בראשית כח:י קבלה: חסד לאברהם, פרי עץ חיים, מגיד מישרים ושער הפסוקים

וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה׃

חסד לאברהם

וענין ז' ארצות לפי הנראה בזוהר בכמה מקומות ובפרט בפרשת ויצא וז"ל ר' חייא ור' יוסי הוי אזלי באורחא וגו' יתבי גבי בקייעי טינראי סליק לון חד בר נש, תווהי, אמר ר"י מאן אנת, א"ל מאנשי ארקא אנא, א"ל ותמן אית בר נשא אמר ליה זרעין וחצדין ואכלין, ומינייהו בחיזא אחרא משניא מינאי, וסליקנא לגבייכו למינדע מנייכו מה שמיה דארעא דאתון בה וגו' עד שאמר ודאי קב"ה בעי לאתערא לן במלה. הרי מפורש שם שאין אותן העומדים שם גשמיים כמונו בעוה"ז, שאלו היו גשמיים כמונו כמו שאין לנו רשות לרדת שם אליהם כן לא היה רשות להם לעלות אלינו, והרי זה עלה וירד מתוך עובי הארץ דרך עובי שתי ארצות שהרי ארקא היא למטה, וידמה עניינם כשדים וכיוצא בהם כאשר נבאר עוד בס"ד, וא"כ לפי זה אותן ארצות הם מדור תחת הארץ לאלו הבריות המשונות בגופם ובבניינהם, והמים שלהם הם מעין קצת דקות יסודותם:
שאל רבBookmarkShareCopy

פרי עץ חיים

גם צריך בעת שתגביה ידך עד כנגד הראש, שתכוין להכניס קשרי הזרועות לפנים מן הגוף, שהם בסוד כל אחוריהם ביתה, כנזכר בפרשת ויצא, והם אצילי הזרועות, הנקרא קובדים בלע"ז. וטעם הדבר, לפי שכיון שאינם רוחצים במים, אלא הידים והאצבעות ולא הזרועות. ולכן לפחות צריך לחבר ב' הזרועות ביחד, וקשרי הזרועות לפנים כנ"ל, וצריך לפשוט ב' כפות הידים בשעת הברכה, כמי שרוצה לקבל בתוכה איזה דבר, והוא רמז לקבלת הטהרה בהם:
שאל רבBookmarkShareCopy

מגיד מישרים

פרשת ויצא מהדורא קמא: אור ליום שבת פרשת ויצא יעקב, ה' עמך וכו' הא אתינא לגלאה לך רזין טמירין בהאי פרשתא, הלא לך למינדע דבאר שבע היינו כנסת ישראל, תו באר שבע היינו שבע ספירו' הבנין. וקאמר ויצא יעקב מבאר שבע, למימרא דיעקב דהיינו ת"ת איסתלק בשבע ספירות הבנין, ואיתדבק בתלת עילאי והיינו וילך חרנה, דמלת וילך היינו לומר דוי"ו איתדבק ביו"ד דהיינו חכמה ובלמ"ד דהיא בינה ובכ"ף דהיא כתר, וחרנה נמי דהיינו לומר דאיתדבק בחי"ת דהיא בינה דהיא תמינאה וברי"ש דרמיז לחכמה ובנו"ן דהיא בינה דרמיז לחמשים שערי בינה, ובה"א דהיא נמי רמיזא לבינה, ויפגע במקום כלומר וא"ו פגע כלומר אתדבק ביו"ד דהיינו חכמה. במקום רמיז לתלת עילאי ברזא דברוך המקום, וילן שם כלומר וא"ו אתדבק עם יו"ד דהיינו חכמה ועם למ"ד דהיינו בינה. ועם נו"ן, שם היינו רזא דויתיצב עמו שם, כי בא השמש וישכב במקום כלו' וא"ו אתדבק עם יש דהיינו חכמה ברזא להנחיל אוהבי יש, ואתדבק נמי עם כ"ב אתוון, במקום ההוא כלומר אתדבק בתלת עילאי עד דסליק לאתר דאיקרי הוא, דהיינו כתר הוא, ויחלום כלומר אתדבק וא"ו עם יו"ד דהיינו חכמה ובחי"ת דרמיז לחכמה ובלמ"ד דרמיז לבינה ובמ"ם דרמיז נמי לבינה, ברזא דמ"ם דלמרבה המשרה, והנה כלומר וא"ו אתדבק בתרי ההין ובנו"ן דרמיז לה"א, סולם מוצב ארצה סולם היינו ספיראן דנציבין (ס"א דנציצין) בכנסת ישראל דאיקרייא ארץ, וראשו מגיע השמימה דע"י ספיראן דנציבין בארץ מתדבקין לריש' דספירין דהיינו תלת ספירין עילאין דאיקרון שמימה, דהא אינון שמי השמים, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו כלומר סליקו עד בינה דאיהי תמינאי והיינו בו דחושבנא תמניא, תו ב' רמיז בבינה דאיהו את קדמאה דילה, וקאמר דעל ידי אתחברותא דוא"ו בבי"ת מסתלקין ספיראן והיינו בו, והנה ה' נצב עליו, דבי"ת רמיז בחכמה, וקוצא דיליה בכתר עליון, והנה אנכי עמך, היינו מילי דאמר ליעקב תתאי, ושמרתיך בכל אשר תלך כלומר אדבק עמך לכנסת ישראל דרמיז בו, ושמרתיך ברזא דשמור ואוף ליסוד דרמיז בבכל ואוף בחכמה דרמיז באשר, כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך כלומר דאדבק יתך בתלת עילאי דרמיזי באשר, והיינו דקאמר את אשר דברתי לך דהיינו מאי דרמיז בפסוקי קדמאה כדפרישית, ויקץ יעקב כלומר אידבק וא"ו עם יוד דהיינו חכמה, ועם ק' דהיינו רזא דעשר ספיראן דסלקין למאה, ובץ' וכו', ויאמר אכן יש ה' במקום הזה, כלומר באתר דיש דהיינו חכמה, תמן הוא מקום דרמיז לתלת עילאי, ותמן הוא חבורה דהז"ה והיינו יסוד, אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים כלומר מאן דמדבק בכנסת ישראל מדבק בספירין עילאין. והיינו דקאמר אין זה כלומר באין מדבק על ידי דזה דהיינו יסוד, ועל ידי דבית אלהים דהוא כנסת ישראל וזה דהיינו יסוד שער השמים, וידר יעקב נדר, בעא לאדבקא בבינה דהיא מקום הנדר, (נראה שמה שאמרו ז"ל שנודרין בעת צרה הוא לאסתלקא בבינה שהוא מקום הנדר. דמאן דמדביק בה הוא בן חורין מכל צרות דהא תמן איהו חירו דעלמין, וכן נראה לי שהעולים לס"ת נודרים משום דס"ת איהו תפארת לאסתלקא עמה לבינה):
שאל רבBookmarkShareCopy