאי על מרכבה קדושה שסוד און שיוסף הוא ברזא דנער (בראשית לז ב), דאיתמר גביה בכור שור הדר לו (דברים לג יז), ל"ו דייקא נאה והדור לתקן פני שור, ולהפך אותו לכרוב שהוא בהיפוך אתוון בכור, וכשתבא במקום שור כרוב, אזי סוד המרכבה הוא בחשבון און. אבל המרכבה שהראה הקב"ה למשה שהיה פני שור מהשמאל, אזי אין הד' שלהם עולים רק למספר מדי"ן בנ' רבתי של אי"ק, שהוא חשבון תשנ"ד. ועל זה בקש משה עתה מאחר שהחלות להראות את עבדך, שהוא יוסף עבד נאמן, או על עצמו כשבא משה לזה העולם היה דיוקנו של יוסף עמו, ולכן בקש משה גם כן שיהפך הוא המרכבה לכרוב, ולא יזכר לישראל עון העגל. לכן השיב לו הקב"ה רב לך, אתה רוצה להרבות כחות שרים של המרכבה כשישתנה פני כרוב, אל תוסף דבר אלי שאתה רוצה להוסיף חשבון המרכבה כמנין עו"ד בדב"ר הז"ה, ר"ל שהוצרך יחזקאל להוסיף על השרים מספר רחמים, שכן מתחלה היה החשבון תשנ"ד כמנין מדי"ן בנ' רבתי, ואחר כך נעשה המנין כמנין און בא' רבתי שהוא אלף, הרי כשתוסיף חשבון רחמי"ם שהוא רצ"ח על חשבון תשנ"ז, הרי או"ן, ר"ל אלף נ"ו, ומתחלה היו מספר השרים ד', ועתה אחר שנשתנה פני שור לכרוב יהיה מספר השרים ז', והוא עולה במספר עו"ד בדב"ר הז"ה, דהיינו בגימטריא ש"ה רצ"ח, חשבון זה הוא על מספר תשנ"ז וז' על ז' שרים שנשתנו אחר כך מן ד' שרים הראשונים לז'. וזה נרמז במלת 'אעברה 'נא 'ואראה, ר"ת אנ"ו, שהתפלל משה מה שיעשה יחזקאל בחורבן ראשון, דאיתמר שם (ישעיה ג כו) ואנו ואבלו פתחיה, שדרשו רז"ל במדרש איכה (פתיחתא דאיכ"ר ז') אנו בחורבן ראשון אבלו בחורבן שני, הרי שבימי יחזקאל שהיה בחורבן ראשון שהיפך פני שור לכרוב, היה מספר שרים של המרכבה כמספר א"נו אלף נ"ו, ורצה הוא לתקן זה, ובמלת נא מרומז מה שהיה בנ' רבתי של מדין, מתחלה רצה משה לעמוד על א' רבתי של און. והשיב לו הקב"ה צו את יהושע שהוא יתקן המרכבה, אין צו אלא עבודה זרה (סנהדרין נ"ו ע"ב), כדי לכסות חטא עגל, וחזקהו מה שיעשה יחזקאל, ואמצהו ר"ל שיסלק השר של פני שור שנקרא אמציה, כי הוא יעבור, שעל יהושע היה מוטל דבר זה לתקן כמו שאמר לעיל:
איתא בספר סודי רזי שסוד הכרובים לא גילה הקב"ה לאדם הראשון, ולא לאברהם יצחק ויעקב, רק למשה ושמנה כרובים, עכ"ל. ועל זה נ"ל לפי שמשה פני חמה (ב"ב ע"ה ע"א), שיש לחמה ח' מלאכים המנהיגים אותה ה' ביום וג' בלילה, וזה סוד ח' פסוקים שבתורה שכתבם יהושע או משה בדמעה (כדאיתא במסכת ב"ב דף ט"ו.), גם התורה נתנה בח' דרגין, טמא, טהור, פטור, מותר, חייב, זכאי, כשר, פסול, והם ח' תיבות של פסוק (דברים ד מד) וזאת התורה. ואיתא התם שד' שרים יש לד' חיות המרכבה, פני אדם סודו הוא"ליה, ובהפוך אתוון אל יהוד ויאר לנו (תהלים קיח כז). ועל פני אריה, נקרא