וַיַּ֣רְא יַעֲקֹ֔ב כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ לְבָנָ֔יו לָ֖מָּה תִּתְרָאֽוּ׃
אור המאיר
וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה וגו'. להבין הענין ע"ד שבארנו במ"א פ"ה ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון שמה שבר רשפי קשת ע"ש באופן אחר וכעת נראה לפרש על ענין התפלה כי הנה כבר זכרנו כמה פעמים שעיקר כוונת איש הישראלי בגשתו אל התורה והעבודה זו תפלה להמשיך המשכות מקדמת המחשבות אל המדריגה תחתונה בחינת הדבור אשר כבר נודע שאין להם לאותיות הדבור חיות והארה כ"א בהכנס עליהם מלוי והארה ממחשבה הקדומה ואם מוציא דבור בלתי מחשבה קשורה אל הבורא ב"ה אזי אלו האותיות הם חרבים ויבשים ואינן פורחים לעילא לעשות רושם בעולמות עליונים ומלבד זאת ראוי שמורא יעלה על ראשו פן יתחייב את ראשו למלכות כנזכר במשל המבואר לנו אשר גורם פירוד בין הדביקים כמרומז בכתוב יכרת הוי"ה כל שפתי חלקות כלומר שכורת ומפריד צירוף שם הוי"ה ב"ה אם שפתיו מחולקים מחכמתו ובינתו וגם אמרתי לאיש אשר אלה לו להוציא דבורו לפני אלהים בלתי מחשבה טהורה כל דבוריו נקרא לשון רמיה כלומר רם י"ה שמרים ומגביה שתי אותיות י"ה המורים על חכמה ובינה משני אותיות ו"ה המורים קול ודיבור והנה כבר נודע שעצם התענוג והשעשוע שעלה ברצונו הפשוט לבריאות העולמות הכל בשביל נשמותיהם של צדיקים וישמח בכשרון פעולתם ותכונות איבריהם שידמו הצורה ליוצרה אפילו במדריגות הפחותים יקחו לעצמם רמיזא דחכמתא ואזי יגרומו התפשטות אלהותו והשגתו על כל הנבראים כי רצונו ית' להוציא תמיד מהכח אל הפועל ומהעלם לגילוי ומבשרי אחזה אלהי כל זמן שהאדם בסוד החכמה אין שם עיין בחי' התחלקות פרטי התענוגים כאשר כבר קדם לנו הדבור בענין זה אמנם אח"כ כשהמחשבה מתלבשת בה' מוצאות הבינה אזי מתחיל להרגיש קצת תענוג יותר ואחר כך מתלבשים אלו האותיות שהם בחי' כלל בבחי' הקול וגם כאן אין התגלות מחשבתו ניכרת בבחי' הרגשה בשלימות עד בואם ה' מוצאות הפה ומחתכין את הקול ונשמע הדיבור להוציא לפני אלקים בשלימות ואדם הירא והתמים המתמיד בעבודת הבורא ב"ה לרוב השתוקקותו להוציא מחשבתו מהעלם לגלוי מקבל חיות ותענוג בהתלהבות אל בכל בחי' מוצא בפ"ע להיות שמיהר לבא למחוז חפצו להוציא דיבור להודות ולהלל שמו ית' כי זהו כל מגמת נפשו וכבר נודע אלו הד' בחינות מרמזים ומורים לאורות עליונים ארבעה עולמות אבי"ע הם בכללם ד' אותיות הוי"ה ב"ה ויכול האדם להשיג ולראות הענין מעצמיותו בהסתכלו על מחשבותיו וכמו שהוא מקבל תענוגים נפרדים קודם שבאה מחשבתו אל בחי' הדבור ככה גורם חלקי תענוגים אצלו יתברך המשכות שפע וברכה מעולם ועד עולם ממדריגה עליונה עד עולם הדבור ואז נשלם מחשבתו הקדומה שעלה ברצונו הפשוט להוציא מהעלם אל הגלוי והכלל בזה כל אדם ובני איש יחד עשיר ואביון שוים בזה לערך אחיזת נפשו ורוחו ונשמתו בעולמות עליונים כמו כן גורם המשכות השפע מעולם אל עולם בהתעוררות התחתון והוא יתברך מקבל תענוגים מחולקים בכל עולם ועולם תענוג פרטי בפ"ע כמו שאדם הגשמי אחר שמוציא בחי' מחשבתו מכח אל הפועל ויש להחכמה ה' בחי' מוצאות והמשכיל מקבל חיות והתלהבות מכל בחי' מוצא בפ"ע וכאשר נתבאר לנו פירוש הכתוב על כל מוצא פי ה' יחיה האדם עיין שם במקומו: