בראשית מב:א קבלה: זוהר חדש

בֹּא וּרְאֵה, בִּזְמַן שֶׁהָרָעָב בָּעִיר, לֹא יַרְאֶה אָדָם אֶת עַצְמוֹ, וְלֹא יֵלֵךְ יְחִידִי בָּעִיר, מִפְּנֵי שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת נִמְצָא שָׁם, וְיֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְחַבֵּל. וְעַל דָּא כְּתִיב, (בראשית מב) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ. כַּיּוֹצֵא בוֹ, בִּזְּמַן שֶׁהַדֶּבֶר בָּעִיר, יִסְגּוֹר אָדָם עַצְמוֹ, וְלֹא יִתְרָאֶה בַּשּׁוּק. דְּכֵיוָן שֶׁנִּתַּן רְשׁוּת לַמְחַבֵּל, מִי שֶׁפּוֹגֵעַ בּוֹ, נִיזּוֹק. וְאִיהוּ מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ.

וְעַל דְּכַלָּה דָא קַדִּישָׁא אִיהִי, לִמְסָאֲבוּ לֵית לָהּ לְמֵיהַב, עֲבֵידַת גַרְמָהּ ד', כְּמַאן דְּלָא נָטֵיל בְּגַוָּוהּ כָּל כָּךְ, וְאִיהִי מִסְכֵּנָא, וְהָכֵי אִצְטְרִיךְ. וְסִימָנֵיךְ, ב (בראשית מ״ב:א׳) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ. דְּאַתּוּן בְּשָׂבְעָא וּבְעוֹתְרָא, הָא חַיָּיבֵי אַרְעָא גַּבַּיְיכוּ, אַחֲזוּ גַּרְמַיְיכוּ מִסְכֵּנִין וְכָפִינִין. וְעַל דָּא אַחְזִיאַת גַרְמָהּ בְּחֶדְוָה, ד'.