השר מפפי"ה. ועל פני שור אמצי"ה. ועל פני נשר עפפימי"האל. ואח"כ כשבא יחזקאל ושינה פני שור לכרוב (חגיגה י"ג ע"ב), נקרא שם השר של כרוב בד' תיבין נהיה, פסי"ה עמנ"ו, הוא"ליה, שהוא בגימטריא חמ"ת, וסימן חמת אדם תודך, ובזה שארית חמת תחגור (תהלים עו יא), ר"ל במה ששינה הקב"ה המרכבה ונעשה מן שור כרוב שהוא כרביא דמות אדם, וחשבונו עולה חמ"ת אדם, בזה תודך צריכין אנו להודות לך, שאין הקב"ה זוכר לנו חטא העגל, ובזה שארית חמ"ת תחגור, ובזה אין במות זכרך (תהלים ו ו). והנה ר"ת של אלו ד' שרים, הענ"ף, כי השאיר לנו בזה ענף ושורש. והנה אברהם ראה 'שלשה 'אנשים 'נצבים עליו (בראשית יח ב), שהם סוד 'שור 'אריה 'נשר, ואחר כך אמר והוא עומד עליהם (בראשית יח ח), ס"ת אדם, כי פני אדם הוא עיקר במרכבה, כמ"ש ודמות ארבעתם פני אדם (יחזקאל א י), ובמלת עלי"ו שהוא בגימטריא קי"ו, הוא מספר ר"ת של ד' שרים מהחיות שהם המע"א שהוא בגימטריא עלי"ו. נמצא שבזה הפסוק נרמזין ד' החיות הקודש ראשי בתי אותיות שלהם, רק שאברהם צפה ברוח הקודש ענין עגל, כמ"ש (בראשית יח א) באילוני ממרא, בתוקפא דדינא שעשה בנו של בלעם שנקרא ממרא, ולזה ישב אברהם פתח האהל, לתקן חום היום שהיה קשה לישראל יום העגל (שבת י"ז ע"א), ולכן נרמזין בר"ת במעשה העגל אלו ד' מלאכים, לך רד כי שחת 'עמך 'אשר 'הוצאת 'מארץ מצרים (שמות לב ז), ורצה לתקן המרכבה, זה סוד ויתן אל הנע"ר לעשותו (בראשית יח ז), שרצה לתקן ולהפוך פני שור לכרוב, וזה סוד ואל הבקר רץ אברהם, שהוא סוד פני שור במרכבה עגל בן בקר, רצה הוא לתקן אותו וליתן נער במקומו שהוא כרוב, ובזה מדת הדין הקשה יהיה רך וטוב. וזה סוד שרדף אברהם עם שלש מאות ושמונה עשר איש (בראשית יד יד), שאמרו רז"ל שהוא אליעז"ר בגימטריא הכי הוי (בנדרים דף ל"ב.), וקשה מה ענין זה המספר של אליעזר שהוצרך בשבילו לחשוב שמו שי"ח. אבל רזא דמלה אברהם אמר להקב"ה דמשק אליעזר (בראשית טו ב), הכוונה שאליעז"ר עב"ד אברה"ם, בגימטריא מרכב"ה שלמ"ה, וכן אליעז"ר בעצמו בגימטריא נש"ר שו"ר ארי"ה אד"ם, שהוא עולה אלף שי"ז כמנין אליעז"ר, דהיינו כשנחשב אות א' של אליעזר שהיא אלף, נשתיירו אתוון ליעזר בגימטריא שי"ז, הרי שבמספר אליעזר נרמזה מרכבה שלמה רדף אברהם אחר המלאכים, וזה סוד דמש"ק אליעזר, שהוא סוד 'ד' 'מחנה 'שכינה 'קדושים, שהם מספר אליעז"ר. וכשביקש אברהם להפך פני שור, שהוא הבקר שרץ אחריו (בראשית יח ז), שהוא סוד פני שור, ויתן אל הנע"ר לעשותו, שרצה ליתן במקומו פני הכרוב, אז נשתנה המרכבה ועולין ד' פני המרכבה כמנין אדם, ר"ל כזה ארי"ה הכרו"ב נש"ר אד"ם, הם בגימטריא אלף מ"ד, כמנין אד"ם, בא' רבתי של דברי הימים (א' א א) שמתחיל אדם שת אנוש. וזה נרמז במה שאמר