וַיִּקְרָ֗א אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא לִבְכִי֙ וּלְמִסְפֵּ֔ד וּלְקָרְחָ֖ה וְלַחֲגֹ֥ר שָֽׂק׃
מעשה רוקח
במשנה (משנה תענית ד:ו) "משנכנס אב ממעטין בשמחה". ולכאורה טעמא בעי, הא אקדומי פורענותא לא מקדמינן, ודיה לצרה בשעתה – בט' באב ולא קודם. ושמעתי מאדוני אבי הרב זצל"ה דבר נכון בזה דפסוק מלא הוא (ישעיהו כב, יב) "ויקרא ה' ביום ההוא לבכי ולמספד", כביכול התנהג אבלות כדאיתא במדרשים. ואיתא במדרש רבה פרשת נח (בר"ר לב, ז) "ויהי לשבעת ימים והמבול היה" - אותן שבעה הימים התנהג הקב"ה אבלות על עולמו. שבשר ודם שאינו יודע מה שעתיד להיות לכך מתנהג אבלות אחר שימות המת, אבל הקב"ה יודע מה שעתיד להיות התנהג אבלות מקודם. אם כן מסתמא גם בחורבן בית המקדש התאבל מקודם שבעת ימים. וידוע שבשבעה באב נכנסו הנכרים להיכל. אם כן התחיל אבלותו בראש חדש אב, לכך משנכנס אב ממעטין בשמחה.
שערי אורה
ולפעמים נקראת הספירה הזאת יובל, וכבר הודענוך כי כל מיני חירות וגאולה תלויה בספירה זו. והטעם, כי כל שבע הספירות התהתונות לפעמים נמצאה בהם לפי קלקול התחתונים חלילה וחס, והם דמיון הפסקת השפע, כמו שאמר בפסוק: ויקרא י"י אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד וגו' (ישעיהו כב, יב). ולפיכך כשבני אדם חוטאים למטה וספירת הבינ"ה ממעטת מיני ברכותיה כביכול נמצא בשאר הספירות כמה דרכים עד שמתאספות ומתעלות לספירת הבינ"ה, ונשאר החורבן למטה. אבל כשמתאחזות הספירות התחתונות בספירת היובל וממשיכות שפע ברכותיה למטה, אזי כל מיני חירות וגאולה נמצאים בכל הספירות ובכל המתפרנסים על ידי ספירת המלכות המקבלת שפע הברכה מהם.
זוהר חדש
מָה אֵימָא לָךְ ר', בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שָׁמְעַת דָא, אֲרֵימַת קָלָא, וְאִזְדַּעְזְעוּ תְּמַנֵּיסַר אֶלֶף עָלְמִין, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּהֲדָהּ. וּכְדֵין (ירמיהו ל״א:ט״ו) קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמַע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּדֵין, (ישעיהו כ״ב:י״ב) וַיִּקְרָא אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד.