וְהָיָ֣ה ׀ עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה וּשְׁמַרְתֶּ֥ם וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְשָׁמַר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לְךָ֗ אֶֽת־הַבְּרִית֙ וְאֶת־הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃
כללי התחלת החכמה
[ז] ספירת החכמה גם כן חסד גדול, גם למי שאין לו זכות כל כך. אך לא חסד כל כך כמו הכתר. וגם הבינה הוא חסד כנ"ל. והחכמה הוא יותר חסד מבינה (שם), ומבינה דינין מתעוררין ממנה. פירוש: שלפעמים זהו נכלל בחסד לעשות דין בעולם, שזה גם כן לטובה, למען לא יהיה עולם של הפקר. או על דרך: "כי אשר יאהב ה׳ יוכיח" (משלי ג׳ י"ב), ועל דרך הכתוב (פרשת עקב): "כי כאשר ייסר איש את בנו" כו׳.
שער המצוות
מצות השחיטה כתיב כי ירחק ממך כו' וזבחת מבקרך כו' כונה א' לימד מורי ז"ל לשוחט א' ת"ח מכלל החברי' והיה הוא ז"ל אוכל משחיטתו וזו היא כבר נתבאר אצלינו בפרשת עקב בענין אכילת המזון כי כל הנבראים כלם מעורבי' מטו"ר וצריכין להזדכך ולעלות במעלות החומ' הראשון שבו נבראו במעשה בראשית וזה הוא בענין האדם והב"ח כנזכר שם