והו"א עומ"ד עליה"ם, ס"ת אד"ם, ר"ל כל ענייניו של אברהם באותו פרק, היה להעמיד כל הד' פני חיות הקודש שיהיו מספרן כחשבון אד"ם. וזה לדעתי רזא דמלה ודמות אד"ם לארבעתן, ר"ל שמספר כל ארבע חיות, עולה לחשבון אד"ם. ועל זה אמר משה ואתחנן אל ה' בעת ההוא, כשהראה לו הקב"ה סוד הכרובים שהם סוד תרין נוני"ן, וקרי ביה בעת ההיא, שכן ד' חיות הם בד' רוחות העולם, וחיה אחת למעלה לכסא, הרי נחלקה המרכבה על ה', לכן יש ה' פעמים מלך הכבוד (במזמור כ"ד), ה' פעמים נוגה ביחזקאל, ה' פעמים אור ביום ראשון של בראשית. לכן אמר מאחר שאתה החלות להראות את עבד"ך דייקא, כמ"ש בסודי רזי שמעולם לא זכה שום אדם להשגת הכרובים רק משה, ובמלת להראות נרמז בו מנין אליעז"ר עב"ד אברה"ם, שהוא בגימטריא מרכבה שלמה. והנה מאחר שפני אדם הוא הולך מתחילה, כמ"ש נצבים עליו על פני אדם איתמר, שהשר שלו עולה מספרו א"ל יהו"ה, שהוא בגימטריא גדל"ך. לכן התחיל בו ואמר שהחלות להראות לי את גדלך שהוא פני אדם, כמ"ש (תהלים סח יט) לקחת מתנות באד"ם דייקא שהוא פני אדם, לכן בפסוק כס"א כבו"ד ינחילו"ם (שמואל א' ב ח, ס"ת אד"ם, וכן כס"א כבו"ד מרו"ם מראשו"ן (ירמיה יז יב), תפארת אדם לשבת בית (ישעיה מד יג), ומשה כליל תפארת בראשו (שחרית לשבת) שהוא פני אדם, ומאחר שהמרכבה נחלקת לה', ד' לד' רוחות העולם, ואחת למעלה שהוא כדמות יד שהוא בה' אצבעות, לזה אמר את יד"ך החזקה דייקא, על זה בקש אעברה נא ואראה, והאריך ספר סודי רזי באות ע' של אליעזר שם בספרו, שסוד עינים של האדם, שהם כדמות כרובים שלמעלה כרוב אחד מקצה מזה עין ימין, וכרוב אחד מקצה מזה עין שמאל, והאריך שם. ומשה לא ידע להשיג סוד הענין, לכן רצה לבא לארץ ישראל, זה נרמז במלת אעבר"ה שהם סוד כרובים, ואראה כשאהיה בארץ ישראל אז אוכל להשיג שסוד עינים של אדם הם סוד כרובי"ם שלמעלה, שם בארץ ישראל נראה כבוד ה'. לכן אמר אעברה, שבזה רמז שרצה להפך פני שור לכרוב, שכן נשתנה אותיות של המרכבה, כי ד' ראשי שמות של ד' שרי פנים כרובים שהם הענ"ף, חשבונם עולים ר"ה, וטעם זה המספר הוא סוד ונסו הצללים (שיר השירים ב יז), ואמר במדרש תנחומא (וירא סי' ג') ומובא בילקוט (ילקו"ש שיר השירים רמז תת"קפו) אלו שרי האומות. הכוונה כי ד' מלכיות בבל מדי יון אדום, בגימטריא ר"ה כמנין ונ"סו הצל"לים, וכשירדו ישראל לד' גליות, הוצרך הכרוב עם ראשי חיילותיו להגין עליהם בזה המספר. וזה נרמז במלת אעברה, כשהוא יסלק מן פני שור, חשבון של כרובים מן שור, אזי נשתייר כרוב במרכבה, והשרים שמשתמשין פני כרוב חשבון שלהם ר"ת של אעברה, הם השרים שלהם כמ"ש שר"ת שלהם הענ"ף בגימטריא ר"ה. והשיב לו הקב"ה רב לך, אתה רוצה להוסיף על המרכבה, כי כשהמרכבה בפני שור אזי חשבון של כל השרים הוא עולה כמנין מדי"ן בנ' רבתי, שהוא חשבון תשנ"ד. וכשתסלק פני שור וצריך אתה לסלק שר של פני שור ששמו אמצי"ה, ויבואו אלו השרים במקומן שסימנם הענ"ף, ותמצא שמספר כל שרי ד' חיות המרכבה הם בחשבון כהן או"ן, ר"ל אלף נ"ו. וזה סוד יוסף שתיקן קליפת און, ומשה תקן קליפת מדין, כדאיתא בזוהר פרשת יתרו עמוד קי"ט (זוהר ח"ב ס"ח ע"א) משה ויוסף בחדא דרגא אזלא, לכן לקח יוסף בת כהן און (בראשית מא מה), ומשה לקח אשה בת כהן מדין (שמות ב כא). אבל לדעתי רזא עילאה הוא רזא דחכמתא, בסוד ויקח משה את עצמות יוסף עמו דייקא (שמות יג יט), וקאי על מרכבה קדושה שסוד און שיוסף הוא ברזא דנער (בראשית לז ב), דאיתמר גביה בכור שור הדר לו (דברים לג יז), ל"ו דייקא נאה והדור לתקן פני שור, ולהפך אותו לכרוב שהוא בהיפוך אתוון בכור, וכשתבא במקום שור כרוב, אזי סוד המרכבה הוא בחשבון און. אבל המרכבה שהראה הקב"ה למשה שהיה פני שור מהשמאל, אזי אין הד' שלהם עולים רק למספר מדי"ן בנ' רבתי של אי"ק, שהוא חשבון תשנ"ד. ועל זה בקש משה עתה מאחר שהחלות להראות את עבדך, שהוא יוסף עבד נאמן, או על עצמו כשבא משה לזה העולם היה דיוקנו של יוסף עמו, ולכן בקש משה גם כן שיהפך הוא המרכבה לכרוב, ולא יזכר לישראל עון העגל. לכן השיב לו הקב"ה רב לך, אתה רוצה להרבות כחות שרים של המרכבה כשישתנה פני כרוב, אל תוסף דבר אלי שאתה רוצה להוסיף חשבון המרכבה כמנין עו"ד בדב"ר הז"ה, ר"ל שהוצרך יחזקאל להוסיף על השרים מספר רחמים, שכן מתחלה היה החשבון תשנ"ד כמנין מדי"ן בנ' רבתי, ואחר כך נעשה המנין כמנין און בא' רבתי שהוא אלף, הרי כשתוסיף חשבון רחמי"ם שהוא רצ"ח על חשבון תשנ"ז, הרי או"ן, ר"ל אלף נ"ו, ומתחלה היו מספר השרים ד', ועתה אחר שנשתנה פני שור לכרוב יהיה מספר השרים ז', והוא עולה במספר עו"ד בדב"ר הז"ה, דהיינו בגימטריא ש"ה רצ"ח, חשבון זה הוא על מספר תשנ"ז וז' על ז' שרים שנשתנו אחר כך מן ד' שרים הראשונים לז'. וזה נרמז במלת 'אעברה 'נא 'ואראה, ר"ת אנ"ו, שהתפלל משה מה שיעשה יחזקאל בחורבן ראשון, דאיתמר שם (ישעיה ג כו) ואנו ואבלו פתחיה, שדרשו רז"ל במדרש איכה (פתיחתא דאיכ"ר ז') אנו בחורבן ראשון אבלו בחורבן שני, הרי שבימי יחזקאל שהיה בחורבן ראשון שהיפך פני שור לכרוב, היה מספר שרים של המרכבה כמספר א"נו אלף נ"ו, ורצה הוא לתקן זה, ובמלת נא מרומז מה שהיה בנ' רבתי של מדין, מתחלה רצה משה לעמוד על א' רבתי של און. והשיב לו הקב"ה צו את יהושע שהוא יתקן המרכבה, אין צו אלא עבודה זרה (סנהדרין נ"ו ע"ב), כדי לכסות חטא עגל, וחזקהו מה שיעשה יחזקאל, ואמצהו ר"ל שיסלק השר של פני שור שנקרא אמציה, כי הוא יעבור, שעל יהושע היה מוטל דבר זה לתקן כמו שאמר לעיל: